הרמן פונצר, מרצה מאוניברסיטת דיוק, העביר חלק נכבד מהקריירה שלו בספירת קלוריות. וזה לא בגלל שהוא מודאג מההיקפים שלו. הסיבה לכך, כפי שהוא מסביר אותה היא: "בכלכלת החיים, הקלוריות הן המטבע. בכל דקה, כל מה שהגוף עושה: זז, גדל, נלחם בזיהומים ואפילו רק קיים – כל זה דורש אנרגיה", אומר פונצר.
הפעילות הגופנית תמיד תישאר חשובה, גם אם הגוף מתרגל ושורפים פחות קלוריות | צילום: shutterstock
בספרו החדש "BURN" מספר האנתרופולוג האבולוציוני על תקופה של יותר מ-10 שנים שבה הוא ושותפיו מדדו מטבוליזם של אנשים שונים החל מרצי אולטרה מרתון ועד לעובדי משרד, כמו גם לבעלי החיים הקרובים ביותר לבני האדם – ועל התובנות המפתיעות שחשף המחקר שלהם בדרך.
חלק גדול מהעבודה שלו נעשה בטנזניה, שם בני שבט ה"הזדה", אשר ניזונים בדומה מאוד לאבות אבותינו, על ידי צייד וליקוט. הם יוצאים מדי יום ברגל לצוד זברה או אנטילופה או שהם מלקטים פירות יער ופקעות. הם לא משתמשים ברובים, חשמל או בעלי חיים מבויתים כדי להקל על העומס שלהם – בכל יום הם פעילים גופנית יותר ממה שאנשי המערב פעילים במשך שבוע שלם.
מכאן אפשר להבין שהם חייבים לשרוף יותר קלוריות נכון? אז לא נכון.
למה נועד חילוף החומרים?
פונצר והקולגות שלו גילו שלמרות רמות הפעילות הגופנית הגבוהות של בני שבט ההזדה, הם לא שורפים יותר אנרגיה בכל יום לעומת אנשים בארצות הברית ובאירופה.
ממצאים כאלה ואחרים משנים את האופן שבו אנחנו מבינים את הקשר בין הוצאה אנרגטית, פעילות גופנית ותזונה. לדוגמה, לכולנו נאמר שאם אנחנו רוצים לשרוף יותר קלוריות ולהילחם בשומן, אנחנו צריכים להתאמן כדי להגביר את חילוף החומרים שלנו. אבל פונצר אומר שזה לא כל כך פשוט.
"מנועי חילוף החומרים שלנו לא נוצרו במשך מיליוני שנים כדי להבטיח גוף מוכן לביקיני בעונת הקיץ", אומר פונצר, "לעומת זאת, חילוף החומרים שלנו נועד לארוז יותר שומן מכל קוף אחר. יתרה מכך, חילוף החומרים שלנו מגיב לשינויים בפעילות הגופנית ובתזונה בדרכים שמסכלות את המאמצים שלנו להוריד במשקל".
צילום: shutterstock
הכוונה של פונצר היא שאתה יכול לצעוד 16 אלף צעדים מדי יום כמו בני שבט ההדזה ועדיין לא תרד במשקל. כמובן שאם תרוץ מרתון מחר תשרוף הרבה יותר קלוריות לעומת היום, אבל עם הזמן חילוף החומרים מגיב לשינויים בפעילות כדי לשמור על סך האנרגיה שאנחנו מוציאים.
שורפים את אותה כמות קלוריות בכל יום
ספרו של פונצר הוא יותר מתאוריה שמשתוללת סביב כל הנושא של מעגל הקרבס (מסלול מטאבולי המשמש להפקת אנרגיה מתרכובות אורגניות ביצורים חיים). זה גם ספר הרפתקאות שלוקח את הקוראים למסע של שעות כדי לצפות בבן שבט ההזדה עוקב אחרי ג'ירפה פצועה בסוואנה, ליערות הגשם של אוגנדה כדי ללמד איך שימפנזים מטפסים ולמרגלות הרי הקווקז כדי לחשוף שרידים בני 1.8 מיליון שנים של כמה מהאנשים הראשונים שיצאו מאפריקה.
לאורך כל הספר אפשר ליהנות מההומור של פונצר, כשגם כשהוא מתעורר ליד מקהלת אריות כמה מאות מטרים ליד האוהל שלו, הוא מהרהר ברעיון האם הסירחון שלו הוא זה שהביא אותם ומה הוא יכול לעשות במידה והם ירצו להגיע ולטעום מה"פגר האמריקאי הרך". וזה הריאיון עם פונצר בנושא ספרו החדש.
