להרשמה למרוץ אייל לחצו כאן
ככל הנראה לא תמצאו היום איש או אישה המעורבים בעולם הריצה בצורה כזו או אחרת, שלא שמעו את השם "זהבה שמואלי" לפחות פעם אחת. הספורטאית לשעבר ומאמנת הריצה היום, שייצגה את ישראל באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984, היא זו שעומדת מאחורי המיזם המוצלח שרץ, תרתי משמע, כבר 21 שנה ברמת השרון: מרוץ אייל.
"אני חושבת שאפשר להגדיר אותי כאושיית ריצה, כרצה למרחקים ארוכים מאז ועד היום וכמאמנת ריצה", השיבה שמואלי לשאלה מה הדרך הנכונה לתאר את מי שהיא היום, "וגם כאישה שהספורט הוא המקצוע שלה והתחביב שלה. אלה כל החלקים שמגדירים אותי".
צ פ ו | הפודקאסט של שוונג עם זהבה שמואלי
המרוץ מסמל את דמותו של אייל
דבר נוסף שמגדיר את שמואלי, או שהיא מגדירה אותו, הוא המרוץ הנושא את שם בנה, אייל. מדובר באירוע שהפך מזמן להפנינג משפחתי וססגוני, שמסמל את דמותו של אייל, את אהבתו לריצה ואת האנרגיה ואת השמחה שאפיינו אותו במהלך חייו.
"המרוץ מאוד חווייתי", סיפרה שמואלי, "משפחות מגיעות לרוץ יחד כשלכל אחד יש את המקצה שמותאם ליכולת שלו ולרמתו. היופי במרוץ הוא שקודם כל באים לבוקר של כיף: לוקחים מספר חזה, רצים, אחר כך יש כיבוד, מים ומדליות והפנינג".
הדבר המיוחד הנוסף במרוץ הוא מקצה ה-200 לפעוטות שהתחדש בשנה שעברה וגם מסגרת התחרות בתוך התחרות, כש-80 המסיימים הראשונים ו-20 המסיימות הראשונות מקבלות במתנה סווטשירט ממותג של המרוץ. כמו כן תמשיך להתקיים תחרות "מלך ומלכת העלייה" בקטע המתקרב לסיומו של המרוץ, כדי לעודד את המתחרים לעבור את הק"מ הקצת יותר מורכבים האלה בחיוך.
זהבה והמשפחה בטקס חלוקת המדליות במרוץ אייל | צילום: צלמי שוונג
אירוע מקצועי ומאוד מאורגן
"אין ספק שמרוץ אייל הטביע את חותמו בז'אנר של המרוצים כאירוע מקצועי, מאורגן וכזה שנותן את התמורה לכסף שמשלמים בדמות ערכה מלאה, חולצה איכותית ועוד דברים שמראים על יחס", הסבירה שמואלי.
ועד כמה אירוע היסטורי, כמו הזכייה של ישראל במדליית הזהב הקבוצתית במרתון באליפות אירופה האחרונה, מצליח לתרום לקהילת הרצים ולתת רוח גבית גם למרוץ אייל?
"זו גאווה לכולנו ואני שמחה שנושא הריצות התקדם קדימה לרמה בינלאומית טובה. זה נוגע גם לחובבים, כמו 'קבוצת האריות' הפעילה בתוך המועדון שלי 'רצי רמת השרון', שהם אנשים עובדים, עם ילדים, שמתאמנים במחשבה שהם מקצוענים. זה נותן להם ולכולם נקודת אור שאם מתאמנים אז אפשר להגיע למקומות כאלה. יש משהו בזכייה הזו שאומר שאם הם, הרצים המקצועיים האלה עשו דרך, אז גם אני יכול".
הזכייה הזו דומה איך שהוא למה שאת השגת באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984?
"הבדל של שמים וארץ בזכות כל הטכנולוגיה שזזה קדימה. הרבה דברים היו שונים כמו הנעליים הקלות שנותנות עוד כמה אחוזים בביצוע ולא היו אז, נושא התזונה והג'לים שלא היה קיים. אז אכלנו תמרים, פסטה, תפוחי אדמה. אכלנו בריא והגענו גם למקום טוב. המרתון שלי בלוס אנג'לס נערך בחום אימים של 30 מעלות, כמו בחודש אוגוסט בישראל. היה קשה ולא פשוט ועדיין סיימתי במקום ה-30, שברישום ההתחלתי הייתי ארבעה מקומות לפני הסוף. אבל זה רק אומר שעל קו הזינוק כולם שווים. היינו הרבה יותר פשוטים אז, התאמנו חזק וכל השאר מסביב היה קישוט. התעסקנו הרבה יותר בתכל'ס".
המסלול עובר בעיר ונושק לשדות של רמת השרון | צילום: צלמי שוונג תג
איזו חוויה את זוכרת משם עד היום?
"מדובר ללא ספק בפסגה שאי אפשר לעכל. הייתי נושאת הדגל, נכנסנו לאצטדיון של 80 אלף איש, קהל שמריע, מחיאות כפיים. אי אפשר לתאר את זה בשום צורה אם לא היית שם. הרמה שלי אז היתה מהגבוהות בעולם, ומה שעשה את העבודה עבורי היתה המוטיבציה והרצון להיות באולימפיאדה, ולעשות מרוץ טוב".
ואת המוטיבציה הזו, יחד עם כל החוויה שהיא ספגה בארה"ב, לקחה שמואלי איתה לישראל והקימה כאן את מועדון "רצי רמת השרון" במטרה לבנות לראשונה מקום שיהיה דומה למה שראתה בחו"ל.
"אחרי האולימפיאדה הקמתי את המועדון כדי לתת לאנשים מקום להתאמן בו, ואחרי זה להתקלח, לשתות משהו ולדבר עם חברים על האימון", סיכמה שמואלי, "לאימון הראשון הגיעו 30 איש, ולאט לאט המועדון תפס תאוצה. היום יש פה את כל הרמות והשאיפה של כולם היא להשתפר. המקום הפך לסוג של כיף עבור רבים, כשאנשים נכנסים ומרגישים כמו בבית. כולם הילדים שלי".
שלום .שמי עופר ואני הייתי משתתף קבוע במרוץ.לאחר חזרתי בתשובה נאלצתי לוותר כי זה בשבת.אפשר לעשות בשיש ואז לא מעט דתיים יוכלו גם להשתתף