ישיבת הנהלה מס' 59,124 במשרדי "שיא גינס" – פרוטוקול סודי לא לפרסום:
קתרין המנכ"לית: "בוקר טוב לכולם. קיבלתי לאחרונה הרבה פניות לאישורי שיאי גינס. לקראת יום 'רוח האדם ועוצמתו' חשבתי שאנחנו צריכים לחפש סיפור אחד, שיא אחד ולפרסם אותו במיוחד. סיפור על שיא שיש בו מסר של עוצמה כוח אומץ אהבה. האם יש לכם רעיונות?".
דינה: "אני מציעה שנחפש סיפור שיש מאחוריו עבודת צוות".
פרנק: "סיפור שהוא לאו דווקא אמריקאי כדי לפנות לקהל הבינלאומי שלנו".
בובי: "צריך למצוא משהו מיוחד, ולמרות שהנושא לא ייחודי אבל לדעתי תחום הספורט הוא נושא בינלאומי ומאחד את כל העולם. לספורט אין מספר שפות, הספורט מדבר בשפה אחת בינלאומית".
חלק מטבעת הרצים שילוו את ראשוני | צילום: באדיבות נילי אברמסקי
ראיין: "כן את צודקת. אולי שבעה מרתונים בשבעה ימים בשבע יבשות שונות?".
קתרין: "לא, אני מחפשת משהו יותר ייחודי מזה. משהו שיש בו מסר מעבר להישג הספורטיבי".
ג'ואן: "קיבלתי אתמול פניה לגבי ריצת מרתון על כיסא גלגלים".
ביל: "נו באמת, זה כבר היה לנו מאות אם לא אלפי פעמים".
ג'ואן: "כן אבל במקרה הזה הבחור משותק לגמרי. הבחור חולה במחלת ה-ALS. מחלה ניוונית אכזרית שכולאת את האדם בראש צלול בגוף משותק".
קתרין: "תמשיכי, זה נשמע מעניין".
ג'ואן: "לאדם עליו אני מדברת קוראים שי ראשוני והוא חלה במחלת ה-ALS לפני חמש שנים. לפני המחלה הוא היה מרתוניסט ואיירונמן, טייס, יזם, מנהל, מפיק. כיום הוא משותק לגמרי. התנועה היחידה אותה הוא יכול לבצע היא הרמת הגבות, מצמוץ, והזזת האישונים. לפני מספר חודשים הוא חלם לרוץ מרתון. לאחר מספר שיחות עם חברים קרובים הסיפור התחיל להתגלגל ובמהירות מדהימה כמו כדור שלג, כמו שריפה בשדה קוצים עוד ועוד אנשים נרתמו לאתגר המדהים הזה".
חייב לסמוך על הצוות שלו | צילום: באדיבות נילי אברמסקי
בובי: "כן אבל מה מיוחד בזה, מה האתגר בלדחוף כיסא גלגלים?".
ג'ואן: "לא הזכרתי מקודם אבל הבחור מחובר למכונת הנשמה מזה 3 שנים. מה שאומר שהוא לא מסוגל לדבר".
ראיין: "אז איך הוא מתקשר עם הסביבה?".
ג'ואן: "על ידי תנועת העיניים הוא מקליד על צג מחשב. וככה הוא מתקשר. ולא רק מתקשר אלא גם מרים פרויקטים. הוא מנכ"ל של עמותת פרס לחיים שמעניקה פרסים כספיים גבוהים מאוד למחקרים פורצי דרך בתחום ה-ALS".
פרנק: "אז בזמן המרוץ הוא יכתוב הוראות לצוות שיוביל אותו?".
ג'ואן: "זה לא אפשרי, בגלל החשיפה לשמש והסינוור, הוא מרכיב כל הזמן משקפי שמש. הדרך היחידה לתקשר אתו תהיה על ידי עצירה כל קילומטר. ואנשי הצוות שלו ישאלו אותו שאלות של כן ולא , שעליהם הוא יענה על ידי מצמוץ עיניים".
