אם תשאלו כל הורה שהוא ספורטאי מה החלום שלו, הוא כנראה יגיד שזה להתחרות יחד עם הילדים שלו, או לכל הפחות קצת להתאמן איתם. הרי יש משהו בספורט שמחבר בצורה אחרת בין אנשים, ו"בונדינג" כזה על המסלול, לעתים אי אפשר להשיג בשום דרך אחרת.
לכתבות נוספות בנושא:
חדש: "היכל הברזל" – כל מסיימי המרחק המלא בישראמן לדורותיו
הלוחמים שנפצעו בקרב יתחרו ב-TRI כנרת: "הולך להיות מאוד עוצמתי"
"החלום שלי הוא שיהיו הרבה טנדמים על מסלול הצ'אלנג' ישראמן"
ובכן, עבור משפחת תבור, החלום הזה התגשם ובגדול בצ'אלנג' ישראמן האחרון. אב המשפחה אורי הוא טריאתלט מנוסה, שכבר התחרה פעמיים במקצה חצי איש הברזל באילת. השנה, הוא תכנן לקחת הפסקה מהתחרות, אך מי שגרמה לו לחזור למסלול האילתי המאתגר הייתה ביתו, אלמוג בת ה-18, שהחליטה רגע לפני הגיוס לצה"ל לקחת על עצמה את האתגר (והייתה צעירת המשתתפות), ולא ראתה את עצמה עושה זאת בלי אביה. שוחחנו איתם ושמענו על החוויה הייחודית.
ספרו בקצרה על הרקע שלכם בספורט עוד לפני התחרות
אורי: "מגיל צעיר מאד הייתי ספורטאי (שיחקתי טניס שולחן בנבחרת ישראל). לפני כ-19 שנה התחלתי לרכוב על אופני כביש ועם השנים נכנסתי לתחביב יותר ויותר התחלתי גם לרוץ ועם הזמן גם לשחות. בשנת 2019 עשיתי חצי ישראמן ראשון ושוב בינואר 2022, כהכנה לאיש ברזל מלא. באותה שנה עשיתי איש ברזל מלא בטבריה ולאחר שבעה חודשים שוב בהמבורג בגרמניה".
אלמוג: "כל החיים עסקתי בספורט. ביסודי עסקתי במגוון סוגי התעמלות ובמקביל שחיתי. כשעליתי לחטיבה פרשתי משניהם וחיפשתי חוג חדש שיוציא לי אנרגיות. אבא באותה תקופה היה שוחה וראה את ילדי קבוצת הטריאתלון באימון, אז החלטתי לבוא לניסיון ומאז נשארתי. לאורך השנים התחריתי במספר רב של תחרויות. בסוף כיתה י"א כל חברי קבוצת הנוער שהיו איתי סיימו תיכון ופרשו מהקבוצה, אז החלטתי גם אני לפרוש".
אלמוג, מאיפה הגיע הרעיון לעשות עכשיו ישראמן?
"כשאבא עשה את איש הברזל המלא בטבריה ראיתי אותו וראיתי משתתפים צעירים והרגשתי פספוס. כשגיליתי כשאני מתגייסת מאוחר, החלטתי לחזור לשחות, וישר הרגשתי שבא לי יותר, שאני צריכה מטרה. כבר כשחזרתי הביתה מהשחייה השנייה אמרתי לאבא שאני רוצה לעשות תחרות איש ברזל של חצי מרחק. המועד של טבריה היה קרוב מדי אז החלטנו על צ'אלנג' ישראמן, ותוך כמה ימים כבר נרשמנו".
אורי, איך הגבת כשאלמוג אמרה לך שהיא רוצה להתחרות יחד?
"בשנת 2024 ואחרי שלוש תחרויות בשנה וחצי תכננתי לנוח מהתחרויות. כאשר אלמוג אמרה שהיא רוצה לעשות חצי ישראמן לא הייתה לי מוטיבציה, וגם חשבתי שבגילה היא קופצת מעל הפופיק. אבל כמובן שעל הזדמנות לחוויה כזו עם הבת שלך, שתישמר לכל החיים, לא אומרים לא, ולכן תמכתי וכמובן שבירכתי על ההזדמנות להתאמן יחד ולחוות את אלמוג ועם אלמוג שעות רבות".
ספרו קצת באמת על האימונים המשותפים
אורי: "את אימוני הריצה והשחייה עשתה אלמוג לבדה (בנחישות מעוררת השראה) ואת אימוני הרכיבה עשינו לרוב עם הקבוצה בה אני רוכב (אירון קור). בחודשיים לקראת התחרות התמקדנו יחד ברכיבות טיפוס באזור המגורים (בית אורן ונשר) כהכנה לעליות התחרות. כמובן שמבחינתי הדבר הכי חשוב זה השעות הרבות בהן הצלחנו לבלות יחד. כמובן שהבילוי המשותף העמיק את היחסים בינינו.
אלמוג: "כן, את רוב האימונים, מלבד הרכיבות, עשינו בנפרד, אני התאמנתי בהנחייתו הצמודה יוסי אריאב (שהוא גם מראשוני המשתתפים בישראמן). אבל התייעצתי עם אבא לגבי כל דבר קטן וביקשתי את דעתו על הכול, אפילו על התזונה. ברכיבות המשותפות היה ממש כיף ויצא לנו לדבר הרבה יותר מבדרך כלל. אני חושבת שכל התקופה הזו קירבה בינינו מאוד".
איך הייתה התחרות עצמה?
אורי: "לשמחתנו מזג האוויר היה מעולה, כאשר בהתאם לסיכום בינינו ואחרי מאמץ לא מבוטל הצלחתי לחבור לאלמוג, שיצאה כחצי שעה לפניי לרכיבה. מאותו רגע שהגעתי אליה יכולתי "להירגע" וללוות אותה כתף אל כתף. אלמוג התנהלה בבגרות ובשקט מדהימים כאשר החוויה המשותפת והזכות להיות איתה יחדיו לאורך הדרך – מה אבא צריך יותר?!"
אלמוג: "היה קשה אבל כיף ממש. לאורך כל התחרות הרגשתי שמחה. נהניתי ממש".
מה הרגשתם כשחציתם יחד את קו הסיום?
אורי: "גאווה ענקית! בנערה/אישה צעירה בת 18 וחצי, שסימנה לעצמה מטרה קשה והצליחה להגשים אותה. מבחינתי זכיתי לחלוק איתה גם את הדרך וגם את ההישג בחוויה משותפת, עוצמתית ומקרבת. בתקווה לעוד כאלה בעתיד".
אלמוג: "הרגשתי סיפוק וגאווה בעצמי ובאבא שעשה את זה בשבילי כמעט בלי להתאמן".
אלמוג, כמה לדעתך החוויה הזאת תיתן לך הלאה לצבא ואחרי?
"לדעתי החוויה תיתן לי הרבה. למדתי משמעת והתמדה גם כשקשה. התמודדתי עם אתגרים גם באימונים וגם בתחרות עצמה. ואני חושבת שההרגשה של ההצלחה כשסיימתי תישאר איתי תמיד".