מאת:ד"ר שמי שגיב
כרצים או כספורטאים אנו משקיעים משאבים עצומים בכל הקשור ל: "איך להתאמן בריצה או כל ספורט אחר? איזה ספורט בכלל מתאים לי? אלו נעליים עלי לנעול בכדי לשפר ביצועים? אלו ויטמינים עלי לצרוך בכדי ליעל את תפקודי הגוף? אך מנגד, אנו משקיעים, אם בכלל, מעט משאבים בכל הקשור לסיבות המניעות אותנו לרוץ? מה דוחף אותי לרוץ? מה הריצה מעניקה לי? התשובות לשאלות האלו הם למעשה הכוח המניע, וכאן טמון המפתח האמיתי למימוש הפוטנציאל שבנו.
מה דוחף אותנו לרוץ?
למה אני רץ? זה הכוח המניע לקום ב-5 בבוקר לעוד אימון. למה אני רץ? זה הכוח המאפשר להתאושש מפציעה. למה אני רץ? זה הכוח המניע להתמודד עם המשברים של הקילומטרים האחרונים בתחרות. כל פעילות בגופינו כולל פעילות ספורטיבית, מונע מתוך רגש.
אם כך, כיצד מתחברים למשאבים אלו ואיך מתעלים את עוצמת הרגש למימוש הפוטנציאל ולהיות בשיא הכושר?
כולנו רוצים לממש את הפוטנציאל הטמון בנו. כולנו רוצים, ביום התחרות לפדות את ההשקעה מהמאמצים שבאימונים. לשם כך אנו משקיעים את מיטב מרצנו ב: איך אנחנו רצים ולפעמים אף נעשים קצת כפייתיים בכל הנוגע לכך. איך אני רץ נוגע בכל הקשור ל: איזה תוכנית אימונים? כמה קילומטרים? איזה נעליים? מה לאכול? מה ללבוש? ולא שחלילה שיש להמעיט בחשיבותם ותרומתם של מרכיבים אלו במימוש הפוטנציאל, אך גם אם נתאמן בתוכנית אימונים הטובה ביותר, או נרוץ עם הנעליים החדישות ביותר ונאכל את המזון המשובח ביותר, כל זה יתרום ללא יותר מאשר 20% ממימוש פוטנציאל הריצה הטמון בנו.
כספורטאים אנו מכירים ומודעים לכוח הרצון או במילים אחרות "זה הכול בראש שלנו", או ש"השריר החזק ביותר זה השריר בין האוזניים שלי". ה"שריר" הזה תורם לעד כדי 80-90% ממיצוי הפוטנציאל האגור בנו. כדי לשחרר את האנרגיה האדירה הטמונה בנו ובמימושה יש צורך בקוד והסוד לקוד מצוי בתשובה לשאלה "למה אני רץ?"
למה אני רץ? או מה הריצה נותנת לי? יכול לנבוע ממגוון סיבות. סיבות כמו : לרדת במשקל או אני חושש להשמין; עברתי אירוע לב ואני צריך לשפר את הכושר או אני חייב להיות בכושר כי הלב שלי חלש; השכן התחיל לרוץ אז הצטרפתי אליו או כולם בעבודה רצים אז הייתי חייב להצטרף; הריצה גורמת לי להרגיש טוב והנאה או אני מרגיש כמו עגלה אם אני לא עושה עם עצמי משהו; לסיים מרתון ולהגשים חלום או הייתי חייב להוכיח שאני יכול לעשות את זה; רוצה להיות הכי טוב ולממש את הפוטנציאל שבי; הריצה בשבילי זו דרך חיים או דרך לברוח מהם (מהבית, עבודה ); אני רץ כי אני מתחבר לגוף שלי, לעצמי ולאלוהים ( או כל דבר אחר שאתם רוצים לקרוא לו). אתם מוזמנים להוסיף לרשימה זו מגוון סיבות נוספות מניסיונכם האישי.
גופנו לא פשוט קם בבוקר ומתחיל לרוץ כך סתם. כדי שגופנו יתחיל לנוע נדרשת פקודה, ופקודה זו מהיכן היא מגיעה? ממערכת העצבים. מה מניע את מערכת העצבים? הרצון שלי, התשוקה שלי או מנגד החשש או הדאגה שלי. יהיו הסיבות או הגורמים ל: למה אני רץ אשר יהיו, כל פעולה שאנו עושים בחיים ובכלל זה גם פעילות גופנית, נובעת מהרצון שלנו להרגיש טוב או תענוג או מנגד, לא להרגיש כאב או סבל כל שהוא. הרגש זה הכוח המניע אותנו בחיים. המערכת הרגשית זו המערכת המניעה את גופנו ושרירנו (Emotion = Energy in Motion). המערכת הרגשית זו המערכת המתאמת בין הרצונות או החששות שלנו לבין הגוף הפיזי – כימי. המערכת הרגשית מפעילה את גופנו על ידי כימיקלים ( Molecules of emotion) הנקראים נירוטרנסמיטרים. כימיקלים כמו : אנדרנלין, קורטיזול, אנדורפין ועוד רבים. כל כימיקל משדר מידע ספציפי כיצד על תאי ומערכות הגוף לפעול ומנגד יוצר מצב תודעתי (מחשבתי) התואם מצב זה. לדוגמה: לפני תחרות הדופק עולה ומתעצם, השרירים נדרכים, המערכות האנרגטיות בהיכון לתפוקה מלאה. תגובות אלו הינן תגובות פיזיות ואשר הינן פועל יוצא של ההתרגשות המלווה לפני תחרות ופועל יוצא של האנדרנלינים השוטפים את כל מערכות הגוף.