לתוספי תזונה בשוונג-שופ לחצו כאן
דינה: "וואו, אז הוא ממש חייב לסמוך על הצוות שלו שידעו להבין אותו ולשאול את השאלות ולטפל בו בהתאם".
ג'ואן: "כן, בהחלט יש כאן עבודת צוות. וגם מתלווים אליו שני המטפלים שלו. מטפלים מדהימים שמטפלים בו בחיי היום יום וגם לאתגר הזה הם נרתמו מיד ובשמחה. ותקשיבו לזה , קוראים להם טס וג'יזס".
ביל: "דיי, את צוחקת? ג'יזס! ג'יזס מטפל בו? וטס זה בכלל שם של מלאך. מדהים".
בובי: "אבל למה הוא עושה את זה? מה הכיף בלשבת משותק על כיסא ולתת לאנשים לגרור אותך?".
קתרין: "והאם זה בכלל אתגר בשביל שי? או שהוא סתם ישב על הכיסא לאורך כל הדרך?".
את ההתרגשות והאושר של הריצה הוא בהחלט ירגיש | צילום: באדיבות נילי אברמסקי
ג'ואן: "כן זה שאלה טובה. נראה לי שיש לשאלה מספר תשובות. אמנם הוא ישב על הכיסא אבל את ההתרגשות והאושר של הריצה הוא בהחלט ירגיש. הרוח שתנשב על פניו, המראות בדרך, אלפי הרצים שיעברו אותו. גם אם הוא למעשה לא ירוץ את המרתון על הרגלים שלו הוא יחוש את המרתון בכל גופו. זו הזדמנות להראות לחולים אחרים שלא יפחדו לצאת ולעשות. זו הזדמנות להראות לכולם שרוח האדם היא אין סופית והגוף הפיזי אינו קריטי וניתן להמשיך להשיג הישגים ולהגשים חלומות. ואין כזה דבר בלתי אפשרי. ומכל אי אפשר צריך ליצור אי של אפשר.
"אמנם הגוף משותק אבל הוא יחווה כאב וחוסר נוחות רב לאורך השעות הארוכות של המרתון. הישיבה הממושכת כואבת מאוד. הטלטולים של הדרך מטלטלים את הגוף המשותק, וכל חריץ או סדק מטלטלים את הראש בגלל שיתוק שרירי הצוואר. בגלל השיתוק המוחלט הוא לא רק יושב על הכיסא אלא הוא גם קשור ברצועה באזור המותניים. ועוד רצועה רחבה שמחזיקה את הראש. בתוך הפה יש לו תחבושת גזה כדי למנוע בליעה של הלשון ולאסוף את הרוק שמצטבר. לכל מי שמסתכל מהצד זה נראה קשה אכזרי ולא נעים. אבל זה רק הגוף הפיזי שהפך משותק. הנשמה ממשיכה להיות חופשיה. פשוט צריך להביט עמוק בפנים ואז מיד רואים את החופש והאושר הפנימיים".
ראיין: "טוב אבל לפחות הוא מחייך אז אפשר לראות את ההנאה על הפנים".
ג'ואן: "לא, כבר הסברתי. הוא משותק לגמרי. כולל שרירי הפנים. גם לחייך הוא לא יכול. אבל החברים שלידו שמכירים אותו מרגישים את החיוך הפנימי שלו. בנחישות שלו באימונים שקדמו למרתון . אימונים בחום, בקור עז, בדרכים מרובי טלטלות. שום דבר לא עצר אותו ואותם".
דינה: "זה נשמע שיהיו אתו הרבה אנשי צוות. למה צריך כל כך הרבה?".
ג'ואן: "טוב לפי מה שהם הסבירו לי יש הרבה תפקידים לכל אחד ואחת. יהיו את הרצים והרצות שידחפו את כיסא הגלגלים ויתחלפו כל חצי קילומטר. הכיסא לא מותאם לריצה ולכן הוא כבד מאוד. יהיו לידו אנשים שתפקידם להסתכל על שלמות צינור ההנשמה ולמנוע טלטולים של הראש. יהיו רצים ורצות מקדימה שיזהירו בפני מכשולים ורצים ורצות מאחור כמו חומת מגן כדי להגן עליו מאלפי הרצים שיעקפו אותו במהלך המרתון".
