ביום ראשון האחרון, בזמן שאיימרו עלמיה דהר על המסלול בדרך לשיא ישראלי חדש בריצת 10,000 מטר, זוהר זימרו נכנס בפעם הראשונה לתפקיד של מאמן במשרה מלאה. עד היום הוא היה מרתוניסט מקצוען ומאמן של כמה מהכשרונות הגדולים בארץ בריצה למרחקים ארוכים. אבל מרתון טבריה האחרון, בו הוא שמר על תארו כאלוף ישראל, היה האחרון שלו כמקצוען. ומה שיפה במקרה של זימרו שדווקא אחרי קריירה שכללה לא מעט עליות ומורדות, הוא הצליח לפרוש כמו ווינר אמיתי. יום לפני המרתון בטבריה הוא הודיע שמיד בסיומו הוא פורש, הוא התייצב לקו הזינוק עם שתי פציעות, והצליח לנצח את כל הישראלים האחרים. שבוע לאחר מכן, פגשנו אותו לראיון פרישה.
יכול לחייך אחרי המרתון האחרון שלו. זוהר זימרו | צילומים: ניר עמוס
מה עבר לך בראש בתקופה האחרונה?
"לפני המרתון היו לי ציפיות גדולות. הציפיות היו לרוץ 2:12 ש' או 2:13 ש' ולשבור את שיא ישראל (2:14:21 ש' – ד.ב). זה היה לפני שנפצעתי. הציפייה היתה לפרוש ושיזכרו שזוהר זימרו שבר שיא ישראל ופרש. אבל באוקטובר נפצעתי, וגם היו לי כל מיני בעיות נוספות מנטליות. יש לי ילדה שהבאתי עם מישהי, היא גרה עם אמא שלה והיא בכלל לא מכירה אותי. הייתי מגיע להיפגש איתה והיא לא ראתה בי אבא. זה מאוד השפיע עלי. זה קרה בגלל שהקדשתי את הזמן שלי לאימונים כל הזמן. היא היתה בארץ ואני חודשים על גבי חודשים במחנות אימונים באתיופיה. ובנוסף הפציעות הרגו אותי, אני יודע מה אני שווה ואני יודע שיכלתי לרוץ 2:12 ש'.
מצד אחד הצלחת לפרוש כמו ווינר ובטבריה בדרך כלל הצלחת. מצד שני אנשים רבים יזכרו לך את ההופעות הפחות טובות באליפויות העולם ובמשחקים האולימפיים.
"באליפות העולם ב-2011 קרה מה שקרה עם הנעליים (זימרו ניסה נעליים חדשות במרתון עצמו – ד.ב). את ה-30 ק"מ שם עברתי ב-1:37 שעה וזה יכל לדרג אותי במקומות הכי טובים. לאולימפיאדה ב-2012 לא היתה מספיק הכנה בגלל הקטע עם הסימום וכל השטויות, אי אפשר להתכונן למרתון ב-35 ימים. באליפות העולם במוסקבה ההכנה היתה לקויה מאוד, ובנוסף היה חם. אני לא יכול להתמודד עם חום, זה קשה לי ואני לא מסוגל לתפקד. אני איש של מזג אוויר קר. עם ישראל ציפה לראות את זוהר זימרו במיקום טוב וזה מתסכל אותי ומאכזב אותי. נכון שייצגתי את המדינה ואני גאה בזה אבל באיזשהו מקום היה פספוס שלא ייצגתי את המדינה מספיק טוב. אני גאה בכל מה שעשיתי, זה לא בא לי במתנה. הגעתי למה שהגעתי בזכות ובעבודה קשה אבל כשלא עשיתי תוצאה טובה ולא הייתי מדורג במקום טוב זה צובט אותי באיזשהו מקום".
ההופעה במוסקבה צובטת אותי באיזשהו מקום. זימרו
ומה קרה באליפות אירופה האחרונה שם פרשת במהלך הריצה?
"באליפות אירופה האחרונה הייתי פצוע בגיד אכילס, כולם ידעו את זה אבל זה לא פורסם. באליפות הזאת לא הייתי צריך להשתתף, נסעתי למען הקבוצה (נבחרת המרתוניסטים – ד.ב). אם לא הייתי נוסע הקבוצה לא הייתה טסה כי מי שעשה את המינימום זה היה אני ולא אף אחד אחר. בחמש השנים האחרונות עשיתי מינימום כל שנה".
ואחרי אליפות אירופה היו לא מעט ביקורות על כך שלא ממש ברור מה קורה במחנות האימונים באתיופיה, ומה בדיוק אתה עושה שם?