אם כך בואו נסכם, כדי להגיע לתוצאה רצויה (ריצה) אנחנו צריכים ראשית רצון. רצון (ובעיקר למה אני רוצה) זו אנרגיה אשר מפעילה את מערכת העצבים, אשר מפעילה בתאום ובמקביל את המערכת הרגשית ואשר מפעילה את השרירים ובכך מניעה את גופנו. הרצון זו החוליה אשר מציתה את כל התהליך וככל שאני מבין ויודע למה אני רץ כך עוצמת התגובה תהיה חזקה יותר.
כדי להגיע לתוצאה רצויה אנחנו צריכים ראשית רצון
כפי שנאמר, כל פעולה שאנו מבצעים בחיים מונעת או מתוך הרצון שלא להרגיש כאב ( לא בריא, משקל עודף, לבד, להפסיד, מנותק …) או מתוך הרצון להרגיש תענוג (הנאה, בריאות, מחובר, להגשים…). היכן להערכתכם אנו ממקדים את מרבית האנרגיה שלנו בחיים? בפעולות שגורמות לנו הנאה או בפעולות שאנו מבצעים כדי לא להרגיש כאב? אם נביט ונבחן את מעשינו, נראה שמרבית הפעולות שאנו מבצעים ביום יום מקורם בחשש שלנו לא להרגיש כאב או כל דבר אחר שגורם לנו אי-נעימות. לא מעט רצים וספורטאים פועלים מתוך דפוס זה גם כשמדובר בריצה וזאת למרות שהעיסוק בספורט הינו פעילות פנאי ולא משהו שאנו חייבים לעשות.
אם התשובה ל:למה אני רץ? נובעת מתוך התנהלות של: אני חייב לרוץ כי אני לא רוצה להרגיש …. כי אז המערכת העצבית-רגשית פועלת מתוך דפוס מניעתי מגננתי אשר מעצים את הסטרס והדחק בגוף. כשהמשבר מגיע (פציעה, עייפות, משבר) לרוב אותם רצים לא מוצאים את הכוחות או המוטיבציה להתגבר על זה. לא פעם כשמגיעים למרפאתי ספורטאים עם פציעה ומתקשים בתהליך השיקום אני שואל אותם: למה אתם רצים? ולרוב התשובה חושפת את מניעיהם ובכך מסבירה את מצבם. חלק חשוב מתהליך השיקום הינו התמקדות במניעים החיוביים לשאלה: למה אני רץ?
אך אם מנגד, התשובה לשאלה: למה אני רץ? מונעת מתוך הרצון להרגיש טוב, להתחבר, להגשים ולממש, אז המערכת העצבית-רגשית פועלת מתוך רמות אנרגטיות גבוהות יותר ואתה גם משוחרר יותר . כשאתה רץ מתוך מניעים אלו, זה לא משנה מה התוצאה, מה המיקום, כי אתה תמיד תהנה, תמיד תנצח. זה לא אומר ולא נוגד את הרצון שלך להתקדם ולהשתפר וזה לא אומר שאתה רק צריך לשבת ולחשוב על המניעים שלך, כי עדיין אתה צריך להזיע. אך אם ההנאה או המשך פעילות הריצה תלויה בלעדית בהישגים, משמע, יום אחד תהנה, וביתר הימים תסבול. שאל את עצמך, או עוד יותר טוב, העלה על הכתב : למה אני רץ? מה הריצה מעניקה לי? או מה אני רוצה שהריצה תעניק לי? ושהתשובות יבטאו אך ורק מניעים חיוביים. השתדל להקריא לעצמך תשובות אלו מדי יום, לפני כל ריצה או תחרות הבה זאת לתודעתך ובעיקר בזמנים הקשים.
כדי לשחרר את הכוח האדיר הטמון בך, כדי לממש את הפוטנציאל בך, אל תסתפק רק בלהתעסק ב: איך אני רץ? השתדל להתמקד יותר ב: למה אני רץ? כי שם מצויים המאגרים האמיתיים של העצמה שלך שיאפשרו לך להתמיד ולהתמודד עם הקשיים הצפויים. כולנו חפצים בהישגים, אך אלה הינם תוצאה ודבקות בדרך. כשהריצה היא דרך חיים כי אז דרך זו תוביל אותך גם אל התוצאות.
כשהריצה היא דרך חיים כי אז דרך זו תוביל אותך גם אל התוצאות
הכותב: ד"ר שמי שגיב – כירופרקט, מומחה לפציעות ספורט
M.Sc. ביומכניקה – ניתוח ואבחון תנועת כף הרגל ( Gait Analysis)
