לפני מספר חודשיים, כאשר נמסרה על ידי איגוד האופניים הבינ"ל ה- UCI דרוג רשימת הקבוצות, קבוצת לאופרד – טרק החדשה מלוקסמבורג תפסה את המקום הראשון. נכון לחודש הראשון של העונה הקבוצה טרם השיגה ניצחונות. האם זו מגמה או רק חבלי לידה, איך קבוצות אחרות החלו את העונה ועל קבוצות כוכבים מהעבר וההווה
מאת:אייבי גילת
ברשימת הרוכבים של קבוצת "לאופרד-טרק" כוכבים, אשר עזבו את טים סקסו בנק וביארן ריס, כדי להצטרף לפרויקט הלוקסמבורגי השאפתני. פאביאן קאנצ'לארה אלוף העולם ברכיבה נגד שעון, האחים אנדי ופרנק שלק, המאיץ דניאלה בנאטי, רוכבי קלאסיקות המצטיינים כפאביאן ווגמן, לינוס ג'רדמן, יאנס וויוט, סטיוארט אוגריידי, יעקב פוגלסאן, בריס פיילו ומקסים מונפורט.
קבוצת חלומית של כל מנהל. בעבר היו מקרים שבתוך קבוצה אחת ניסו להכניס הרבה כוכבים אך התוצאות לא הצדיקו את עצמם. אחת הדוגמאות הטובות הייתה בקבוצת טי – מוביל הגרמנית. השילוב של יאן אולריך אנדראס קלודן ואלכסנדר וינוקורוב לא בדיוק עבד. גם בקבוצת אסטנה הקזחית היו לאנס ארמסטרונג, לוי ליפהיימר, אנדריאס קלודן ואלברטו קונטאדור עסוקים יותר במלחמות ובסכסוכים אישיים ופחות בעבודה קבוצתית האחד למען השני.
ענף האופניים הוא ספורט קבוצתי. קבוצה איננה יכולה להצליח במרוצים בלי שיהיה לה מוביל מוגדר וכששאר הרוכבים יעבדו עבורו. לאנס ארמסטרונג הוא אולי הרוכב שהביא את העבודה הקבוצתית, במיוחד בטור דה פרנס, לדרגה של אומנות והתוצאה הייתה שבעה ניצחונות רצופים כהישג תקדימי ברור כי לכל לתלכיד של אנשים, מוכשרים ומעולים ככל שיהיו, לוקח זמן כדי לספק את הסחורה קרי ניצחונות במרוצי אופניים.
כדוגמא לאי הצלחה אפשר לתת את קבוצת סקאי הבריטית אשר נבנתה סביב האלוף האולימפי מבייג'ין (במסלול) בראדלי וויגינס וזאת לאחר אחרי המקום הרביעי בו סיים בטור דה פרנס ב-2009. נותני החסות כנראה ציפו ליותר משלוש הניצחונות אשר השיג וויגינס במהלך העונה.
פתיחת עונת המרוצים 2011 משרטטת תמונה די עגומה לגבי קבוצת לאופרד – טרק הלוקסמבורגית. מתחילת העונה לא זכה אף רוכב מהקבוצה לעמוד על ראש הפודיום. היחידים שמצדיקים את האשראי הם המאיץ האיטלקי דניאלה בנאטי הזוכה לעדנה לאחר כמה עליות על דוכן המנצחים כמספר שניים או שלוש בטורים של המפרץ הפרסי בקטאר ובעומאן ופאביאן קנצ'לרה עם המקום השני בקטע הנג"ש שפתח את הטור של קטאר. שבוע לאחר מכן, בטור של עומאן, סיים קאנצ'לארה במקום הרביעי המביך כמעט חצי דקה אחרי רוברט חסינג ההולנדי שאף ניצח את המרוץ בסופו.
אולי העובדה שכה רבים, מהקבוצה של ביארן ריס, עזבו עשתה לו רק טוב?. קבוצת לאופרד- טרק איננה היחידה שטרם זכתה בניצחון אחד מאז החלה עונת המרוצים. ישנן עוד שש קבוצות פרו טור במצב דומה. בינתיים מוליכה את טבלת הניצחונות הכללית קבוצת THE – HIGHROAD ששישה מרוכביה זיכו אותה בתשעה ניצחונות, כולל ניצחון של מארק קוונדיש, אשר הגיע לאחר פתיחת עונה מאוד גרועה, בקטע השישי בטור של עומאן.
גם לקבוצת גארמין סרוולו יש כבר תשעה ניצחונות שהושגו על ידי חמישה מרוכביה. במקום השלישי נמצאת קבוצת ראבובנק עם שבעה ניצחונות כששלושה מהם הושגו כאמור על ידי הופעה מדהימה של רוברט חסינג בעומאן (ניצחון בנג"ש, בקטע ההררי, ובדרוג הכללי המצטבר).
האם מדובר בחבלי לידה קשים שעוברת הקבוצה הלוקסמבורגית או שמא מדובר במשהו הרבה יותר עמוק מזה וגם בענף האופניים כסף גדול ושמות נוצצים אינם קונים ניצחונות?. ככל שעובר הזמן הלחץ מצד נותני החסויות יגדל ואיתו הקושי של רוכבי הקבוצה לספק את הסחורה.
ממש כמו בענפי ספורט אחרים לוקח זמן לאימונים הקשים, לטקטיקה ובכלל לקבוצה של אנשים להתלכד ולהפוך למכונת מלחמה מושלמת. זמן הוא כידוע המצרך הכי נדיר בקוסמוס. נצטרך להמתין לקלאסיקות של האביב שיגיעו בחודשיים הקרובים כדי לדעת האם מדובר במשהו מינורי וקטנטן?, או שמא העסק פשוט איננו דופק לפחות לא במתכונתו הנוכחית.
אייבי גילת– כתב אופניים של שוונג
קישורים: אופניים, מרוץ אופניים, מרוץ
