ההוצאה האנרגטית המפרידה בין שחייה להליכה או ריצה היא הדרישה התמידית בשחייה להישאר בציפה תוך כדי יצירת תנועה בידיים וברגליים לחוד או ביחד

מאת:ד"ר איתי זיו

על השחיין להתגבר על התנגדות המים (DRAG FORCE) שמגבילה את התקדמותו. מידת התנגדות המים תלוייה בגורמים כגון צפיפות המים, גודל גוף השחיין, מבנה גופו, מהירות שחייתו ואיזה סוג בגד לבש. מסיבות אלו ההוצאה האנרגטית בשחייה למרחק נתון היא פי 4 גבוהה בהשוואה לריצה של אותו המרחק.

חזה, חתירה, פרפר וגב – כולם סגנונות שחייה המוכרים התורמים במידה זו או אחרת לחילוף החומרים הבסיסי במנוחה (BMR), אך האם התוצאה זהה בכל סגנונות השחייה? מסתבר שלא. לדוגמא, האנרגיה הנדרשת בסגנונות הפרפר והחזה היא כמעט כפולה מזו הנדרשת בסגנונות הגב והחתירה. גם יעילותו של השחיין משפיעה על ההוצאה האנרגטית. לדוגמא, מחקר שבחן 3: שחיין תחרותי, שחיין מאומן ואדם לא מאומן הראה שלא היו הבדלים משמעותיים בצריכת החמצן בין הנבדקים בסגנון החזה. אולם, בסגנון הגב והחתירה צריכת החמצן של התחרותי הייתה נמוכה משמעותית מזו של המאומן והלא מאומן.

העלייה בחילוף החומרים עקב פעילות גופנית כללית מושפעת ממספר משתנים:
תדירות הפעילות הגופנית ומשכה – ככל שמספר הפעמים והשעות השבועי המוקדש לפעילות גופנית עולה, תחול עלייה מסוימת בחילוף החומרים. כך שינם הבדלים בין מתאמנים המבצעים 2 אימונים בשבוע לעומת אחרים המבצעים יותר.

אינטנסיביות הפעילות – עומס גבוה באימון משפיע באופן מהותי יותר על חילוף החומרים לעומת עומס נמוך. לדוגמה: פעילות אירובית המתבצעת בקצב של
85%-80% תביא לחילוף חומרים משמעותי יותר לעומת פעילות זהה המתבצעת בקצב לב של 60%-65%.

מספר קבוצות השרירים המעורבות בפעילות והנדרש מהן – פעילות גופנית בה מופעלות קבוצות שרירים גדולות תגרום להשפעה רבה יותר על חילוף החומרים מאשר פעילות בה מופעלות קבוצות שרירים קטנות.

קצב הלב בה מתבצעת הפעילות האירובית – ככלל התרומה המהותית לחילוף החומרים הנה בפעילות אנאירובית בעיקר ופחות באירובית.  כשהדופק בפעילות גבוה במיוחד (כאמור מעל כ- 85%, מדובר בפעילות אנאירובית (הדבר תלוי רבות במידת כושרו האירובי של המתאמן – ככל שהכושר האירובי גבוה יותר, ניתן לבצע את הפעילות בדופק גבוה ולזמן ממושך יותר וההשפעה על חילוף החומרים מהותית יותר. למותר לציין שלא ניתן להתמיד בשחייה (וכן גם בפעילויות אירוביות אחרות) בקצב לב הגבוה מ-  85% מהמרבי, מכיוון שאז תופרש חומצת חלב  שהנה תוצר לוואי הגורם להתעייפות שרירית מוגברת ואף להפסקת הפעילות.

כשמדובר בסגנון חזה חשוב לדעת ששחיינים 'מן השורה' יתקשו להעלות את הדופק בעת השחייה באופן ממשי ולכן גם העלייה בחילוף החומרים בסגנון זה אינה משמעותית יחסית לסגנונות האחרים.

העלאת מסת השריר בעת השחייה תלויה רבות באינטנסיביות בה היא מתבצעת ופחות בסגנון השחייה. אי לכך ניתן להבחין בשחיינים למרחקים קצרים שהנם בעלי מסת שריר גבוהה יותר (וחילוף חומרים מוגבר) לעומת שחיינים למרחקים ארוכים.

לסיכום, שחייה הנה פעילות אירובית ומטרתה העיקרית אינה העלאת חילוף החומרים, אך על מנת שכן תחול השפעה על חילוף החומרים יש לבצע את הפעילות בקצב לב גבוה במיוחד. הדבר אינו מומלץ לאוכלוסיות מסוימות כגון: מבוגרים, חולי לב, הסובלים מיתר לחץ דם, נשים בהיריון, שחיינים לא מאומנים ועוד.
————————————————————————————
ד"ר איתי זיו – סגן מנהל קמפוס 'שיאים' באוניברסיטת תל אביב.
צילום / ויקיפדיה