הכנס העולמי החמישי של "נשים וספורט", שנערך בלוס אנג'לס בפברואר, הציף נושא שהעולם מעדיף להדחיק: תקיפות מיניות בחסות הכוח שמעניק מעמד המאמן
מאת:הילה מימון
במשך שלושה ימים בפברואר אירחה לוס אנג'לס את הכנס העולמי החמישי במספר של "נשים וספורט", בחסות הוועד האולימפי הבינלאומי והאמריקאי.
ללוס אנג'לס יש תפקיד היסטורי במערכת היחסים בין ספורט לנשים: המשחקים האולימפיים ב-1984 היו הראשונים שבהם התקיים מרתון אולימפי לנשים, 17 שנים אחרי הופעתה המחתרתית של קתרין סוויצר במרתון בוסטון 1967.
כ-800 נשים מ-140 מדינות שונות השתתפו בכנס. הפאנל הפותח ביומו האחרון של הכנס הציג שתי נשים: ג'ינה דיווס, שחקנית מעוטרת וקשתית אולימפית; ודיאן נאייד, עיתונאית ספורט אמריקאית מוערכת בארה"ב ושחיינית מעוטרת למרחקים אולטרה ארוכים, הארוך שבהם עוד נועד להשלמה (משחה רצוף בין פלורידה לקובה – 102.3 מייל למתעניינים).
אל הפאנל הגעתי בשיטוטים באינטרנט, בניסיון לשכלל ולשפר הרצאה שהצגתי לראשונה באותו בוקר בקורס מדריכי טריאתלון. שלוש דקות לתוך הצפייה בהרצאה השנייה של הפאנל, הגיע רגע שלא צפיתי – כאן
דיאן נאייד סיפרה על הרגע שבו חוותה לראשונה תקיפה מינית מצד מאמנה, כמה שעות לפני משחה הגמר באליפות פלורידה. היא הייתה אז בת 14 (האירוע קרה ב-1966), ובשנת 2012, הקול הכל כך רהוט שלה, מלא הגוונים, החזק, נסדק. "יש יותר מדי נשים באולם הזה שיודעות על מה אני מדברת", אמר נאייד, "לצד כל המאבקים המתנהלים היום על זמן חשיפה בתקשורת,על תקציבים, יש מאבק אחר שמתנהל בתוכנו… לי נמאס".
תמונות מאליפות העולם במרוץ טריאתלון שליחים- למצולמים אין קשר לכתבה.
(צילום: triathlon.org)
(צילום: triathlon.org)
לאולם, ולעולם, הוצגה שחיינית עבר אחרת, שהרחיקה עד ארה"ב ושינתה את שמה לקתרין סטאר, בניסיון לשכוח את התקיפה שהיא עצמה חוותה. מי שהתחרתה עבור אנגליה כאנאבל קריפס במשחקי לוס אנג'לס 1984 ובסיאול 1988, הקימה בשמה החדש ובשיתוף מאמנים וספורטאים (בעבר ובהווה) את safe4athletes.org, אתר שמציע חומר מקצועי למאמנים, ספורטאים, הורים וקבוצות ספורט על מנת לעזור ולבסס סביבת אימון בטוחה יותר לספורטאיות וגם ספורטאים.
שיטוטיי באינטרנט באותו יום שבו שמעתי לראשונה על דיאן נאייד וקתרין סטאר החזירו אותי לשורה התחתונה שניסיתי להעביר בהרצאה, שנועדה להעביר מסר של אחריות ומודעות לכוח המעמד, ומסר חריף יותר על הסכנות לספורטאיות ולספורטאים כאשר מאמן או מאמנת מנצלים לרעה את מעמדם.
וכמו שהיטיב לכתוב לפני:
(מתוך טור של יהושוע סובול ב"ישראל היום", בוקר הכרעת הדין של משה קצב)
(מתוך טור של יהושוע סובול ב"ישראל היום", בוקר הכרעת הדין של משה קצב)
"אחד הפיוטים הנפלאים, שמהווה חלק מהסליחות הנאמרות בליל יום הכיפורים, מדמה את האל ליוצר ואת בני האדם לחומר בידי היוצר. בני האדם חוזרים בפיוט הזה ומשביעים את האל שיזכור את הברית שקושרת אותו אליהם, ובעת שיטפל בהם ויעצב אותם… יזכור את מחוייבותו למעשה היצירה, ולא יפנה ליצר שעלול לדחוף אותו להתפרע ולפרוק את יצרו על החומר שבידיו… ראוי שהפיוט הזה יהדהד בראשו של כל בעל שררה שניתן בידיו הכוח לשלוט בבני אדם אחרים, לעצב את חייהם, לקבוע את גורלם… יתכן שזו הברית הקדושה ביותר שקיימת בין בני אדם שמתמסרים אלה בידי אלה… בין כל שני בני אדם שאחד מהם תלוי בזולתו. בכל קשר משמעותי בין בני אדם קיימת התחייבות הדדית לזכור בכל רגע את הברית שטבועה בטיבו של הקשר, ולא לפנות ליצר שמגרה את בעל יתרון הכוח והשררה להשתמש בכוחו כדי להשיג לעצמו הנאה שהברית לא מרשה לו לממש. הפנייה הזו, "לברית הבט ואל תפן לייצר", היא לא רק פניית אדם לאלוהיו ופנייתו של החלש אל החזק ובעל השררה. זו צריכה להיות פניית אדם לעצמו: זכור את הברית עם מי שגורלו מסור בידיך, ואל תפנה ליצר לנצל את יתרון כוחך עליו. מי ששוכח להקשיב לקול הפנימי הזה, דינו שייזכר בו ביום הדין".
סרט על הטרדה מינית מתוך אתר הוועד האלימפי- כאן
הילה מימוןסטודנטית לפסיכולוגיה ביולגיה ותזונה מאמנת טריאתלון וטריאתלטית
