בעוד כחודש, תחגוג נגה כורם יום הולדת 20. במהלך חייה הקצרים, הצליחה ילדת "הדאון-היל" הפרועה להספיק הרבה – מקום 5 באליפות העולם לנוער XC ותואר אלופת ישראל באופני שטח, אותו קטפה לפני שנה בדיוק. כעת, לאחר עונה לא פשוטה שלוותה גם במחלה קשה, נגה מקווה כי תוכל לחגוג את יום הולדתה כשגביע אליפות השטח המוכר נשאר אצלה בבית.
מאת:אילן גולדמן
לקראת האליפות:
"אני לא מפחדת מהתחרות,
אני יותר מפחדת שהגוף
יבגוד בי שוב"
עד כה, דבר בעונת הרכיבה הזו, לא הלך לנגה כפי שרצתה. היא פתחה את העונה כשדלקת "מציקה" באכילס רודפת אחריה לכל עבר, והמשיכה כשהיא מלווה בחיידק מסתורי, שסירב להרפות. אבל לא אחת כנגה תוותר בעת של משבר. לא היא. לא עכשיו. "אני בן אדם חיובי, אבל העונה הזו לא עמדה בציפיות שלי. כבר בתחילת העונה נפצעתי, כשניסיתי לשפר את הריצה שלי לקטעי הבוץ הבלתי רכיבים, של המירוצים בחו"ל. כל תקופת ההכנה שלי פשוט ירדה לטמיון. הגעתי למירוצים הראשונים בחו"ל לא בכושר שציפיתי. כל התכנון של העונה נפגם".
אבל נגה לא וויתרה, והמשיכה להאבק בכל דבר שניצב בדרכה. בעזרתו של חברה הטוב – דויד רזניק, היא התמודדה ולא נתנה להכנה הבעייתית לעצור אותה. את המרוצים הבין לאומיים שנערכו בארץ היא סיימה במקומות גבוהים. "בחיפה אפילו סיימתי במקום ה-3 וראשונה מבין הישראליות", היא מספרת בגאוות מנצחים. משם המשיכה נגה אל עבר המירוצים החשובים בחו"ל ונפגשה עם "חבר" ישן-חדש. "וירוס ישן שתקף אותי כבר לפני כמה שנים, חזר לפתע העונה". נגה מצאה עצמה נודדת ברחבי אירופה ממרוץ למרוץ, כשגופה הולך ונחלש ורוחה שוככת. "הייתי על הפנים, כאבי גרון בבוקר, הרגשתי חלשה כל הזמן. זה היה סבל. הייתי במשבר. היה לי קשה לסיים אימונים, אפילו בחימום סבלתי. המשכתי להתחרות ובכל מרוץ עשיתי מה שיכולתי".
נגה כורם- רוכבת דאון-היל לשעבר
צילום: אנדריי
על הילדות:
"תמיד הייתי היפר,
ילדה של רעש ובלאגן,
באופן טבעי חיפשתי ספורט עם אקשן"
אחרי שהחיידק "נתפס" בבית חולים גרמני, החל מצבה של נגה להשתפר. יחד עם השיפור במצבה הגופני, החלה התרוממות הנפש. "כשהבדיקות הראו נסיגה במחלה השתחררתי פסיכולוגית, התחלתי להגיע לאימונים חדורת מוטיבציה ורעבה להשתפר". לאליפות אופני הכביש שנערכה לפני מספר שבועות, הגיעה נגה בחוסר וודאות, אך יצאה ממנה מעודדת – בכל הקשור ליכולותיה. "הגעתי למקום הרביעי באליפות הכביש. הייתי מאושרת שוב", היא משחזרת את אותם רגעים שמחים.
ליום שבת הקרוב, היא מגיעה כשכבר כמעט מלאו לה 20 שנה. גילה צעיר ביחס ליריבותיה הנחושות – ענבר רונן ועידית שוב. זה לא מנע ממנה לגבור עליהן באליפות הקודמת. את ענבר רונן היא מסמנת כיריבתה העיקרית, אחרי שהאחרונה רכבה עונה חזקה בארץ ובחו"ל. אך היא אינה מרשה לעצמה להיתפס לשאננות לגבי מתחרותיה האחרות. " יש גם בנות צעירות שמגיעות 'לתת בראש', כיף שהרמה עולה. אני מתחילה להרגיש שיש תחרות, אבל אני מקווה ומאמינה שאנצח. אני מהמרת על עצמי חמישים חמישים. אני רוצה לתת הופעה. בסופו של דבר אני לא מפחדת מהתחרות, אני יותר מפחדת שהגוף יבגוד בי שוב".
