כתבה על הספורטאים הישראלים באליפות העולם באתלטיקה תתפרסם בקרוב

נתחיל עם החדשות הרעות. אליפות העולם באתלטיקה תתקיים בפעם הראשונה בארצות הברית, ועוד באורגון שבחוף המערבי. זה אומר שהפרש השעות בין ישראל ליוג'ין שבאורגון הוא 10 שעות, כך שרוב האירועים המרכזיים יתקיימו באמצע הלילה ולפנות בוקר לפי שעון ישראל.

החדשות הטובות הן שיש היום את הטכנולוגיות להקליט את השידורים, לקום על הבוקר ולראות את האירועים המעניינים. ויש כמובן חובבי אתלטיקה שיקריבו כמה לילות מבין 10 בסך הכל כדי לראות את זה כשזה קורה. אנחנו כאן כדי לעשות לכם סדר באירועים המרכזיים לקראת האליפות שתצא לדרך ביום שישי. אגב, נבחרת ישראל תורכב מ-10 אתלטיות ואתלטים ועליהם נכתוב בכתבה נפרדת. 

גמר 100 מטרים גברים (ראשון, 5:50 בבוקר)

אפשר לומר שעולם האתלטיקה עדיין נמנצא בתקופת פוסט יוסאין בולט, ויש לזה יתרונות וחסרונות. מצד אחד, עדיין אי אפשר לראות באופק את מי שיתקרב לתוצאות שלו (לפחות בריצת ה-100). מצד שני, האירוע המרכזי בריצות המסלול לגברים הפך להיות פתוח לגמרי וכך ריצת הגמר במשחקי טוקיו 2020 היתה בלתי צפויה והסתיימה בניצחונו של מרסל ג'ייקובס האיטלקי.

מאותה ריצה נעדר כריסטיאן קולמן, מי שנחשב לספרינטר הטוב ביותר בעידן שאחרי בולט, שהושעה לתקופת המשחקים בטוקיו בגלל אי התייצבות לבדיקות חומרים אסורים. אז הפעם קולמן חוזר עם ווילד קארד בתור אלוף העולם הנוכחי (מדוחא 2019) ויחד אתו שלושה אמריקאים נוספים: פרד קרלי, טרייבון ברומל ומרווין ברייסי.

קולמן, קרלי וברומל מחזיקים בשיא אישי זהה – 9.76 שנ'. מי שנראה הכי טוב מבין כולם רגע לפני אליפות העולם הוא קרלי, שעשה הסבה מרשימה מאוד מ-400 ל-100 מטרים, וכבר בקיץ שעבר זכה במדליית הכסף האולימפית (סיים שני אחרי ג'ייקובס). בעונה הנוכחית קרלי המשיך להשתפר ובאליפות ארצות הברית שבה ניצח קבע את שתי התוצאות המהירות ביותר השנה, 9.76 שנ' ו-9.77 שנ'. למעשה, קרלי ירד מ-10 שניות בכל 7 המרוצים בהם השתתף העונה.

ברומל שהיה מדליסט ארד באליפות העולם 2015 רץ השנה 9.81 שנ' ומרווין ברייסי קבע השנה שיא אישי של 9.85 שנ'. התוצאה הטובה ביותר של קולמן בעונה הנוכחית היא 9.87 שנ' אותה קבע בשלבים המוקדמים של אליפות ארצות הברית (הוא לא השתתף בגמר בגלל שיש לו ווילד קארד לאליפות העולם). כמו שזה נראה, מבין האמריקאים קרלי נראה הכי חד.

האלוף האולימפי מרסל ג'ייקובס פתח את 2022 מצוין וזכה בריצת ה-60 באליפות העולם באולם, אבל עונת הקיץ שלו לוותה בפציעות והוא עדיין לא הצליח לרדת מ-10 שניות ב-100 מטרים, כך שקשה מאוד להעריך באיזה מצב הוא יתייצב לריצה הזו. כנ"ל לגבי אנדרה דה גראס הקנדי, האלוף האולימפי ב-200 שסבל גם הוא מפציעות ומקורונה בתקופת ההכנה.

