דאריוס דגוטיס הוא דיפלומט. שגריר ליתר דיוק אבל לא רק. כשהוא דקות מגיל 50, שגריר ליטא בישראל עוצר את השעונים על 39 דקות למרחק 10 ק"מ ו- 1:29 שעות בחצי המרתון – תוצאות מהירות לכל הדעות. ביום שישי, השגריר אשר מודה: "אני תחרותי מאוד", יעמוד על קו הזינוק של אליפות חצי המרתון בבית שאן, ולתרועותיה של אשתו נידה, ילחם כמו שרק הוא יודע
מאת:אילן גולדמן
הריצה אינה זרה לדגוטיס, הוא מכיר אותה היטב כנער מתבגר בליטא הקרה, מהימים בהם החזיק רובה והחליק על מגלשי סקי כשעסק בענף הביאתלון. "התחלתי עם הביאתלון בגיל 10", מספר השגריר המתנשא לגובה מרשים של 1.92 מטר. "הייתי טוב כשלא היה שלג", הוא מתבדח, "אז היינו רצים ולא מחליקים".
למרות שהריצה תמיד הייתה קרובה אליו, את מהותה ומשמעותה האמיתית, גילה השגריר רק כשהוצב בישראל על ידי שירות החוץ הליטאי לפני כשנתיים וחצי. אחרי 20 שנים, בהן כיהן בתפקידים דיפלומטיים שונים, נחת השגריר בתל אביב כשהוא מקבל עליו גם במקביל את תפקיד שגריר ליטא לדרום אפריקה – תפקיד אותו הוא מבצע בעיקר מישראל.
"את ההבנה העמוקה בתזונה, הכנה נכונה למרוצים, נושא החיזוקים והגמישות, התאמת הנעליים והציוד, למדתי פה בישראל. בליטא הידע הזה אינו נפוץ כמו אצלכם, כשהגעתי לכאן, פשוט נדהמתי מהמודעות", מודה דגוטיס בלב שלם. ישראל פשוט חשפה אותנו לתרבות הריצה, המדינה שלכם נותנת לנו מוטיבציה".
דגוטיס אינו לבד במערכה. אל הקרב נגד הגיל ונגד השעון, הצטרפה אשתו התומכת נידה, אשר מגיעה מענף השייט התחרותי. בתור שפית המנהלת את בלוג התזונה והבישול הפופולארי ביותר בליטא, היא אחראית התזונה בבית משפחת דגוטיס. בלונדינית ותמירה כבעלה, אשת השגריר מעידה על עצמה: "תמיד שנאתי ריצה, הייתי נחנקת אחרי 100 מטר ומתחילה לבכות. תמיד חשתי כאבים והייתי בפאניקה כשביקשו ממני לרוץ. בבית הספר הלכתי לרופא כדי שייתן לי אישורים שיפטרו אותי מריצה".
למרות זאת, כשדגוטיס יצא לריצותיו, נידה הייתה פוזלת לעברו בקנאה, מייחלת ליום שתתגבר על הפחד. והיום הזה אכן הגיע. "התחלתי בריצה של 100 מטרים. יום אחרי יצאתי ועשיתי 101 מטרים, יום לאחר מכן 102 וכן הלאה", מספרת נידה. עם המטרז' המתגבר, האמון של נידה בעצמה וביכולותיה התחזק. "כשהגעתי ל- 1 ק"מ, צלצלתי לדריוס, מלאת אושר, כמעט בוכה", מתוודה אשת השגריר בגילוי לב אמיץ. מאותה נקודה, הזוג הכי ספורטיבי בעולם הדיפלומטיה הישראלי לא עצר. מרוץ רדף מרוץ, ק"מ רדף ק"מ, והשגריר מצא עצמו נלחם בתחרויות חצי מרתון, לעיתים מוזמן לביקור חטוף על דוכן המנצחים.
"הוא מאוד תחרותי", מלשינה אשתו. "בוא נגיד שאני עוקב אחרי הזמנים שלי", מודה גם הוא כשחיוך ממזרי מרוח על פניו. "התחרותיות שלי היא טבעית, זו הדרך שלי לדעת את הגבולות, למדוד את השיפור". "חכה שתראה אותו בטניס", יורה נידה שיושבת לצידו במהלך הראיון. השגריר שמרגיש מובך מהעיסוק ביצר התחרותי שלו, מסמיק קלות.