פרנק: "רגע, האתגר הזה הוא אירוע פרטי?".
מאחורי כל אדם מיוחד עומדת משפחה לא פחות מיוחדת מאוחדת וחזקה | צילום: באדיבות נילי אברמסקי
ג'ואן: "לא הם ירוצו במסגרת מרתון תל אביב הבינלאומי. מעל ל-30 אלף משתתפים בכל המקצים ירוצו שם. והרבה מהם יחלפו על פניו בדרך ונראה לי הכי מדהים שכל מי שיראה אותו יצעק קריאות עידוד. כאשר אתה מעודד אתגר שכזה גם הרץ והרצה עצמם יחוו רגע של התעלות וקבלת אנרגיה להמשיך את המסלול הארוך של המרתון. כי אם שי יכול אז כל אחד ואחת יכולים. מנכ"ל כפיים עופר שיטרית שלח לנו אישור על ההשתתפות של שי והצוות שלו. אין ספק שמדובר באישור יוצא דופן. לא כל מפיק היה מוכן לתת את הסכמתו לאתגר מסובך שכזה ולעזור בכל בקשה".
ביל: "דינה שאלה מקודם על הצוות, האם ידוע לך מי ירוץ אתו?".
ג'ואן: "לא תאמינו איזה רשימה ארוכה ומפוארת של רצים עומדים לרוץ אתו. אנשי ברזל מהטובים בארץ, טובי הטריאתלטים, רצי מרתון ואולטרה מהחזקים שיש, שיאני ישראל בריצה, ספורטאים אולימפיים, אנשים מפורסמים, ואפילו ספורטאי פראלימפי קטוע רגל שבעצמו מוכיח שהשמיים הם בהחלט לא הגבול. הגיוס לאתגר היה סוחף, עוד ועוד אנשים ששמעו על האתגר ביקשו לקחת בו חלק. אנשים מתמגנטים לשי ולעוצמות שהוא מקרין. אירוע שעוד ידברו עליו רבות. אפילו צמד ילדים במודיעין כבר הכינו מצגת על האתגר כפרויקט אקטואליה פורץ דרך".
קתרין: "מה עוד ידוע לך על שי? על המשפחה שלו? מה הם חושבים על האתגר? האם הם בעד או נגד".
ג'ואן: "מאחורי כל אדם מיוחד עומדת משפחה לא פחות מיוחדת מאוחדת חזקה ויפה. תמי אשתו, עידו ורז הבנים שלו. כולם יגיעו למרתון כדי לרוץ אתו בקילומטרים האחרונים. הם היו שם בכל האימונים ונתנו כתף למאמץ והם יהיו בתחרות עצמה כדי לקחת חלק בהגשמת החלום של שי לרוץ מרתון. דרך אגב השם של הקבוצה הוא, TEAM LIFE IS GOOD.
"השם בעצם אומר הכל. לא משנה עם מה החיים מחייבים אותך להתמודד, הבחירה היא שלך. אתה בוחר איך לראות את הדברים. אתה בוחר האם תמשיך ותנצח יום יום או האם תוותר. החיים הם מתנה לזמן מוגבל וכל אחד בוחר האם לנצל אותם עד הסוף או האם לבזבז אותם במחשבות שליליות ותלונות. החיים בכל מצב ואפילו הקשה ביותר יכולים להיות הכי טובים שיש. וזו בעצם המנטרה הכי חזקה שאנשים יכולים וצריכים לאמץ: LIFE IS GOOD".
קתרין: "נראה לי שיש באתגר הזה בהחלט את כל מה שאנחנו מחפשים. אוקי חברה, בואו נצביע: מי בעד הבחירה לאתגר המוביל שלנו לכבוד 'יום רוח האדם ועצמתו' באתגר של שי ראשוני וצוות TEAM LIFE IS GOOD?!".
