אלברטו קונטאדור עדיין תופס מקום מרכזי בכל הקשור להתרחשויות מחוץ לדבוקה אך גם מנצח. באיטליה עושים קולות של מלחמה בתופעת הסימום הספורטיבי ומנצח "פריז- רובא" 2007 ממש לא אהב את מגבלת הזמן של מהדורת 2011
מאת:אייבי גילת
יש אמרה – "המזל הולך עם הטובים". הניצחון בקטע הרביעי בטור "קסטיליה א לאון" (נגד השעון אישי) המתיק במעט את הגלולה המרה אולם אלברטו קונטדור לא סיים השנה על דוכן המנצחים של המרוץ.
בקטע השלישי קונטאדור התמודד עם תקר בגלגל הקדמי בשלב המכריע של המרוץ. התוצאה הסופית היא מקום 24 בדרוג הכללי המצטבר, כמעט 3 דקות מהמדורג הראשון, חבייאר טונדו, שניצח את הטור.
לאלברטו קונטאדור יש מקבץ מרשים בטור קסטיליה א לאון ב- 4 השנים האחרונות. הוא ניצח 3 פעמים במרוץ ובשנת 2009, כשעזר לחברו לקבוצת אסטנה לוי ליפהיימר, לנצח הוא סיים "רק" במקום השני. קונטאדור, הסובל לדבריו מהתקררות, הנמיך ציפיות לקראת ה"פלש וואלוני" וטען ש"יעזור לחברים".
האם זוהי שירת הברבור של האקדוחן יקיר העיירה פינטו מפאתי מדריד? או שההספד מוקדם מדי?. כבר בזינוק לטור "קסטיליה א לאון" הוא נתקל בבעיות. אחד השופטים סרב לאפשר לו לזנק בטענה שאין די בתצלום רישיון הבינלאומי שלו. בסופו של דבר יושרו ההדורים אולם דומה שלאן שהאיש הולך הצרות רודפות אחריו. בינתיים קונטאדור המתכונן לג'ירו האיטלקי משתדל לדבריו להיות מרוכז באופניים ואת העניינים המשפטיים הקשורים לערעור לבית המשפט הגבוה לספורט (CAS) הותיר בידי אחיו פראן.
לפי דיווח שהופיע ב -"אל פאיס" (El País) הצוות המשפטי של קונטדור בחר בגרמני אולריך האאס, פרופסור למשפטים מאוניברסיטת ציריך, כדי שייצג את ענייניו של קונטדור בפני בית הדין הבינלאומי.
האאס היה השופט הראשי בפנל שהכריע לחובתו של וואלוורדה ואסר עליו להשתתף בתחרויות רכיבה במשך שנתיים. הפרדוקס הגדול הוא שהחבר השני בפנל, קואנטין ביירן סאטון, שנבחר על ידי האיגוד הבינלאומי (UCI) והאגודה למלחמה בסמים (WADA) דווקא היה לטובתו של וואלוורדה אחרי ש האיגוד ניסה למנוע ממנו להשתתף באליפות העולם בשטוטגרט 2007. אכן עולם הפוך. החבר השלישי בפנל ייקבע ע"י בית בדין הבינלאומי.
ביום רביעי ה- 20 לאפריל ייזנק קונטאדור למהדורה ה- 75 של ה"פלאש וואלוני", שם סיים שלישי לפני שנה. בהעדרו של, מנצח השנה שעברה, קאדל אוונס (פצוע בשריר 4 הראשים) ינסה קונטדור לעלות מדרגות על דוכן המנצחים. למרות הסיום בעלייה התלולה ל"קיר של הוי" (Mur de Huy) קשה לרוכב מרוץ שלבים מטפס מוכשר ככל שיהיה להצטיין במרוץ חד יומי בו הכול יכול לקרות.
ב-7 במאי יזנקאלברטו קונטדור לג'ירו האיטלקי בו ניצח בשנת 2008. האם אלילת המזל שהאירה לו פנים כל כך הרבה פעמים בעבר בקריירה שלו כרוכב וכאדם תעמוד שוב לצידו?, או ש"כשהולך הכול הולך, ולהיפך ששום דבר לא הולך אז הכול לא הולך".