נגה כורם- "תמיד הייתי היפר"
צילום: באדיבות נגה כורם
על אופיה כרוכבת:
"למרות שאני דאון היל באופי,
השארתי אותו לכיף. אבל אל דאגה,
נשארתי משוגעת"
דרכה של נגה לעולם אופני השטח הייתה שונה משל רוב מתחרותיה. היא בכלל גילתה את הענף דרך "הפירצה" הפרועה שלו – תחום הדאון-היל (ירידה במדרון). כבר בגיל 13 מצאה עצמה נגה, מקפצת על "רמפות" וגשרוני עץ, שמאמנה, עוז דודאי בנה. "תמיד הייתי היפר, ילדה של רעש ובלאגן. באופן טבעי חיפשתי ספורט עם אקשן", מעידה כורם על עצמה. "תמיד חשבתי שענף ה-XC (מירוצי קרוס קאונטרי תחרותי) הוא 'לנקבות' ".
למרות אופיה התזזיתי והחיות העצומה שבה, מצאה עצמה כורם מתבגרת, ונמשכת אל עולם ה-XC ואופני הכביש. מהר מאוד, החלה לעשות חיל, ולכבוש את מיטב במות הניצחון, בהדרכת מאמנה הוותיק דודאי. "פתאום הגעתי לגילאי הנוער, והצלחתי לנצח מירוצים בכל הענפים. ידעתי שאצליח בכל במה שאבחר. למרות שאני דאון-היל באופי, ותמיד אהיה, השארתי אותו לכיף. אבל אל דאגה, נשארתי משוגעת", היא מרגיעה. אמה "הפולנייה" של נגה, (כפי שהיא מגדירה אותה) לא כל כך אהבה את מה שנוגה עושה, ודווקא שמחה על שינוי התחום. "פעם אחת היא באה איתי לתחרות דאון-היל. אחרי שהיא ראתה את המסלול היא אמרה לי, 'נגה אין סיכוי שאת משתתפת'. אבל עם הזמן היא התרככה. היום אני יכולה להגיד בוודאות, שלא הייתי מגיעה להיכן שאני נמצאת, בלי התמיכה של ההורים".
את תפקיד "הדייג" ( הכינוי בקבוצתה לחובבן), השאירה נגה לאחרים, והחלה לכוון קדימה. יותר קדימה מכפי שאי פעם שיערה לעצמה שתוכל. רק כשסיימה תחרות בשוויץ, כשווה בת שוות למובחרות בענף, הבינה מה טמון ברגליה וליבה. "זה התחיל בשוויץ כשהגעתי כדי לסיים, ומצאתי את עצמי במקום ה-7. זה היה מדהים לראות את השם שלי למעלה בתור מי שרק פרשה מתפקיד 'הדייגת'. הייתי בהלם טוטאלי, חשבתי שעובדים עלי". היא נזכרת בחדווה באותם רגעים מענגים.
נגה כורם מימין- עם המשפחה התומכת
צילום: רותם כץ
על אליפות העולם:
"רק כשהגעתי לחדר הבנתי והתחלתי
לבכות. אמרתי לעצמי: נגה, את מטומטמת
יכולת להיות שלישית בעולם"
אך התוצאה בשוויץ רק הגדילה את התאבון של הנערה הצעירה, שהחליטה "להעלות הילוך". "לקחתי תזונאית ופיזיוטרפיסט, ובניתי יחד עם עוז מעטפת ספורטיבית, כדי לכבוש פסגות". והפסגות לא איחרו להגיע. את אליפות העולם לנוער (XC), סיימה "ילדת הדאון-היל" במקום ה-5. הישג עצום לספורטאי ישראלי, ולרוכב אופניים במיוחד. כשמדברים עם נגה על אותה אליפות עולם, הזיכרונות אינם חיוביים בהכרח. נגה לא ידעה עד קו הסיום, כי היא ממוקמת כה גבוה. "רק אחרי המרוץ גיליתי כי ברובו הייתי רביעית. זו אשמתי, נסעתי ללא עוז. המאמן המלווה בחר שלא להגיד לי מה המיקום כדי שלא אלחץ. בדיעבד אני מרגישה פספוס. זו הייתה טעות. רק כשהגעתי בלילה לחדר, הבנתי והתחלתי לבכות. אמרתי לעצמי: 'נגה את מטומטמת, יכולת להיות שלישית בעולם'. אם רק הייתי יודעת שאני כה קרובה לשלישי,לתהילה, הייתי מוצאת עוד כוח. לא האמנתי בעצמי וזו הייתה סטירת לחי מצלצלת".
