שחר רסמן – שחיין נבחרת ישראל במים פתוחים, יזנק ביום רביעי אל המשחה החשוב בחייו – אליפות אירופה במים פתוחים שתערך באילת. השחיין בן ה-20 אשר חולם להגיע לאולימפיאדה, עוד זוכר את הימים, בהם שחה כדי להיפטר ממשקל עודף. כיום, הוא מתרכז בפתרון "המשברים הרבים שפוקדים אותי בשנה וחצי האחרונות".

מאת:אילן גולדמן

השחיין האשדודי, אשר נמנה על קבוצת אולימפ נתניה, יזנק למקצה המרתון ל-10 ק"מ, אשר משתווה בעצימותו ואורכו (בזמן) לריצת המרתון המפורסמת. למרות שהזינוק הוא ביום רביעי הקרוב, שחר כבר עשה דרכו דרומה ביום שבת, "כדי להרגיש את מזג האוויר ואת אווירת התחרות", לדבריו. הוא רוצה לחוש את המים, רוצה להאתקלם. "בימים שלפני אני אוריד קצת את העומס, אחדד את הספרינטים ושינויי הקצב כדי לדמות את התחרות". רסמן אגב, מתכוון לקנח במקצה 25 הק"מ, שינעל את סבב התחרויות באילת, למרות שבעבר נכשל בצליחת המרחק האימתני, עקב תנאי קור קיצוניים.

רסמן במרכז עם עמיתיו יובל ספרא משמאל ויונתן בר-אלי מימין, צילום: באדיבות שחר רסמן

בשביל רסמן, אליפות אירופה היא תחרות המבחן החשובה בקריירה. נקודת סימון שתאיר זרקור חשוב לגבי התקדמותו בשנים האחרונות. הוא מעולם לא התנסה בתחרויות בסדר גודל שכזה, אך כדי לקפוץ לליגה של הגדולים ביותר, יהיה עליו להוכיח עצמו בתחרות הבית. "חשוב לי לשמור על אופטימיות, דברים קורים ואני מאמין ביכולות שלי. אני מרגיש כי יש לי מחויבות כלפי המדינה, וכלפי עצמי. זהו המבחן שלי. אני מתרגש בגלל המעמד. התרגשות סה"כ אינה דבר רע, אך בגללה אני אף פעם לא מצליח לישון בלילה שלפני תחרות. אחרי לילה ללא שינה אני מגיע עירני יותר, אבל מסתובבות לי בראש מחשבות שליליות".  

רסמן אינו מוכן להרים ציפיות לקראת התחרות. "אני חייב לשחות חכם את המשחה הזה", הוא המוטו שלו. השחיין חושב ריאלי ולא מוכן להתחייב על המיקום, אלא רק "לנסות להגיע עם הטובים ביותר". תקוותו: "להגיע ראשון מבין הישראלים". משימה לא קלה בהתחשב בכך ששחיין המים הפתוחים מיכאל דימיטרייב, שב זה עתה ממחנה אימונים בגרמניה, בו על פי השמועות התאמן עם לא אחר מאשר אלוף העולם תומס לורץ. "אני רוצה להיות עם הדבוקה הראשונה אך הכי חשוב לי לשחות את המשחה שלי", הוא מסכם. הזיכרון הצורב של הטעויות הטקטיות שעשה בסבב אירופה הקודם שהתקיים באילת, חרוטות היטב בראשו. הפעם אין לו שום כוונה לחזור עליהן.  

רסמן, מעדיף את המים הפתוחים על הבריכה (צילום: באדיבות שחר רסמן)

התבגרות על פני המים:

"הייתי ילד שמן והבריכה הייתה

המקום הבטוח שלי. כשהייתי נכנס לבריכה 

 הייתי מרגיש סיפוק לנצח את הילדים הרזים"

שחר מעולם לא היה שחיין בריכות מצטיין (מרחקים קצרים), ואת גדולתו גילה דרך המרחקים הארוכים והמייגעים. המעבר שלו למים פתוחים היה אך טבעי. "בבריכה, החזק והמהיר תמיד מנצח – במים הפתוחים האופציות פתוחות עד לקו הסיום. אפילו החזק ביותר עלול להפסיד. בהקשר הזה הוא מצטט משפט ששמע פעם מתומס לורץ (אלוף העולם במרחק 5 ק"מ), "מים פתוחים נועדו לאלו שעובדים קשה ולא בהכרח מצליחים בבריכה". והוא ממשיך, "מים פתוחים זה אתה ועצמך, הכושר משחק תפקיד חשוב, אך זה תלוי המון בניסיון". 

