הידיעה הראשונית על התקיפה של זואי שפיר בערב החג

השעה 20:30, ערב חג שני של פסח, פארק הירקון הומה אדם, רצים, בני נוער שמשחקים, על פניו נראה כמו זמן קלאסי לצאת לאימון מבלי לחשוש, הרי סביב יש כל כך הרבה אנשים, מי ינסה לעשות משהו? אך מסתבר שמחשבות ומציאות לחוד הן. זואי שפיר, 35, מתל אביב, יצאה לאימון ריצה שלה, כמו כל אימון אחר בשבוע בדרך למרתון ליסבון ולתחרויות בהן היא מתכוונת להשתתף בקרוב, היא לא תיארה לעצמה שאותו ערב יסתיים עם צלקת נפשית לה ייקח לה זמן רב להחלים ובתחנת המשטרה.

"הבן זונה לקח ממני את החופש לרוץ ללא פחד בפארק בעיר שלי!" | צילום: אלבום פרטי

עוד כתבות בנושא
רצה הותקפה בשבילי פארק הירקון
רצה נוספת הותקפה בפארק הירקון
מדוע נשים חוששות לרוץ לבד?

"הבן זונה לקח ממני את החופש לרוץ ללא פחד בפארק בעיר שלי! הכניס בי טראומה לספורט שאני הכי אוהבת בעולם!!!!!", כך כתבה שפיר בפוסט פייסבוק בו היא מתארת את כל מקרה האירוע לפרטים. האימונים הרגילים שלה מתבצעים בשעות הבוקר המוקדמות מאוד, לכן לא העלתה בדעתה אפילו לא לרגע כי היא עלולה להיות קורבן בשעה 20:30 בערב כאשר הפארק הומה אדם ואיש לא ישמע אותה זועקת לעזרה. "אני בדרך כלל יוצאת לאימון בשעות הבוקר המוקדמות, שעות בהן אני, התנים והברווזים ערים", מספרת לנו שפיר בראיון אישי שנערך מספר שעות לאחר התקיפה, "אני לא יודעת מה אני אעשה מעכשיו. הבוקר רצתי בסטף אבל אני אהיה חייבת לרוץ שוב בפארק, אני מאמינה כאשר ארוץ שם, אהיה עם מישהו בטלפון איתי".

שפיר מתאמנת בשנים האחרונות בקבוצת אלתרמנס, תכנית האימונים שלה למרתון ליסבון, אינה מותאמת בהכרח לאימוני הקבוצה או לאימונים של חבריה ולכן היא מוצאת את עצמה פעמים רבות רצה לבדה. ביום חמישי האחרון, ערב חג שני, יצאה לאימון ועצרה לרגע בתא השירותים. סמוך לתאי השירותים שליד מגרש כדורסל שם שיחקו באותו הזמן נערים. רגע לפני שהספיקה שפיר לנעול את תא השירותים, קפץ עליה מלמעלה התוקף כאשר הוא נוחת על אסלת השירותים ואוחז בעוצמה את חולצתה מאחור. התוקף הצליח לעלות להשתחל במעבר בין תאי השירותים ונראה כי ארב לקורבן מזדמן.

למזלה הגדול של שפיר, היא הצליחה לגלות תושייה, לא קפאה במקום, בעטה בדלת השירותים בעוצמה ונחלצה מהאחיזה של התוקף בעוד הוא קורע את חולצתה. כל אותו הזמן היא זועקת לעזרה אך איש אינו שומע אותה, גם לא הנערים ששיחקו במגרש ליד. היא פרצה החוצה מתא השירותים בזעקות עזרה ורצה בכל כוחה אל הנערים שעזבו הכל נחלצו לעזרתה.

"הייתי בקראטה, מישהו גם לימד אותי להשתחרר מלפיתות וחניקות" | צילום: אלבום פרטי

"היה לי מזל שלא קפאתי במקום, אני תופסת מעצמי בחורה פלפלית וחזקה, אבל יכולתי גם לקפוא במקום, זו סיטואציה שלא משנה כמה תתכונני אליה, לא באמת אפשר לדעת איך תתנהגי. פתאום עבר לי בראש שזה בדיוק מה שקרה עם תאיר ראדה שהתוקף או התוקפת קפץ מהתא ליד. הוא זינק מהתא בפנים ולא הגיע מהדלת הקדמית שגם זה מזל, כי הוא היה חוסם לי את היציאה".

שפיר מתארת את התוקף כבחור בשנות השלושים לחייו, ככל הנראה הוא ארב בשרותים כיוון שהיא נכנסה לשירותים, התא בו שהה היה כבר נעול, "כנראה הוא הבין כי במקום הזה הוא יכול לעשות משהו כי לא ישמעו. כשיצאתי מהשרותים ושאלתי את האנשים מסביב 'לא שמעתם אותי?', הם אמרו שלא שמעו כלום. הוא קפץ מלמעלה, נחת על האסלה, אני הייתי עדיין עם הגב אליו, לא הספקתי לנעול את הדלת, זה המזל הגדול, אני לא מפסיקה לחשוב על זה. הוא זינק עלי ונתתי בעיטה לדלת שתיפתח. הוא תפס אותי בחולצה מאחור. ביאס אותי כי קרע לי את חולצת מרתון טבריה וגם לקחו לי אותה למז"פ. רצתי את הספרינט הכי מהיר שרצתי בחיי".

מה עבר לך בראש ברגעים האלו?

"רק צרחתי, לא יודעת מה היתה מטרת הצרחה אבל סביר להניח שגם הוא נבהל ממנה כי כשרצתי, שמעתי אותו רץ אחרי אבל הוא פנה למקום אחר ואני רצתי למגרש כדורסל שהיה מלא באנשים".