כנראה שהאמריקאים יחששו יותר משלישיית הג'מייקנים שיוביל יוהאן בלייק, שעדיין בכושר מצוין וניצח את אליפות ג'מייקה בזמן של 9.85 שנ' והוא גם מביא אתו המון ניסיון. יצטפו אליו אובליק סוויל (9.86 שנ') ואקים בלייק בן ה-20 שעשה השנה שיפור מדהים ואולי בכלל ממנו תגיע ההפתעה של הגמר. אל החבורה המכובדת הזו יצטרף הקנייתי פרדיננד אומניאלה, שהדהים בשנה שעברה עם 9.77 שנ' והשנה רץ 9.85 שנ'.

גמר 110 משוכות גברים (שני, 5:30 בבוקר)

אומרים שווינרים פורשים בשיא, אבל בהיסטוריה הלא רחוקה של האתלטיקה חלק מהווינרים הכי גדולים אולי משכו קצת יותר מדי. אז לפחות על הנייר, ריצת ה-110 משוכות לגברים יכולה לספק תסריט של ווינריות אמיתית. דבון אלן האמריקאי אמנם לא זכה עד היום במדליה באליפות עולם או משחקים אולימפיים אבל יש שני דברים מאוד מעניינים שקשורים אליו: 1. הוא רץ ה-110 משוכות המהיר ביותר השנה (12.84 שנ' שזו התוצאה השלישית בכל הזמנים). 2. אליפות העולם תהיה ככל הנראה תחרות האתלטיקה האחרונה שלו ובגיל 27 הוא מתכוון להגשים חלום כשכמה ימים לאחר האליפות הוא יפתח את אימוניו כשחקן פוטבול במדי פילדלפיה איגלס.

רגע לפני שהוא מתחיל את קריירת הפוטבול. דבון אלן | צילום: jenaragon94

עושה רושם שגם אם יש בארצות הברית חובבי אתלטיקה שהתחברו יותר לגרנט הולוואי (הרץ השני בכל הזמנים עם 12.81 שנ' שזה מאית מהשיא העולמי של אריאס מריט), הם בטח ירגישו שיהיה הכי נכון לראות את דבון אלן חוגג באצטדיון ביוג'ין ומסיים קריירה בצורה הכי מרגשת שיכולה להיות. ועוד לא הזכרנו בכלל את העובדה שביום טוב, אולי אפילו יהיה כאן שיא עולם ופריצה של מחסום ה-12.80 ב-110 משוכות.

בין יריביו של אלן יהיה כאמור הולוואי בן ה-24 שהוא אלוף העולם הנוכחי וסגן האלוף האולימפי, הנזל פרצ'מנט הג'מייקני שהוא האלוף האולימפי, ועוד שני אמריקאים – טריי קנינגהאם ודניאל רוברטס.

גמר 100 מטרים נשים (שני, 5:50 בבוקר)

אם בריצה המקבילה לגברים האמריקאים נראים קצת יותר טוב מהג'מייקנים, לפחות תאורטית, כשמדובר בנשים יהיה אפילו מפתיע לא לראות את ג'מייקה כובשת את כל המקומות בפודיום – בדיוק כפי שקרה במשחקים האולימפיים בטוקיו. אותן שלוש רצות יהיו גם הפעם: שלי אן פרייזר פרייס (אלופת העולם הנוכחית בעלת שיא אישי של 10.60 שנ'), שריקה ג'קסון (מדליסטית הארד האולימפית מטוקיו בעלת שיא אישי של 10.76 שנ') ואליין תומפסון-הרה (דאבליסטית אולימפית פעמיים ב-100 ו-200, בעלת שיא אישי של 10.54 שנ').

בדיוק כמו במשחקים האולימפיים בטוקיו, האמריקאים שוב מגיעים ללא שקארי ריצ'ארדסון שאולי יכולה לתת פייט לג'מייקניות. הרצות שלהן ל-100 יהיו יחסית אלמוניות: אליה הובס (קבעה השנה שיא אישי של 10.81 שנ'), מליסה ג'פרסון (קבעה השנה שיא אישי של 10.82 שנ') וטוואנישה טרי שקבעה השנה שיא אישי של 10.87 שנ'.