כל זה כבר רחוק מנגה, שעומדת להשתחרר מצה"ל בקרוב. שירותה הצבאי התחיל לדבריה ברגל שמאל. טענה אותה שמענו לא פעם מספורטאים הבאים מהתחומים האירוביים. "המעבר למסגרת שבה יש אנשים שלא מבינים ולא מכבדים ספורט היא קשה. לאדם אחד לפתע יש את הכוח לחבל בקריירה של ספורטאי. למזלי הכל הסתדר, וכיום המפקדת מאוד עוזרת לי". את חושבת שאם היית חיה באירופה דברים היו באים קל יותר? " אני עדיין לא יודעת בדיוק מה הכי טוב לרוכב אופניים. יש לנו רוכבים שיושבים בחו"ל ואליפות עולם עוד לא לקחנו".
נגה כורם בתחרות במשגב- מרוכזת במטרה
צילום: אוריאל כהן
על הענף:
"צריך למצוא את הדרך למשוך את האנשים.
יחסי הציבור של הענף גרועים. התקשורת תעדיף
לכתוב על כל נפיחה של כדורגלן מאשר לבזבז
שורות על רוכב אופניים"
"החלום שלי הוא להצליח במדי קבוצה ישראלית, עם מאמן ישראלי, כשהתאמנתי על אדמתה של ישראל," נגה מכריזה בפרץ פטריוטיות, כשהיא מתכוונת לקבוצת הבית שלה טים- משגב ומאמנה עוז דודאי. "יש לנו פה חורף עם תנאים מעולים". אבל הרוכבת אינה חיה באשליה, היא יודעת כי מצב ענף האופניים בארץ קשה, וקיים מחסור ברוכבים תחרותיים. "זה פשוט מבאס, אלה שלא מגיעים מפסידים. צריך למצוא את הדרך למשוך את האנשים", היא מנסה. "צריך לקדם את הענף דרך פעילויות פתוחות. למשוך אנשים באופן חופשי יותר, ללא הרשמות מסורבלות ויקרות. יחסי הציבור של הענף גרועים והתקשורת תעדיף לכתוב על כל נפיחה של כדורגלן מאשר לבזבז שורות על רוכב אופניים".
כשיום שבת יגיע, נגה תנסה להוכיח שוב, כי היא רוכבת "המתעסקת ברכיבה ולא "בשופוני", כפי שלעיתים היא מזהה אחרים לידה. הניצחון באליפות חשוב לה מכל, והיא מעדיפה אותו "אפילו על ניצחון בסבב גביע העולם". אך המרוץ בשבת, כנראה יהיה רק חלק מזערי, מקריירה עשירה שרק מתחילה לילדה צהובת שיער, אשר מקווה יום אחד ללבוש חולצה מעוטרת בטבעות אולימפיות (למנצח באולימפיאדה). בינתיים, אם הכול יעבוד כמתוכנן, וגופה יוכיח חוסנו, תאלץ אותה ילדה להסתפק באחת עם מגן דויד.
נגה מבקשת להודות באופן מיוחד לנותני החסות ותומכיה על כל אשר הוענק לה ואיפשר לה להיות היכן שהיא כיום: GIANT ישראל, סהר אופניים, DAA, UTI לועד האולימפי -פרויקט אתנה , קבוצתה במשגב, מאמנה עוז, מיכל יערון וכמובן הוריה
אילן גולדמןעורך המשנה של אתר שוונג – אלוף ישראל לשעבר באופני כביש וכיום רץ תחרותי צולע בעל תואר במזרחנות
כל הכתבות של אילן גולדמן במדור– מזרח תיכון חדש