דגוטיס עוד לא ממש סגור על מטרת העל לשמה נכנס לעולם הריצה. מרתון הוא כנראה היעד וזה של תל אביב 2013 עומד בראש פירמידת העדיפויות הדיפלומטית. "אני מתנגדת", מכריזה נידה ונותנת בו מבט תוכחה עמוק, "אם ייפצע לא יהיה מי שישחק איתי טניס", מצחקקת אשת השגריר אשר עזבה קריירה משגשגת כמנכ"לית של הוצאת ספרים ורשת טלוויזיה בארץ הולדתה, רק כדי לשהות לצד האיש שלה.
חייו של דגוטיס עמוסים. כפי שהוזכר מקודם, השגריר משמש גם כנציגה של ליטא בדרום אפריקה, מה שמצריך נסיעות תכופות ליבשת השחורה. כנציגה של מדינה אשר נוסדה לפני 21 שנים, קידום האינטרסים של ארצו עומד בראש סדר העדיפויות והספורט נדחף בכוח בסדר היום הקדחתני. "ישראל מאוד מעניינת מבחינה מקצועית. החשיבות האסטרטגית של ישראל היא אדירה. לליטא יש יחסים מאוד טובים עם ישראל, במיוחד בשנתיים האחרונות. זה משתקף גם בהצבעותינו באו"ם ואנחנו מצדדים בישראל בנושאים הקשורים לסכסוך הישראלי פלסטיני". דגוטיס טוען כי לשר החוץ ליברמן יש תפקיד חשוב בהתחממות היחסים בין המדינות, והוא אף מלשין, "ידעת שליברמן שחקן טניס שולחן מעולה?"
דגוטיס אוהב מאוד את ישראל אך יודע כי לא יישאר בה לנצח. נידה והוא מקפידים לנצל את מרבית זמנם לטיולים אתגריים בטבע, ובשבילם ההשתתפות במרוצים היא דרך טובה יותר להכיר את התרבות הישראלית. "האקטיביות הזו שלנו, עוזרת לנו להכיר המון אנשים בישראל, להתחבר אליהם בדרך אחרת", מספר השגריר.
הוא יושב ימים ושעות ולומד את המוצר עד הפרט הקטן"
"רק לפני כמה שבועות, אשתי ואני הלכנו מערד למצדה ברגל ב- 8 שעות". כשאני תוהה מדוע היה חשוב לו לציין את משך ההליכה, דגוטיס מביט על ידו, אל עבר שעון גרמין משוכלל למדי, כשיצר התחרותיות שוב מנצנץ בעיניו. "הוא משתגע על הדברים האלו", מלשינה נידה: "הוא אוהב יותר לדעתי את תהליך ההכנה לרכישה. הוא יושב ימים ושעות ולומד את המוצר עד הפרט הכי קטן. זה הכיף הכי גדול שלו". דגוטיס שוב נבוך. הוא משגר לעברי מבט מעט מתנצל, "אתה בטח יודע איך זה", הוא מפטיר, מחכה לחיזוק מספורטאי עמית.
לאליפות ישראל בחצי מרתון שתיערך בשישי הקרוב בבית שאן, הדיפלומט יגיע מוכן. "שמעתי דברים נהדרים על המרוץ ואני מקווה לרדת מ-1:30 שעות". מבט חטוף אל עבר פניו, מגלה גם את הרצינות שבה הוא מתכוון לקחת את המרוץ. "אני יודע את הגבולות שלי אבל אין לי כוונה לדחוף אליהם", הוא אומר, ספק קל אם מתכוון.
כשהראיון נגמר אני נפרד מהזוג, מביט לאחור בשני הענקים הבלטים (אשתו של דגוטיס מתנשאת לגובה המתקרב ל- 1.80 מטרים) שנעלמים אל מה שהם מכנים – "בית הספר לשפות" (שוק הכרמל) וחושב לעצמי: "איזה זוג מלכותי: כאלה רזים, כאלה יפים, כאילו יצאו מהאגדות". אני ממשיך ללכת והמשפט האחרון שאמר לי דגוטיס, מהדהד עוד בראשי, "אני לא יכול לדמיין את חיי ללא ספורט". שמעתי את זה כבר איפשהו בפוליטיקה (וילנאי).
אילן גולדמןאילן גולדמן-עורך משנה אתר שוונג אלוף ישראל לשעבר באופני כביש וכיום רץ תחרותי
כל הכתבות שלאילן גולדמן במדור- מזרח תיכון חדש