אך לפני שרסמן חתר בימים הפתוחים, הוא היה ילד בן 8 שנרשם לחוג שחייה בעקבות חבר. אם שקל לעזוב את הבריכה, הרי שהמדליה הראשונה בה זכה בגיל 10 באליפות אשדוד, הציפה אותו במים לעוד מספר שנים. אך הייתה עוד סיבה. כואבת במקצת. שחר רסמן היה ילד מאוד שמנמן. הוא סבל מהצקות בבית הספר והבריכה היוותה המקלט המושלם להתמודדות ולבריחה. "הייתי ילד שמן והבריכה הייתה המקום הבטוח שלי. כשהייתי נכנס לבריכה הייתי מרגיש סיפוק של ווינר לנצח את הילדים הרזים. לא הצלחתי להבין למה אני שמן. זה תסכל אותי כי עשיתי כל כך הרבה ספורט". אך בגיל 16, הגוף של שחר החל לעבור את השינויים האופיינים לנער מתבגר, ושרירים החלו לתפוס את מקומם של רקמות השומן. הילד החל הופך לגבר. " פתאום התחלתי להנות מהערכים המוספים של השרירים", הוא מציין בשובבות. 

התחיל לשחות בגיל 8 כילד שמנמן (צילום: באדיבות שחר רסמן)

עם השינוי הפיזי, רסמן גם החל להראות שיפור ניכר במים. אחרי שעבר להתאמן בווינגייט הישגיו השתפרו פלאים, והילד שעתה מלאו לו 18, הצליח לזכות בתקן "ספורטאי מצטיין" בצה"ל. "המאמנים שדחפו אותי קדימה ידעו שהם לא לקחו כוכב. הם יותר עשו לי טובה והאמינו בי". שחר מספר, כי אחרי אותה התקדמות, הגיעה תקופה ארוכה של שפל, ממנה הוא לא מוצא את הדרך החוצה. הוא מדבר על משברים רבים אשר פוקדים אותו בשנה וחצי האחרונות, "לא רצו אותי בווינגייט יותר כי לא היה מקום והתוצאות לא הגיעו. הייתי במצב שאני לא יודע מי יאמן אותי ועם מי אתאמן. למזלי מאמן ילדות שלי לקח אותי תחת חסותו, אך פיטרו אותו מהאגודה". כרגע השחיין מתאמן ללא מאמן קבוע. 

על עמיתים למקצוע:

"אני חד משמעית מקנא בשחייני 

הבריכה על הפרסום שלהם"

מבחינת השחיין, אליפות אירופה יכולה לקבוע גורלות בכל הקשור לעתידו במים. אחרי מחנה אימונים ארוך של חודש ימים, יש הרבה אנשים בענף אשר מצפים מרסמן לספק את הסחורה. "אני מגיע כאנדרדוג. אני רק מקווה שאפתיע את כולם", הוא אומר בתקווה. למרות שאת מרבית אימוניו השחיין עושה בבריכה, "אני חד משמעית מקנא בשחייני הבריכה על הפרסום שלהם". פעמים רבות הוא מודה כי שאל את עצמו, מדוע לא יכול היה להצליח יותר בבריכה, מדוע הוא נאלץ לשחות שעות על גבי שעות? אך הוא אינו מצטער. הוא יודע כי ההתמודדות במים הפתוחים עזרה לו להתבגר וחישלה אותו.

באליפות ישראל ב-15 ק"מ – רסמן מימין, מיכאל דימיטרייב במרכז, יונתן בר אלי משמאל (צילום: באדיבות שחר רסמן)

ויש גם הקרבות:

"אני מוכן לעשות הכול כדי להגיע

ללונדון או לריו. אני מוותר על יציאות

על חברים ועל בנות. הקדשתי הכל לשחייה"

כיום שחר הוא "חולם". הוא אינו חולם להיות אלוף אולימפי או אלוף עולם (לפחות כרגע), אך הוא מודה, "אני מוכן לעשות הכול כדי להגיע ללונדון או לריו. אני מוותר על יציאות, על חברים ועל בנות. הקדשתי הכל לשחייה. לפני תחרויות אני מסתגר במשך חודשיים שלושה, ואפילו יצאתי פעם עם בחורה שאמרה לי שכל הקטע לא מתאים לה. יש יתרונות לחברה מהתחום אך לעיתים פלוס כפול פלוס יוביל למינוס", הוא משתף. דווקא שיש לך חברה שאינה מהתחום, אתה יכול לנקות את הראש ולחשוב על דברים אחרים".

אך ספק אם משהו בעולם, יכול בימים הקרובים להסיט את דעתו של רסמן מהאליפות באילת. הבחור הצעיר זוכר היטב את מדלית הבוגרים הראשונה שהונחה על צווארו, כשסיים במקום ה-3 באליפות ישראל (10 ק"מ). הוא שוב חש את התחושה שהציפה אותו אז כשהבין, כי הוא רוצה להיות שחיין ויהי מה. כעת נשאר לו לקיים את שהבטיח לעצמו לפני שנתיים: "משם רק עולים". 

 

---

 

אילן גולדמן
עורך המשנה של אתר שוונג – כתב באינטרוול, המגזין המשותף של שוונג ועיתון "הארץ". אלוף ישראל לשעבר באופני כביש וכיום רץ תחרותי. בעל תואר במזרחנות

כל הכתבות של אילן גולדמן במדור– מזרח תיכון חדש

קישורים: שוונג, שחייה