35 שנה עברו מאז הפעם האחרונה שהטור דה פראנס לא הסתיים בספרינט המסורתי בשדרות האליזה. אז, כמו שצפוי בשבוע הבא בניס, הקטע האחרון היה נגד השעון, וסיפק את הדרמה הגדולה ביותר בהיסטוריה של המרוץ הגדול ביותר. לרגל המאורע, החלטנו לחזור בזמן לטור הבלתי נשכח של 1989.
לכתבות נוספות בנושא:
טופ 10: הקטעים שנכנסו לספרי ההיסטוריה של הטור דה פראנס
הבריחה של פוגצ'אר: "ביצוע מושלם של הקבוצה שלי"
בדרך לשיתוף פעולה עם רוגליץ'? אוונפול מתקרב לרד-בול בורה
החצי השני של שנות ה-80' ותחילת שנות ה-90' היו תקופת ביניים בטור, בין תקופת שלטונו של ברנאר אינו לעידן של מיגל אינדוראיין. המועמד המוביל לזכייה ב-89' היה האלוף המכהן פדרו דלגאדו, שגם ניצח מוקדם יותר באותה שנה בוולטה דה אספניה. לצידו הוזכרו לורן פיניון, אלוף 1983 ו-1984, שניצח בג'ירו שלושה שבועות קודם לכן. והיה גם את אלוף 1986, גרג למונד, אבל אף אחד לא ספר אותו מאז תאונת הנשק הקשה שעבר. לראייה, בג'ירו הוא סיים 54 דקות אחרי פיניון.
המרוץ נפתח בפרולוג קצר של שמונה קילומטרים בלוכסמבורג. אירוע לרוב נטול דרמות – אבל לא הפעם. מסיבה שעד היום אינה ברורה, דלגאדו לא הגיע בזמן לזינוק והחל להתחרות אחרי שהשעון כבר הראה 2:40 דקות. על הכביש הוא הפסיד רק 14 שניות, אבל מצא עצמו האלוף המכהן הראשון שמדורג אחרון בשנה לאחר מכן.
ביום למחרת המצב רק נהיה גרוע יותר עבורו, כאשר קבוצתו הפסידה 4:30 דקות לקבוצה של פיניון בנג"ש קבוצתי. כעת הוא פיגר ביותר משבע דקות אחרי הצרפתי. מעט אולי במושגים של מארק קוונדיש, אבל הפתיחה הכי גרועה של אלוף מכהן בהיסטוריה. למונד, שסיים בזמן זהה לזה של פיניון בפרולוג, פיגר אחרי הנג"ש הקבוצתי ב-51 שניות.
הפרופסור נגד הילד הטוב
כמו בכל יריבות טובה (מישהו אמר וינגגור ופוגצ'אר?), השניים היו אנשים מאוד שונים. פיניון, "הפרופסור", היה רוכב אמוציונאלי ונטול עכבות. עם הקוקו הבלונדיני הארוך, המשקפיים, הדוגריות הבוטה והטמפרמנט עז, הוא היה מאוד לא אהוד, אפילו בצרפת. מנגד, למונד היה ילד טוב קליפורניה, ששמר על קשרים טובים עם הקהל והתקשורת.
בתחילת הקריירה השניים רכבו יחד בקבוצת רנו, תחת הנהגת של אינו. בעקבות פציעתו של הגירית ב-1983 פיניון קיבל הזדמנות לרכוב בטור, והפך במפתיע למנצח הצעיר ביותר מאז שנות ה-30'. שנה לאחר מכן הוא הביס את אינו בטור, אבל שורת פציעות פגעה בקריירה שלו. למונד רכב עבור פיניון ב-1984 וסיים שלישי בדירוג הכללי. שנה לאחר מכן עבר לקבוצתו החדשה של אינו וסייע לו לזכות בטור חמישי. ב-1986 הפך לאמריקאי הראשון שמנצח בטור. הוא נפצע קשה בתאונת צייד זמן קצר לפני הטור של 1987, אבל ב-89' כבר חזר להתחרות בבמה הגדולה ביותר.
גרג למונד | צילום: Supplied by Dogwoof
בקטע החמישי, מרוץ נגד השעון של 73 קילומטר, למונד ניצח ועבר ללבוש את החולצה הצהובה, כשהוא מוביל על פני פיניון בחמש שניות. כשהמרוץ הגיע להרים, למונד רכב הגנתי, איפשר לדלגאדו לברוח ואילץ את פיניון לרדוף. "כל מה שהוא עשה היה לשבת ולנצל את העבודה הקשה שלי", כתב הצרפתי באוטוביוגרפיה שלו, "למען האמת, זה היה מאוד מתסכל".