"כולם יכולים להגיד שלא מתאמנים נכון או כן, אבל בואו תראו בעיניים אחרת למה להגיד סתם דברים? מי אני שיכול להגיד על מישהו שהוא לא מתאמן נכון? בנבחרת אתיופיה אנשי תקשורת מגיעים לאימונים כל הזמן כדי לראות מה מצב הרצים. אני לא אומר לא להעביר ביקורת, אבל צריך לשאול את האנשים. מחנות אימונים זה עוזר מאוד כי אתה נמצא במסגרת חמה של ספורטאים גדולים, עם אנשים ברמה בינלאומית שדוחפים אותך כל הזמן ומפרגנים באימונים. חברה שנותנים פידבק ומעודדים אותך באימונים. כשאתה נשאר אחורה דוחפים אותך. התאמנתי במחנות הטובים ביותר עם המאמנים הטובים ביותר ושאבתי משם המון ידע".
היו גם ביקורות על הספורטאים שלך, איימרו עלמיה וגירמה אמרה, שסיפקו תוצאות מצוינות ב-10,000 מ' אבל באליפות אירופה נכשלו וסיימו אחרונים.
"אני לא הייתי, המאמן אמנון גור היה אמור להיות איתם ולא היה בעצמו. היה להם לחץ, הם עבדו קשה והתאמנו בצורה הכי טובה שיכולה להיות. זו תחרות ראשונה שלהם מול אלוף עולם ואולימפי שעומד לידם והם השתינו במכנסיים. אין, נכנסו לאצטדיון וראיתי על הפנים שלהם שזה לא הם. זה מאוד הפתיע אותי, ציפיתי למשהו אחר לגמרי. לפי האימונים שלהם הם היו צריכים לרוץ 28:12 דק' עד 28:20 דק'. הם התאמנו מאוד קשה, יותר טוב ממה שהם היו לקראת אליפות ישראל שבה הם קבעו את הקריטריון. אין מה לעשות, מהכישלון לומדים גם".
לומדים גם מהכישלון. זוהר זימרו והספורטאים שלו | צילום: ConPanna
ומה יקרה איתם בעתיד?
"אני תמיד מדרבן אותם ונותן להם מילה טובה ומנסה לגרום להם להיות חזקים בראש כל הזמן. אני מאמין קודם כל בעבודה קשה ומי שלא עובד קשה לא יכול להגיע לשום מקום. השאלה היא איך אנחנו עובדים ואיך מתאמנים. הבעיה במדינת ישראל היא שלא תמיד יודעים פה איך לכוון את הספורטאים. זו בעיה שלא נפתרת. לדוגמה, רצי 800 ו-1,500 לא יכולים לרוץ 10 ק"מ וחצי מרתון, אסור לתת להם לעשות את זה. אנשים אומרים שאין תוצאות, אבל אם רץ 800 ילך לרוץ חצי מרתון או 15 ק"מ הורגים לו את המהירות. אי אפשר להפיק ממנו. יש פה התנהלות לא נכונה. אם ספורטאי כמו ימר גטהון שצריך לרוץ 1,500 מטר ב-3:37 דקות ישתתף במרוצי כביש ובחצי מרתון לא יצא מזה כלום".
מה אתה מתכוון לעשות בעניין הזה?
"אני מתכוון לעשות כי יש המון דברים שאנשים לא יודעים עליי שכבר עשיתי. הקמתי קבוצות ריצה בהתנדבות בכל מיני מקומות. בראש העין, בפתח תקוה בנתניה. גם את הקבוצה של הפנימייה בבן שמן אני הקמתי. היום מישהו אחר עלה על הגל ולקח את זה. בנוסף גם הקמתי מסגרת צבאית עם ד"ר אבי מויאל שם התאמנו איימרו עלמיה, מוגס טסמה, גירמה אמרה ומוקט פטנה. אני מסתובב במקומות ומאתר רצים, פשוט מגיע לבתי ספר ומחפש. כלכלית קשה להתפרנס מהעבודה עם המקצוענים, אבל יש לי חלום ולא משנה מה יקרה, אני חייב להגשים אותו. החלום שלי הוא להוביל רצים לרמות הגבוהות ביותר וזה אומר לאולימפיאדה בריצות כמו 10,000, 5,000 ו-1,500 שבהן לא היו נציגים ישראלים באולימפיאדות. כמו שהצבתי לעצמי מטרה להגיע לאליפות העולם ולאולימפיאדה כרץ, באותה מידה החלום שלי הוא להביא לשם ספורטאים. שם אני רוצה להשקיע".
