"מה קורה? איך היה לך ב-TRI כינרת?" – שאלה שפגשתי לא מעט בכמה ימים שעברו מאז הזינוק בכינרת.
אבל התשובה לדבר הזה היא… לכל הפחות מורכבת.
לכתבות נוספות בנושא:
בין קווי זינוק לכיכר החטופים: איה מידן בטור אישי לסיכום TRI כנרת
היופי, הקרבות, הניצחון: צפו בסרטון הרשמי לסיכום TRI כנרת 2025
טריאתלון עם אבא: טור אישי על 30 שנה של התמדה בענף הטריאתלון
כשספורטאי אומר לי "היה לי כל כך קשה שלא סיימתי את התחרות" התגובה המיידית שלי היא "אין דבר כזה לא לסיים תחרות. זה לא בלקסיקון. DNF זה רק אם טבעת בשחייה, התרסקת באופניים, או החלקת מאוד חזק בריצה". ובכן, מסתבר שיש גם אפשרות רביעית.
יום שישי בבוקר, עומדים על קו הזינוק בתוך הכינרת הקפואה ומחכים לבקר הטכני שיצפצף בצופר אוויר שלו כדי שנוכל לצאת לדרך.
דוד פלד ב-TRI כנרת | צילום: צלמי שוונג
אני עומד שם עם כל התירוצים בעולם – כל השבוע שלפני (וכנראה עדיין באותו יום) סחבתי דלקת גרון, פציעה בכף הרגל שמטרידה אותי כבר חודש וחצי ומכאיבה לי לרוץ, חודש מאוד מאוד מאוד דל באימונים שקדם לאותו קו זינוק.
הכל נכון. אבל הכל לא מעניין. זה סיפורים. רעשי רקע. כרגע מזנקים, ועושים את הכי טוב!
"טוווווווו" הצופר צופר ואנחנו יוצאים לשחיה בת 1,900 מטרים שפותחת את אליפות ישראל בחצי איש ברזל. הזינוק המאוחר גרר את זה שהשמש כבר מציקה בעיניים ומסנוורת, אז הניווט חשוב פי כמה כדי לוודא שאתה מתקדם בכיוון הנכון ושהסלאלום מתיישר עד כמה שניתן.
מצוף ראשון, שני, שלישי, רביעי, וסוף סוף מגיע גם החמישי! מסתובבים. בתור הדג מרוקאי החריף שאני, כזה שלא יודע לשחות, אלא בעיקר מנסה לא לטבוע, מאוד שמחתי לראות את הצלע הרחוקה, כי זה אומר שהחוף מתקרב! קרקע יבשה עושה לי כיף בתחרויות טריאתלון.
מצוף חמישי, רביעי, שלישי, שני, ראשון, וסוף סוף מגיעה רמפת הבטון המחליקה מרוב ירוקת שמסמלת שהחלק הרטוב נגמר, ועכשיו תורם של חסרי הסנפירים ובעלי הרגליים.
דוד פלד ב-TRI כנרת | צילום: צלמי שוונג
הדרך מהשחייה לשטח ההחלפה מאוד מאוד ארוכה. ובעליה. וכואבת ברגליים מהאבנים. ואני מת על זה!!! נותן ריצה תוך כדי הורדת חליפת השחייה, ועוקף כמה ספורטאים שאני רק מצליח. קסדה על הראש, גרביים ונעליים, מספר חזה, וקדימה להתגלגל מפה!
מסלול הרכיבה מאופיין ב-Rolling hills שאני כבר מכיר טוב טוב מהמהדורות הקודמות של TRI כינרת. החום לאט לאט עולה, ומגיע לטמפרטורות הגבוהות שאליהן אנחנו רגילים בתחרות הכיפית הזו!
ולאט לאט, ככל שהרכיבה מתקדמת אני רואה שמתחיל לכאוב לי.
לא הרגליים. לא הראש. לא הצוואר מתנוחת הנג"ש האגרסיבית. לא לא.
שפשפת.
כן… שפשפת. הדבר הזה שרבים מאיתנו חוו יותר מפעם אחת.
לא שפשפת בצוואר מחליפת השחייה. גם לא בבית השחי מהשרוול הארוך של חליפת הטריאתלון שלי.
כן. שם למטה. וזה בכלל לא נעים.
דוד פלד ב-TRI כנרת | צילום: צלמי שוונג
אני ממשיך לרכוב, אבל עם כל סיבוב של הפדלים אני מרגיש את הכאב מתחזק. אולי די?
ב-10 הקילומטרים האחרונים הסתכלתי למטה, ראיתי שכל החליפה מהברך ועד לכתף – כולה לבנה ממלח, והחלטתי לבצע הערכת מצב עם עצמי בראש – לשטוף במים בשביל לנקות את המלח כדי שלא יחמיר. יש לי בתיק בשטח ההחלפה את הסטיק של חומר הסיכוך של החליפה – אפשר להעביר וויש. ובעיקר להתפלל שהדבר הזה לא יחמיר ואני אוכל לרוץ.
עברו להם 90 הקילומטרים של הרכיבה, ובדיוק כמו שתכננתי – לוקח מים בתחנת ההזנה האחרונה של הרכיבה ועושה מקלחת שטח. מניח את האופניים על הסטנד, מוציא את הסטיק מהתיק ובתוך אוהל החלפת הבגדים מנסה לשים כמה שאפשר. ובעיקר מתפלל.
ביציאה לריצה אני מבין מאוד מהר שהדבר הזה לא יחזיק. אחרי 700 מטר בערך כבר הבנתי שכל צעד שאני עושה שורף אותי ברמות הכי קשות שיש. צעדתי לאוהל השיפוט על קו הסיום, ודיווחתי לשופט שלצערי אני לא אמשיך את התחרות (אם אי פעם אתם מחליטים לסיים תחרות באמצע – אנא מכם דווחו לשופטים/הפקה/מישהו! שלא יחפשו אתכם בסוף, ואתם בכלל כבר מזמן בשנ"צ בבית).
דוד פלד ב-TRI כנרת. ניסה לרוץ | צילום: צלמי שוונג
ואז נפל לי האסימון – מילה חדשה נכנסת למילון שלי – DNF – כן כן, Did Not Finish. בחיים לא חשבתי שאני אהיה DNF. בטח שלא ככה.
כשחזרתי הביתה, אחרי המקלחת עשיתי את הבלתי נמנע ובדקתי את הנזק. מישהו אי פעם חווה ממש חתך משפשפת? שם?? מזעזע ברמות. אני מתחרה בתחרויות ספורט מגיל 4. המעמד של תחרות לא זר לי בכלל. ואחרי כל כך הרבה זמן קורה מה שלא דמיינתי שיהיה אי פעם. DNF.
האם אני מאוכזב מעצמי? כן. מה אתה בוכה?? יאללה תרוץ כבר!
האם אני מבואס על הסיטואציה? כן. מה הקשר השטות הזו עכשיו?! בגלל זה אני לא מסיים תחרות???
האם למדתי מזה? כן. צריך להחזיק קופסאת וזלין ספייר בשטח ההחלפה, ולא רק לפני הזינוק!
קו הסיום ב-TRI כנרת. הפעם לא הגעתי אליו | צילום: עודד קרני, שוונג
מי שרוצה להתעשר בקלות ובמהירות – זה הזמן להשקיע במניות של חברת וזלין. אני הולך להיות לקוח מאוד מחויב בתקופה הקרובה. עד יעבור זעם.
TRI כינרת – אנחנו בהחלט ניפגש בשנה הבאה! אני אנקום את נקמתי! ואת נקמת השפשפת שלי.
