התרגשות גדולה הייתה אתמול (חמישי) בבוקר בבריכה הלאומית במכון וינגייט, כאשר אדם מראענה הפך לשחיין השמיני שמבטיח את מקומו במשלחת הישראלית לאולימפיאדת פריז. השחיין בן ה-20 ממכבי חיפה קיזז קרוב לשנייה משיאו האישי תוך חודש והשתווה בטבלת השיאים ליעקב טומרקין עם זמן אדיר של 53:60 שניות ב-100 מטרים גב.
לכתבות נוספות בנושא:
מדהים: אדם מראענה קבע קריטריון אולימפי והשווה את שיא ישראל ב-100 גב
אביב הגיעה! קריטריון אולימפי לשחיינית אביב ברזלי ב-200 גב
מיליון ש"ח מענק לזוכה בזהב אולימפי בפריז, הצפי: 5-4 מדליות לישראל
"אני חסר מילים, אני מאוד מתרגש", אמר מראענה מיד לאחר היציאה מהמים, "כולם ראו לפי התגובה שלי בבוקר שהכל יצא החוצה, זו עבודה של שנים. מהגיל שאני במים אני חולם על זה ועדיין זה לא נתפס. הייתי מאוד שמח לשפר איזו מאית מהשיא הישראלי של יעקב (טומרקין), אבל הוא בן אדם ענק ואני מקווה שאשבור את זה בהמשך באולימפיאדה".
"זה חלום שהתגשם היום ממש, לא אשכח את השעה הזו, 9:50", המשיך השחיין הנהדר, "כל מי שהיה איתי פה, כולל ההורים שלי, בכו ברגע הזה. זה משהו ענק, אין לי מה להגיד. זו ההרגשה הכי טובה בחיים, לגעת בקיר ולראות את התוצאה הזו – אין משהו מרגש מזה. בדרך כלל אני מסתכל גם על התוצאות של החבר'ה שלידי, לא היה לי מושג מי נגע שני בקיר ומי שוחה לידי בגמר".
אדם מראענה | צילום: איגוד השחייה
על השיפור המדהים שעשה בשבועות האחרונים: "האם הרגשתי שאני בשיא היכולת? לא נראה לי. כיוונתי לעשות את זה פה, אבל להאמין ש-53:60 זה בר השגה? 50%. עשיתי לפני חודשיים 54:60 ולהוריד שנייה בעולם השחייה במאה מטר זה משהו גדול מאוד וקשה. מרוב שזה גדול, קשה להאמין בזה, אבל לא הספקתי להאמין. האמנתי שאוכל להגיע ל-54:00 או 53:80, אבל 53:60? זו קפיצה ענקית עבורי".
על המשך ההכנות לאולימפיאדה: "ביום ראשון אני במים באימון, אז זה לא מזיז לי יותר מדי. 50 יום זה מספיק, בחודשיים עשיתי מה שעשיתי. לא רואה משהו שעוצר אותי מלעשות אותו דבר ב-50 יום, אולי לא להוריד שנייה, אבל כן לעשות הישג שייכנס לדברי ההיסטוריה. יש לי צמרמורת כשאני מדבר על המשחקים האולימפיים. רק להסתכל על הסמל מטריף אותי. אני עוד לא מעכל שאני שם, אבל זה יקרה ב-50 הימים הקרובים בטח".
מראענה נשאל על ייצוג המדינה בפריז כבן לאב ערבי ואם יהודייה: "זה מאוד מרגש, אבל אני מרגיש שקצת תפסו עליי טרמפ, לוקחים את זה לקמפיין מאוד ספציפי. אמא שלי יהודייה שעלתה מברית המועצות בשנות ה-90 ובסוף אני יהודי, עשיתי צבא, עליתי לתורה ועשיתי בר מצווה. אבי ערבי מוסלמי, שמאוד גאה בי ומאוד תומך בי והוא גאה שאני מייצג את מדינת ישראל ואני מאוד בעד זה. זה סיפור מיוחד, אני בעצמי מאוד גאה בזה. ההורים שלי בעיקר בכו, זה היה חלום של שלושתנו. הדבר הראשון שעשיתי אחרי שנגעתי בקיר זה קודם כל להגיד תודה לאבא ולאמא. לא הייתה לי ילדות חברתית יותר מדי, לא היה לי זמן לבלות ולחברים, כי הייתי באינספור חוגים מכל תחומי הספורט. אבא שלי מנהל חוף בבת גלים ואני בעצם גדלתי במים".