גמר קפיצה משולשת נשים (שלישי, 4:20 לפנות בוקר)

בעידן בדיקות הקורונה שהספורטאים מחוייבים לבצע כבר אי אפשר לדעת בוודאות שכל הכוכבים הגדולים של האליפות באמת יתייצבו, אבל אם לא יקרה משהו בלתי צפוי ליולימאר רוחאס, נראה שאף אחת לא תמנע ממנה תואר שלישי ברציפות כשהיא רק בת 26.

לא היינו ממליצים סתם ככה על תחרות שהמנצחת בה ידועה מראש, אבל אחרי מה שרוחאס עשתה במשחקים האולימפיים בטוקיו (שברה את שיאה העולמי המיתולוגי של אינסה קראבץ וקבעה 15.67 מ') והמשיכה לעשות באליפות העולם באולם בחורף האחרון (15.74 מ'), לא רק שרוחאס בהחלט יכולה להמשיך עם זה – היא גם יכולה לפרוץ מחסום שנראה כל כך רחוק בשנים האחרונות והוא מחסום ה-16 מטרים לנשים. ורוחאס דווקא אוהבת להוציא מעצמה הכל דווקא בתחרויות הגדולות כשכל העולם צופה בה.

למעשה, יכול להיווצר כאן מצב לא פחות "הזוי" ממה שעשה קרסטן וורהולם בריצת ה-400 משוכות. הנורבגי הצליח לרדת מ-46 שניות כשרוב המתחרים שלו בעולם פרט לשניים רחוקים לרדת אפילו מ-47 שניות. במקרה הזה, אם הקופצת מונצואלה תצליח להגיע ל-16 מטרים, היא תעשה את זה כשרוב המתחרות שלה ואולי כולן, לא מגיעות גם ל-15 מטרים.

גמר 1,500 מטרים גברים (רביעי, 5:30 בבוקר)

יקוב אינגבריגסטן רק בן 21 וכבר יש לו מדליית זהב אולימפית בריצת ה-1,500 כמו גם תואר באליפות אירופה. הוא אמנם יתייצב לריצת הגמר הזו כחלק מליינאפ מרשים של רצים שכבר הצליחו לרדת כמוהו מ-3:30 דק', אבל בריצת גמר כזו אין מה להשוות בין השיאים האישיים. הריצה תהיה טקטית, ומי שינצח יהיה זה שירוץ הכי חכם וידע לסיים הכי מהר.

עד עכשיו אינגבריגסטן עשה את זה מצוין, אלא שבאליפות העולם האחרונה באולם הוא הסתבך והפסיד את מדליית הזהב לסמואל טפרה האתיופי. אם אינגבריגסטן הצעיר רוצה לזכות בתואר היחיד שחסר לו, הוא יצטרך לנצח הפעם לא רק את טפרה, אלא מספר רצים נהדרים נוספים.

מחפש את התואר שעדיין אין לו. יקוב אינגבריגסטן | צילום: Erik van Leeuwen

אחד מהם הוא אבל קיפסאנג הקנייתי שסיים שלישי אחרי טפרה ואינגבריגסטן באליפות העולם באולם, וסיים רביעי בגמר האולימפי בטוקיו. טפרה האתיופי זכה כבר פעמיים בריצה הזו באליפות העולם באולם, אבל פחות הסתדר במסלול של 400 מטרים בתחרויות הגדולות עד היום. טימותי צ'ריוט הקנייתי הוא אלוף העולם המכהן והיחיד ברשימה ששיאו האישי טוב יותר מזה של אינגבריגסטן (3:28.28 דק'). אם מחפשים עוד מישהו שעלול להפתיע אפשר למצוא את ג'ייק וייטמן הבריטי, שגם הוא הצליח לרדת מ-3:30 דק'.

בשורה התחתונה, לא מעט יריבים ינסו למרר לאינגבריגסטן את החיים, וזה אומר שאנחנו נקבל 3 דקות וחצי של קרב אדיר על המסלול, שבהחלט שווה להשקים קום בשבילו, בטח בידיעה ש-20 דקות לאחר מכן יהיה עוד אירוע גדול על המסלול.