מה אנחנו יכולים ללמוד מבני שבט ההזדה ומשאר הציידים-לקטים על ניהול משקל הגוף ושמירה על הבריאות?
"בני שבט ההזדה שומרים על כושר ובריאות מופלאים לאורך רוב חייהם (גם בשנות ה-60, ה-70 ואפילו ה-80). הם אינם מפתחים מחלות לב, סוכרת, השמנת יתר או מחלות אחרות שסביר להניח שאנחנו בעולם המתועש נסבול מהן. יש להם אורח חיים פעיל להפליא, וביום טיפוסי הם מבצעים יותר פעילות גופנית ממה שעושים רוב האמריקאים בשבוע.
"העבודה שלי עם ההזדה הראתה כי באופן מפתיע, למרות שהגברים והנשים שם הרבה יותר פעילים גופנית לעומת העולם המערבי, הם עדיין שורפים את אותה כמות קלוריות בכל יום בדיוק כמו בארצות הברית ובמדינות מתועשות אחרות. במקום לשרוף יותר קלוריות בכל יום, הפעילות הגופנית של בני ההזדה שינתה את הדרך שבה הם שורפים את הקלוריות שלהם. הם שורפים אותן יותר על הפעילות ופחות על משימות אחרות של הגוף שהן בלתי נראות.
"הדעה הרווחת בעולם המערבי היא שאנחנו צריכים להיות כמה שיותר פעילים כדי להישאר בריאים אבל אנחנו לא יכולים לבנות רק על הפעילות הגופנית אם אנחנו רוצים לשרוף הרבה קלוריות. גופנו מסתגל ושומר על הוצאה אנרגטית בטווח צר, ללא קשר לסגנון החיים. זה אומר שאנחנו צריכים להתרכז בדיאטה ובקלוריות שאנחנו צורכים כדי לנהל את המשקל שלנו. בסופו של יום, המשקל שלנו הוא עניין של קלוריות שנאכלות לעומת קלוריות שנשרפות – וקשה לשנות את הקלוריות שאנחנו שורפים".
אז אתה אומר שלפעילות גופנית אין חשיבות במקרה הזה? אם כך מה הטעם אם אנחנו לא יכולים להרצות לעצמנו לחטוא בסופגניה?
"כל ההתאמות שהגוף שלנו עושה בתגובה לפעילות הגופנית הן ממש חשובות לבריאות שלנו. כשאנחנו שורפים יותר אנרגיה בפעילות גופנית, הגוף שלנו מוציא פחות אנרגיה על דלקות, תגובות לחץ (קורטיזול) ודברים אחרים שגורמים לנו לחלות".
מהי אי ההבנה הגדולה ביותר בכל מה שקשור לחילוף החומרים האנושי?
"נאמר לנו באמצעות מגזיני כושר, דיאטות שונות ומחשבונים לספירת קלוריות – שהאנרגיה שאנחנו שורפים מדי יום היא בשליטתנו. ככל שנתאמן יותר, כך נשרוף יותר קלוריות ושומן. זה לא כל כך פשוט. הגוף הוא תוצר חכם ודינמי של האבולוציה ושל שינויים והתאמות באורח החיים שלנו".
בספר שלך אתה טוען שאנחנו מונעים לחשיבה קסומה בכל מה שקשור לקלוריות. למה אתה מתכוון?
"מכיוון שהגוף שלנו כל כך חכם ודינמי ומכיוון שבני אדם פשוט גרועים במעקב שלהם אחרי מה שהם אוכלים קשה מאוד לעקוב אחרי הקלוריות שאנחנו צורכים ושורפים מדי יום. זה, ביחד עם ריבוי של דיאטות טרנדיות ותכניות הרזייה מהירות, גרם לחשיבה ש"קלוריות הן לא חשובות". כל גרם שעל גופך, כולל כל קלוריית שומן שאתה נושא – הוא מזון שצרכת ולא שרפת. אם אנחנו רוצים לרדת במשקל, עלינו לאכול פחות קלוריות ממה שאנחנו שורפים, זה באמת מסתכם בזה".
יש אנשים שטוענים שאם אנשי המערות לא היו צריכים את זה, גם אנחנו לא צריכים את זה. מה המחקר שלך מראה לגבי סוגי המאכלים הטבעיים שנכונים לאדם?