בקטע הבא פיניון ברח ללמונד בקילומטר האחרון ועבר להוביל את הטור בשבע שניות. הדו קרב בין השניים התחדש בקטע ה-15, בנג"ש הררי של 33 קילומטר. למונד הקדים את פיניון ב-47 שניות וחזר ללבוש צהוב. בקטע ה-16 פיניון התקשה לראשונה בהרים, וסיים 13 שניות אחרי למונד. הפער בצמרת צמח ל-53 שניות, ההפרש הגבוה ביותר בין השניים בכל המרוץ.
פיניון יוצא להתקפה
קטע 17 היה קטע המלכה. קטע אלפיני קלאסי – הגאליבייה (בו פוג ניצח השנה), הטלגראף וסיום בפסגה האייקונית של האלפ דואז. כולם חיכו לרגע שבו פיניון יתקוף, וזה קרה ארבעה קילומטרים לסוף. ללמונד לא הייתה תשובה. הצרפתי הוביל כעת ב-26 שניות. דלגאדו, שברח לשניים שוב ושוב בהרים, פיגר באופן מדהים בפחות משתי דקות. פיניון תקף גם ביום למחרת, ניצח בקטע והגדיל את היתרון שלו ל-50 שניות.
בקטע ה-19, כמה קילומטרים לסיום, תאונה גרמה לכך שארבעה מחמשת המובילים התרסקו. דלגאדו, היחיד שנשאר על הרגליים, כיבד את החולצה הצהובה והמתין לפיניון ולמונד, שניצח את הקטע בספרינט, לפני הצרפתי והספרדי.
לפני הקטע האחרון, הפרידו רק 24.5 קילומטר של נג"ש בין פיניון לבין זכייה שלישית בטור. חמש שנים קודם לכן הוא מצא את עצמו במצב דומה בג'ירו, אז הפסיד את החולצה הוורודה באופן מעורר מחלוקת בנג"ש ביום האחרון. הפעם, הוא האמין, המצב יהיה שונה. למונד אמנם היה רוכב נג"ש טוב יותר, ופיניון גם סבל מפצעים קשים בישבן, אבל להפסיד 50 שניות בקטע כל כך קצר?
אלא שללמונד היו יתרונות נוספים. בניגוד לפיניון, שרכב ללא קסדה, למונד השתמש בקסדה אווירודינמית, וחשוב מכך, כידון אווירודינמי חדשני עם ספק גדול בנוגע לחוקיותו. האמריקאי סיים את הקטע בזמן של 26:57 דקות. המהירות הממוצעת שלו – 54.54 קמ"ש – הייתה המהירה ביותר בהיסטוריה של הטור. רק ב-2015 השיא הזה יישבר. פיניון היה שען מצוין, אבל ככל שנקפו הקילומטרים היתרון שלו הצטמצם.
ההכרעה הצמודה בהיסטוריה
אחרי 3,285 קילומטר מפרכים, הזמן המצטבר של השניים היה זהה. אבל למרוץ נותרו עוד קצת יותר מ-100 מטר. למונד יזכה בטור בהפרש של שמונה שניות בלבד, הכי צמוד בהיסטוריה! בדיקות מעבדה חישבו שהכידון החדש הקנה לו יתרון של דקה. שנה לאחר מכן יזכה שוב, אבל ב-1991 יסיים רק שישי. "ביג מיג" הפך לשליט החדש.
פיניון ההמום נותר לבכות על השאנז אליזה. הזיכרון הקשה לא עזב אותו לעולם. ב-2010, בגיל 50, הוא מת מסרטן. באוטוביוגרפיה שלו כתב שמישהו ניגש אליו ואמר "אני זוכר אותך, אתה הבחור שהפסיד את הטור דה פראנס בשמונה שניות". על כך השיב: "לא אדוני, אני הבחור שזכה בטור פעמיים".
ודלגאדו? הוא הפסיד כמעט שתי דקות בקטע האחרון, ועדין סיים במקום השלישי הכללי, 3:30 דקות אחרי למונד. כמה המרוץ היה שונה אם רק היה מגיע לזינוק בזמן.
