אם נספר לכם על אריתראים מבקשי מקלט באזור התחנה המרכזית הישנה בתל אביב שנראו רוכבים על זוגות שונים של אופני כביש בשווי של אלפי ואפילו עשרות אלפי שקלים לזוג, הנטייה הטבעית שלכם תהיה לחשוד. וזו רק דוגמה קטנה למציאות שבה חיים רוב מבקשי המקלט שחיים בישראל. הם הגיעו לכאן כי לא היתה להם ברירה אחרת והם רצו לבחור בחיים. משעשו זאת, נשאלת השאלה לאיזו רמת חיים הם יכולים להגיע בישראל ומה הם יכולים לעשות כדי להרגיש שווים, אם לא כל הזמן אז לפחות בחלק מהזמן.

להרגיש שווים, דרך האופניים. קבוצת בישיקלטה | צילום: באדיבות יואב וימן

מגינת לוינסקי ללטרון

הנושא הזה מטריד מאוד לא מעט ישראלים, ויש כאלה שבוחרים לפעול בעניין. הסיפור שלנו מתחיל ביובל וימן ותומר ויינשטיין, שני יזמים חברתיים שלקחו חלק באירוע שנקרא דואתון (מלשון do באנגלית). לאירועים מהסוג הזה מגיעים יזמים ומשקיעים ממגוון תחומים במשק ונכנסים למרתון של 24 שעות שכולל העלאת רעיונות, יצירת קבוצות עבודה ויצירת מיזמים. לפעמים זה נגמר בסטארט-אפ ולפעמים כמו במקרה הזה, ביוזמות שהמטרות שלהן הן לחבר בין קהילות שונות.

באותו ערב עלו רעיונות שונים לחיבור בין קהילות מבקשי המקלט האפריקאים לכלל האוכלוסיה בישראל, אחד מהם קשור לספורט או ליתר דיוק לרכיבה על אופניים. אחרי שוימן ו-ויינשטיין נפגשו עם שני יזמים חברתיים מקהילת מבקשי המקלט האריתראים הם הופתעו לגלות פרט מעניין מאוד שספק אם אנשים מודעים אליו. אריתריאה היא בירת הרכיבה על אופניים של אפריקה. ככה זה כשההיסטוריה של המדינה הזאת מלמדת אותנו שבין השנים 1885 ל-1941 היא היתה מושבה איטלקית ומסורת זו מסורת. זה אומר שלחובב הספורט האריתראי הממוצע יש תשוקה גדולה לספורט הזה, ומי שהיתה  לו הזדמנות גם יכל להתמקצע בענף במקומות שונים במדינה המזרח אפריקאית, שהספורט שלה מורכב בעיקר משלושה ענפים: כדורגל, אתלטיקה קלה (ריצות ארוכות) ורכיבה על אופניים. מאחר והאריתראים מהווים את הרוב מבין מבקשי המקלט בישראל ואפשר להעריך את מספרם בכמה עשרות אלפים, ניתן להסיק שלכמה מהם יש עבר מעניין של רכיבה על אופניים באופן מקצועי.

עוד כתבות אופניים
מדוע חשוב שרוכבי אופניים יעשו פילאטיס?
"כמו שיש אופניים מותאמים לנשים, כך יש גם קבוצות מתאימות לנשים"
מסביב לעולם על אופניים ~ פרק 01

זה בדיוק מה שהסבירו היזמים האריתראים לישראלים וכך נולדה "בישיקלטה" – קבוצת רוכבי אופניים אריתראים שפירוש השם שלה הוא אופניים בטיגרינית שהיא השפה הרשמית באריתריאה. אחד היזמים הישראלים, יואב וימן, מספר: "כששאלנו אותם מהו ענף הספורט שהכי מעניין אותם הם ענו מיד שזה אופניים. הם סיפרו לנו שכבר יש כמה רוכבים אריתראים שגרים ברחוב סלמה בתל אביב, שלמרות התנאים הקשים שבהם הם חיים, הם החליטו להשקיע את כל מה שהיה להם כדי לרכוש אופניים איכותיים בסכומי כסף גבוהים מאוד. הם קנו גם את הביגוד והציוד המתאים והקימו קבוצה שיוצאת לאימונים מגינת לוינסקי בתל אביב לאזורי הרכיבה הידועים כמו לטרון. חלק מהם רכבו באריתריאה במסגרות מסודרות ואפילו בנבחרת, וכאן הם מנסים עם הזמן להכיר את הכבישים". תומר ויינשטיין מוסיף: "מדובר באנשים עם סיפורים נוראיים. הם ברחו משם, אין להם משפחה ואין להם בעצם כלום חוץ מהאופניים ובלי האופניים הם ילכו לאיבוד".