"אין תזונה אנושית טבעית ויחידה. לקטים ציידים כמו בני שבט ההזדה אוכלים תערובת מגוונת של מזון מן הצומח ומן החי שמשתנה מיום ליום, מחודש לחודש ומשנה לשנה. יש אפילו יותר מגוון תזונתי כשמסתכלים על אוכלוסיות. בני אדם בנויים לשגשג על מגוון רחב של דיאטות וכמעט הכל יכול להיות בתפריט.
"עם זאת, המזונות המעובדים במיוחד שהעולם המתועש המודרני מוצף בהם, הם באמת לא טבעיים. אחרי הכל אין חטיפים בטבע. המאכלים האלה ממש תוכננו כדי שנצרוך יותר מדי ויש בהם שילוב של טעמים שמציף את היכולת של המוח לווסת את התיאבון שלנו. עדיין אפשר לרדת במשקל אם אוכלים רק חטיפים (למרות שזה מאוד לא מומלץ) אם מקפידים על כמות הקלוריות הנאכלות מדי יום. אבל אנחנו צריכים להיות זהירים לגבי האופן שבו אנחנו משלבים מזון מעובד בתזונה היומית מכיוון שמדובר בפצצות קלוריות שמובילות אותנו לצריכת יתר".
אם היינו יכולים לנסוע בזמן? מה אבות אבותינו הציידים-לקטים היו מכינים מהתזונה המתועשת של היום?
"אנחנו אפילו לא צריכים לדמיין את זה כי אנחנו אותם ציידים לקטים. מבחינה ביולוגית וגנטית אנחנו אותו מין שהיה כאן לפני 100 אלף שנים כאשר לצוד וללקט היו המשחקים היחידים בעיר. כאשר אנחנו מתמודדים עם מזונות מעובדים במיוחד, אנחנו נאבקים בזה. הם הונדסו כדי להיות טעימים ואנחנו נוטים לצרוך מהם יותר מדי".
שאלה שנוגעת במיוחד לתקופת הקורונה כשאנחנו יותר בבית. מה אנחנו יכולים לעשות כדי לשמור על פעילות ולהשגיח על מה שאנחנו אוכלים, גם תוך כדי העבודה מהבית?
"מגיפת הקורונה היתה טרגדית בהמון מובנים: אובדן חיים, אנשים שסבלו מהשפעות ארוכות טווח, השפעות חברתיות וכלכליות. ההשפעה על התזונה ועל הפעילות הגופנית היתה רעה עבור רבים מאיתנו. אכילה כתוצאה ממתח הפכה לתופעה של ממש והעובדה שלהרבה אנשים היתה הרבה יותר גישה לכל החטיפים שנמצאים במטבח גרמה לרבים מאיתנו לעלות במשקל. הפעילות הגופנית ירדה אצל אנשים רבים. אין תשובות פשוטות, אבל אנחנו צריכים להקפיד לבצע פעילות גופנית מדי יום ואנחנו יכולים לעזור לעצמנו לקבל החלטות טובות יותר לגבי המזון על ידי ששמירה שהמזון המעובד יישאר מחוץ לבתים שלנו".
מדדת מהן עלויות האנרגיה של פעילויות החל מנשימה ועד לתחרות איש ברזל. מהן הפעולות המפתיעות או הקיצוניות של שריפת הקלוריות שמדדת או שתרצה למדוד בבני אדם או בחיה אחרת?
"בעזרת עמיתים מיפן מדדתי את עלות האנרגיה של דופק, וזו מדידה מטאבולית די מסובכת. מסתבר שבכל פעימה של הלב אנחנו שורפים 1/300 קילו-קלוריה (קלוריה לפי חישוב תזונתי). זה מדהים עד כמה הגוף שלנו יכול להיות יעיל".
מהן השאלות שעדיין אין לנו את התשובה עליהן? ומה יידרש כדי לגלות את התשובות?
"כרגע מה שמרגש אותנו זה הנושא של מדידת ההתאמות שהגוף עושה כשאנחנו מגבירים את הפעילות הגופנית. כיצד שריפה של יותר אנרגיה כתוצאה מפעילות גופנית משפיעה על המערכת החיסונית שלנו? על תגובות הלחץ שלנו? ועל מערכת הרבייה שלנו? יידרש מחקר ארוך טווח של פעילות גופנית כדי לראות כיצד מערכות אלו משתנות לאורך זמן.
ראיון מתורגם מהאתר researchblog.duke.edu