איך הגיבו הנערים שראו אותך רצה אליהם בצרחות?

"בכיתי בצרחות, אני בדרך כלל לא אדם שבוכה ככה, הרגשתי שעוד רגע מישהו היה אונס אותי, זה הפחד הכי גדול שלי. קח הכל רק אל תיגע לי בגוף. הם היו ילדים בני 17, כתה י"ב גילו תושייה מדהימה. שניים רצו לתאי השרותים לחפש אותו, אחד התקשר למשטרה, אחד הושיב אותי ונתן לי מים. הם היו בחורים מדהימים, מזל שהיו שם".

המשטרה הגיע?

"המשטרה הגיע יחסית מהר. אחרי הניידת הגיעה ניידת מז"פ. שוטרת הגיעה וצילמה את הגוף מאחור ולפתע הגיעו מלא שוטרים. באותו הזמן רצה באזור גם אירית קושניר-גרינברג שהותקפה בפארק לא מזמן, הגיעו ניידות של עיריית תל אביב לטפל במצלמות ואותי לקחו לתחנה לתת עדות".

"בגלל שאת אשה את חייבת להיזהר" | צילום: אלבום פרטי

מה עובר בראש כשחוזרים הביתה מאירוע כזה מטלטל?

"בכיתי, לא הייתי מסוגלת לישון, כל מה שעבר לי בראש היה 'מה אם…' ולא הצלחתי להשתחרר מזה. אמרתי לעצמי שהכל בסדר ואני בבית, אף אחד לא נגע בי העור שלי נקי מהידיים שלו ולא הצלחתי להפסיק לחשוב. כשעצמתי עיניים ישר הגיע אלי פלאשבק ובו תמונה שאני נועלת את הדלת. אם הייתי נועלת את הדלת זה לא מנעול שפותחים ברגע, בזמן פאניקה אפשר להתברבר והוא בינתיים חונק אותי מאחורה, זה מה שעבר לי בראש. המזל שני שהייתי מספיק חזקה לברוח משם".

בשעת לילה את מוצאת את עצמך כותבת על כך פוסט בקבוצת חובבי ריצה בפייסבוק, למה?

"חיכיתי שהאדרנלין שלי ירד וארגע, הייתי היפרוונטילציה עם דופק שיא. הרגשתי צורך להזהיר. זה משהו שאני כל כך לא אוהבת לעשות כלפי נשים. בגלל שאת אשה את חייבת להיזהר, אין מה לעשות, את לא יכולה להרגיש חופשייה ולא משנה איזה עיר את רצה, זה קרה בשעה הכי מוארת שיכולה להיות. זה ביש המזל שלך, את לא יכולה להרגיש מאה אחוז ביטחון. זה באסה לכתוב את זה לנשים, אבל אין מה לעשות, אתן חייבות להיזהר ולא להרגיש הכי בטוחות בעולם. זה השאיר לי טעם מאוד חמוץ בפה לכתוב את מה שכתבתי, אני יודעת שאני מרתיעה אנשים ומפחידה אותם כי זה סיפור מפחיד, מישהו שארב לי בתא השירותים ומדובר בעניין של שניות אם הייתי נועלת את הדלת, העניין היה נגמר ולא יודעת מה היה קורה לי. אני רוצה שנשים שנכנסות לתא, ידברו בטלפון או פשוט יעשו פיפי בחוץ. לא נכנסת לתאי השרותים יותר, אין לי מה להתבייש זה הביטחון האישי שלי".

מה יהיה מעכשיו?

"אתמול הרגיש לי שפעם ראשנה שמישהו ערער לי את הביטחון בצורה כזו. יש לי ביטחון מאוד גבוה ומעולם לא הרגשתי דבר כזה ואתמול היתה הפעם הראשונה שהרגשתי את זה. היום, אחרי שרצתי בסטף והייתי בתחנת המשטרה, אני חוזרת לרוץ בפארק, עם יותר מודעות, בלי מוזיקה באוזניות כי מה לעשות, אני צריכה להיות יותר מודעת לסביבה שלי, אני לא רוצה להיות פגועת נפש מהעניין, האהבה הכי גדולה שלי בחיים היא הריצה, כל התוכניות שלי בשבוע מסתדרות לפי הריצות שלי, לא בא לי לוותר על זה. אני אשים מפתחות בין האצבעות כמו שהשוטר המליץ לי, אם אכנס לתא השרותים, מה שלא נראה לי שיקרה, אבל אם כן, אכנס עם טלפון".

עשית קורס הגנה עצמית?

"עשיתי. הייתי בקראטה, מישהו גם לימד אותי להשתחרר מלפיתות וחניקות, יש לי את זה ברזומה ואולי זה מה שעזר לי להשתחרר אתמול מהאדם הזה. הייתי יכולה לקפוא, אי אפשר באמת לדעת מה תהיה התגובה בזמן אמת. כל מה שאני יכולה להמליץ לבחורה הוא להיות פיזית חזקה, כי זה מה שעזר לי להשתחרר ממנו, הוא ממש תפס את החולצה חזק".

מה הטיפים שלך לנשים?

"לא להיכנס לשירותים לצערי, אם את רצה בשעה לא שגרתית, רוב החברים שלך הם בקהילת הרצים ותמיד יהיה מישהו ער בשעות האלו, תדאגי כשאת נכנסת למקומות חשוכים כמו יער בראשית שיהיה איתך מישהו על הקו. לרוץ עם מפתח בין האצבעות כי הספרי פלפל יכול לשמש נגדך ברגע של פאניקה ולא לפחד לצאת לרוץ. אני עכשיו 12 שעות אחרי התקיפה וזה מתחזק אצלי יותר ויותר, אין שום סיכוי שאפסיק לרוץ בגלל מה שקרה".