גמר 400 משוכות גברים (רביעי, 5:50 בבוקר)

אולי השאלה הגדולה באליפות הזאת היא באיזה כושר יגיע קרסטן וורהולם לריצת ה-400 משוכות. מצד אחד מדובר באתלט שקבע את התוצאה האיכותית בעולם בקיץ שעבר. מצד שני, הפעם האחרונה שבה וורהולם סיים מרוץ היתה לפני 10 חודשים. את העונה הנוכחית הוא פתח בתחרות ברבאט שבמרוקו, שם נאלץ לפרוש במהלך הריצה בגלל פציעה בשריר ההמסטרינג.

במקום להתחרות וורהולם עבר מיד לתקופה של שיקום ולמעשה אליפות העולם תהיה התחרות הראשונה שלו מאז רבאט. בקיץ שעבר בטוקיו וורהולם הדהים את העולם כששיפר כמעט שנייה משיאו העולמי עם 45.94 שנ', ויחד אתו הדהימו ראי בנג'מין האמריקאי (46.17 שנ') ואליסון דוס סנטוס הברזילאי (46.72 שנ'). אבל בעונה הנוכחית, גם בנג'מין סבל מפציעה בהמסטרינג והיחיד שירד מ-47 שניות היה דוס סנטוס שגם הצליח להתקרב לשיאו האישי (46.80 שנ').

אז הערכת מצב לגבי מצבם של וורהולם ובנג'מין נקבל ככל הנראה רק בריצות המוקדמות, בשאיפה שבסופו של דבר תהיה לנו ריצת גמר שתכלול שוב את 3 הרצים המופלאים האלו בנוסף לשני אמריקאים חדשים יחסית בסצנה שעשו קפיצה אדירה בשנה האחרונה – טרבור באסיט (47.47 שנ') וקאליפה רוסר (47.65 שנ').

גמר 400 משוכות נשים (שבת, 5:50 בבוקר)

נראה שלריצה הזו יש שני תרחישים: 1. סידני מקלוכלין מנצחת כצפוי ושוברת את שיאה העולמי. 2. סידני מקלוכלין תופתע. התרחיש השני הוא הפחות הגיוני, מאחר ויש רק שתי רצות שיכולות לעשות את זה. הראשונה היא דלילה מוחמד שהיא אלופת העולם המכהנת וגם שיאנית העולם לשעבר, שסבלה מפציעה במשך רוב תקופת ההכנה לאליפות העולם. השנייה היא פמקה בול ההולנדית שחסרות לה רק 4 מאיות כדי להיכנס למועדון ה-51 שניות ב-400 משוכות אליו משתייכות רק מקלוכלין ומוחמד.

תרוץ לבד? סידני מקלוכלין | צילום: Bob Ramsak

אם סידני מקלוכלין תגיע ליוג'ין כמו שהיא הגיעה לאליפות ארצות הברית, קשה לראות איך מישהי מהשתיים יצליחו לסכן אותה ואז השאלה תהיה האם נראה שיא עולם נוסף של האמריקאית ואולי בנוסף עוד תוצאה מדהימה של בול. איך שלא תסתכלו על זה – זו ריצה שאסור להחמיץ.

גמר קפיצה במוט גברים (שני 25.7, 3:25 לפנות בוקר)

מונדו דופלאנטיס דאג להחזיר את הקפיצה במוט לקדמת הבמה של תחרויות האתלטיקה, ומאז פריחתו של הצעיר השבדי (שהוא בכלל אמריקאי) הרייטינג של תחרויות הקפיצה במוט עלה לגבהים מטורפים בדיוק כמו אלו שהוא קפץ – 6.20 מ'. אי אפשר להישאר אדישים ליכולת כזו ושמונדו דופלאנטיס מתחרה, זה הזמן לכוון שעונים, לאחד בין משפחות, לגרום לאנשים שלא מתעניינים בספורט לבהות מול המסך כי דופלאנטיס הוא בדיוק מסוג הספורטאים שיכולים לגרום לכל צופה להתמכר.