בלי האופניים הם ילכו לאיבוד | צילום: באדיבות יואב וימן

"יש כאן פוטנציאל גדול שאפשר לממש אותו"

אז יהיו כאלה שיגידו שאם מדינה כמו אריתריאה שולטת באליפויות אפריקה באופני כביש זה לא אומר שהיא מעצמה עולמית. זה נכון, אבל הם יכולים להתגאות ברוכב מקומי שהשתתף באחד משלושת הטורים הגדולים בעולם. דניאל טקלהאימנוט הוא הרוכב האריתראי הבכיר כיום. בעבר השתייך לקבוצת CERVELO ולאחר מכן רכב במדי GREENEDGE האוסטרלית בוואלטה בספרד. חוץ מזה הוא היה בשנת 2012 האריתראי הראשון שמשתתף במשחקים האולימפיים בענף שהוא לא אתלטיקה וסיים במקום ה-73 במרוץ הכביש בלונדון. אגב, גם גדול הספורטאים האריתראים בכל הזמנים זרסנאי טדסה (אלוף עולם 4 פעמים ברציפות בחצי מרתון ומדליסט ארד אולימפי ב-10,000 מטר) התחיל בכלל כרוכב אופניים שפיתח את יכולות סיבולת לב-ריאה שלו בהרים הגבוהים של המדינה המזרח אפריקאית שגובלת באתיופיה וסודן. כל זה אומר שיש בסיס וחמישה מבקשי מקלט שגרים כאן השתייכו בעבר לרמות מכובדות באריתריאה. בחודשיים האחרונים הפרוייקט החדש חיבר אותם לכמה רוכבים ישראלים לאימונים משותפים. בעזרתו של ניר ברק (מבעלי שוונג) הם הצטרפו באחד האימונים לקבוצת IGP של צחי בויגן, שסיפר על האימון המשותף ואמר: "רואים שלחבר'ה האלה יש ניסיון ברכיבה. הם בעלי מבנה גוף מצוין ולדעתי יש כאן פוטנציאל גדול שאפשר לממש אותו. בהחלט יש עם מה לעבוד".

רוצים להתחרות בארץ ובחו"ל | צילום: באדיבות יואב וימן

אז מהי בעצם המטרה העיקרית של יזמי "בישיקלטה"? יואב וימן מספר על הפעולות שנעשו בחודשיים האחרונים ועל הראייה העתידית: "הם ממש רוצים להתחרות, זה החזון שלהם. יש להם תשוקה גדולה מאוד לרכיבה על אופניים כי כל אחד מהם סוחב אתו סיפור חיים קשה, וזה הדבר היחיד שמרים להם את הראש. בגלל שהם מקצוענים, הם מאמינים שהם יכולים להתחרות גם בארץ וגם בחו"ל. הרעיון שלנו הוא ש"בישיקלטה" תהפוך לקבוצת אופניים אריתראית-ישראלית ושהיא תירשם באופן מסודר באיגוד האופניים. מה שאנחנו מחפשים זה ספונסר לקבוצה הזאת כדי שנוכל לארגן להם ביגוד, רכב מלווה, מאמן, בדיקות רפואיות, ביטוח, ורישום מסודר לתחרויות. שיהיה ברור, הם עצמם מוכנים לשים כסף. מדובר באנשים צעירים שעובדים בעיקר בתחום המסעדנות והניקיון ובשאר הזמן מתאמנים. החזון שלנו הוא לקחת את הרעיון הזה ודרכו לחבר בין הקהילות דרך הספורט. תחשוב על מצב שבו אחד מהם ייצג יום אחד את ישראל בעולם, זה יהיה שלאגר". תומר ויינשטיין מוסיף: "בכל מה שקשור למבקשי המקלט בארץ, כיום יש מצב של LOSE-LOSE ואנחנו רוצים להביא למצב של WIN-WIN. מה שכל כך יפה בספורט זה שעל האופניים כולם שווים בין שווים".