לאיטלקים יש בעיה קשה של תדמית מתירנית בנושא הסמים בספורט. דנילו די, פרנקו פליזוטי, ריקדו ריקו, איבן באסו, דוידה רבלין כולם הורשעו והורחקו לאחר פרשיות שימוש בחומרים אסורים.
אחרי שנשיא הועד האולימפי האיטלקי (CONTI) ג'יאובני פטרוצ'י תבע כאולטימאטום מרוכבים בארץ המגף להפסיק להשתמש בחומרים משפרי ביצועים, באה ההודעה של נשיא התאחדות האופניים האיטלקית רנאטו דה רוקו, שאמר שמבחינתו היה אוסר על השתתפותו של אלברטו קונטדור בג'ירו האיטלקי לו היה יכול.
האווירה בארץ המגף חמה במיוחד כאשר אחרי שלוש שנות חקירה מאומצת מתברר שבנושא החומרים האסורים מעורבים גם מנהלים בכירים כמו ג'יוזפה סארוני מקבוצת לאמפרה, דמיאנו קונגו "הנסיך האיטלקי", ואלסנדרו באלאן שהיה אלוף עולם ב-2008.
כאילו להוסיף שמן על המדורה באה ההודעה של ריקרדו ריקו "הקוברה" שטען שהוא רוצה לחזור ולהתחרות ושיש לו זכות לכך ממש כמו שיש לאלברטו קונטדור. כנראה שאין גבול לחוצפה. ראשי ההתאחדות האיטלקית ודאי רצו לקבור את עצמם מבושה.
אם לא די בכל אילו שוב צץ שמו של ד"ר פרארי ואיטליה כמרקחה אחרי שנעשה חיפוש בביתם של מיקלה סקרפוני ולאונררדו ברטוליאני ונלקחו התיקים הרפואיים של 5 רוכבים בכירים מקבוצת קטיושה הרוסית. כל הרוכבים הללו הם לקוחות של ד"ר מיקלה פרארי. האם העקבות יובילו בסופו של דבר ללקוח הידוע מכולם של ד"ר פרארי – לאנס ארמסטרונג?
במרוץ הפאריס רובא (ה"גיהינום של הצפון") הנחשב לקשה שבקלאסיקות רוכבים רבים חצו את קו הסיום מחוץ למגבלת הזמן. המנצח יוהאן ון סומרן חצה את קו הסיום בזמן של 6:07:28 שעות. לפי חישוב של 5% מהזמן של המנצח כל מי שהגיע אחרי 6:26 שעות לא נכנס לרשימת המסיימים של המרוץ.
סטיוארט א'וגריידי, הרוכב האוסטרלי שניצח במרוץ בשנת 2007, הגיע יחד עם לוק רוברטס,עימו רכב בקבוצת סקסו בנק סנגארד, כחצי שעה אחרי המנצח וכעשרים דקות אחרי מגבלת הזמן. "עברתי גיהינום אמיתי ב- 50 הק"מ האחרונים רק כדי לתת למרוץ את הכבוד הראוי לו ולסיים. מה השטויות האלו?" אמר אוגריידי המאוכזב אחרי שהתברר לו שהוא ועוד כעשרה רוכבים שסיימו אחרי מגבלת הזמן לא יוזכרו כמסיימי המרוץ. "אני מתכוון לכתוב מכתב לראשי האיגוד הבינלאומי, מעניין כמה מהם סיימו את המרוץ. היה הרבה יותר קל לעזוב את הדוושות ולהפסיק את התחרות" אמר אוגריידי המאוכזב.
די קשה לבחור צד. האם החוק הוא מעל לכל? או שצריך לשנות את החוק כך שגם רוכב שמסיים את התחרות הבלתי אפשרית הזו הגובלת במאמצי קצה יקבל את הכבוד הראוי למסיים?.
אייבי גילת– כתב אופניים של שוונג
קישורים: אופניים, מרוץ אופניים, מרוץ