דופלאנטיס אמנם ניצח ב-15 תחרויות ברציפות, אבל באתלטיקה ככל שהמקצוע טכני יותר, כך יש סיכויים ליותר הפתעות. אז אולי אחד מיריביו הגדולים, סם קנדריקס, ייעדר מהאליפות בגלל פציעה ויריב נוסף שהוא רנו לאבילני כבר מעבר לשיא שלו. ועדיין, דופלאנטיס בוודאי חושש מכריס נילסן האמריקאי, היחיד חוץ ממנו שעבר השנה גובה של 6 מטרים (6.05 מ' באולם), בטח לאור העובדה שפעם נילסן ניצח אותו באליפות המכללות בארצות הברית וזה בהחלט היה הפסד כואב. חוץ מזה יהיה שם גם טיאגו בראז הברזילאי, האלוף האולימפי מ-2016, שאמנם קפץ השנה 5.93 מ' אבל מדובר באתלט שתמיד יודע להתעלות בתחרויות גדולות.

בכל מקרה, הבונוס לשיא עולם של דופלאנטיס (רק מטעם מארגני האליפות) הוא 100 אלף דולרים, ואם זה יקרה אז ללא ספק נראה בתחרות הזו את קטעי הוידאו היותר דומיננטיים מקליפ הסיכום של האליפות.

גמר 800 מטרים נשים (שני 25.7, 4:35 לפנות בוקר)

באליפות העולם הקרובה אנחנו אמורים לראות לא מעט אירועי שיא באווירה אמריקאית. הקהל המקומי ינסה לדחוף את הספרינטרים והספרינטריות שלו, את הודפי כדור הברזל והקופצים, אבל דבר אחד הם עדיין לא ראו. רצה אמריקאית שמנצחת בגמר אליפות עולם בריצת ה-800. אתינג מו עשתה את זה במשחקים האולימפיים בטוקיו בקיץ שעבר, אבל האמריקאים כל כך רוצים לראות ממנה עוד, ולא רק הם אלא כל חובבי האתלטיקה.

קצת נתונים למי ששכח. אתינג מו הפכה בגיל 19 לרצה השמינית בכל הזמנים למרחק הזה, כשמקדימות אותה 5 רצות מהגוש הקומוניסטי בשנות השבעים והשמונים, קסטר סמנייה שכבר לא מורשה להתחרות ב-800 בגלל הנתונים הפיזיולוגיים שלה ופמלה ג'לימו הקנייתית שנראית כמו הרצה היחידה ה"כשרה" ברשימה. מו כמעט והצליחה לרדת מדקה ו-55 שניות והיא נראית היום כמו מישהי שבמהלך הקריירה אולי תוכל לאיים על השיא העולמי העתיק ביותר באתלטיקה – 1:53.28 דק' של ירמילה קרטוצ'בילובה מ-1983.

החדשות הטובות הן שחוץ מהרמה הכל כך גבוהה שלה, לאתינג מו יש גם מתחרה בת גילה (20) שתמיד תנסה לאיים עליה וזה מבטיח לנו קרב ענקיות. מדובר בקילי הודג'קינסון הבריטית שכבר ירדה מ-1:56 דק'. ואם משהו בקרב הזה יערער את אתינג מו, לאמריקאים יש "תכנית ב'" בשם אג'י וילסון שגם היא כבר ירדה מ-1:56 דק' ויש לה ניסיון רב שכולל שתי מדליות ארד בריצה הזו מאליפויות העולם האחרונות. אל הרשימה המכובדת הזו מצטרפת הפעם קנייתית יחסית אלמונית בשם מארי מורה, שרק בשנה שעברה עשתה הסבה מ-400 ל-800 ורשמה העונה שיא אישי של 1:57.45 דק'. בתור רצת 400 במקור היא תתן לאתינג מו את הפייט הצמוד בחלק הראשון של הריצה שעלול להוביל אותה לקצב מהיר יותר מגמר טקטי רגיל, ושתיהן ישמרו בהמשך את הכוחות שלהן ליישורת האחרונה. זה אמור להיות צמוד מאוד.