פרק נוסף מרשמיו של שחר שגיב המספר הפעם על חוויות מהניצחון באליפות סבב אירופה בטורקיה

מאת:שחר שגיב

• •לידיעה על הניצחון,
  
• •פרק א'
  
• •פרק ב'

טוב! אז אחרי התלבטויות רבות החלטנו אורי, המאמן שלי, ואני, שכדאי שאסע לאלניה שבטורקיה לסבב גביע אירופה נוסף ואחרון בהחלט לעונה.

ההכנות לנסיעה היו ממש טובות, אימונים שקדמו לטיסה היו מעולים והתחושה הכללית ממש טובה, בריצה ובשחיה הרגשתי שאני בכושר הכי טוב שהייתי בו בכל העונה הזו. עם זאת, הטיסה לוותה בחששות רבים בעקבות היחסים הלא טובים במיוחד שבין ישראל לטורקיה מאז מקרה ה'מרמרה'. כך שהפעם, אפילו יותר מכל הנסיעות, אסור היה לנו להתבלט ולהקפיד לא ללבוש חולצות עם כתוביות בעברית ואף לשקר על מוצאנו כדי שלא יידעו שאנחנו מישראל.

ביום חמישי ה 4.10 הגענו לשדה אני, רון לוינסון, איתמר אלסטר, יובל גומא, ואורי זילברמן המאמן. הטיסה עברה בשלום, הרבה פחות שעות טיסה מאשר בדרך כלל. נחתנו באנטליה ורכב של המלון אסף אותנו מהשדה לאלניה, נסיעה של שעתיים בערך.

הגענו למלון והתחלנו לפרוק את המזוודות, כאשר לפתע כשאני פותח את מזוודת האופניים אני מגלה שאחד השפיצים בגלל האחורי שלי נשבר. פעם ראשונה שאני מגיע לתחרות בחו"ל ומשהו נשבר לי באופניים!! ניסתי לשמור על קור רוח ולא להתרגש מזה יותר מדי. הדבר הראשון שעשינו היה להגיע לחנות אופניים שם אמרו שהם לא יכולים לתקן אותו כי אין את החלק הזה בכל טורקיה. שאלנו הרבה מאוד מתחרים אם יש להם גלגל חלופי שהם יכולים להשאיל ולא מצאנו כלום. רק ערב לפני התחרות, חנות אופניים באזור הסכימה להשאיל לי גלגל אחורי שהיה ברמה מאוד מאוד נמוכה.
האימונים בטורקיה שלפני התחרות היו מאוד טובים וגם הטורקים היו מאוד נחמדים והייחס במלון היה מצויין על אף שידעו שאנחנו מישראל, ואפילו אמרו שהם מאוד אוהבים את המדינה ואת האנשים. החששות שאיתם הגעתי לטוקריה נעלמו ברובם, והוחלפו בתחושה שאני בא לפה כמעין שגריר עם כל המשלחת שהייתה איתי והאנשים פה בדיוק כמונו, נחמדים ותומכים וצוחקים, אפשר לומר שמשאירים את הפוליטיקה לפוליטיקאים.

ביום התחרות הגענו לשטח התחרות כשעה וחצי לפני הזינוק, בחימום הרגשתי מדהים,גם במים וגם בריצה שעשיתי קודם לכן בבוקר.

זינוק! הזינוק היה 'זינוק פנטון' בקפיצה למים הייתי במקום טוב ופתחתי טוב את השחיה , בשחיה הרגשתי טוב והיה קצת מכות אבל הצלחתי לחמוק מרובם יצאתי מהמצוף השני שאני עם הראשונים. השחיה היתה ממש טובה ויצאתי עשירי מהמים – עם הפלטון הראשון. תחילת הרכיבה הייתה חזקה, ישר עליתי להובלה והייתי ראשון כדי להגביר את הקצב ולנסות לסנן כמה שיותר מתחרים שיצאו איתנו מהמים.

שתי הקפות ראשונות מתוך שלוש היינו 11 מתחרים ועבדנו בהחלט מסודר וטוב. 10 שניות בלבד מאחורינו היתה קבוצה של כ 22 אנשים שרדפו אחרינו ובאמצע ההקפה השלישית הם תפסו אותנו. הקצב ירד מעט והתחילו המשחקים, מרבית הרוסים שהתחרו נחשבים חזקים וניצחו כבר תחרויות בעבר. גם ספורטאים אחרים ממדינות שונות שנוסעים לאליפות עולם בניו זילנד בעוד שבועיים היו בתחרות הזאת, והיו איתנו בפלטון וניסו לפעול יחד כדי לעשות אסטרטגיה משותפת שלא הצליחה.

ירדתי חמישי מהאופניים, עשיתי את ההחלפות הכי מהירות שלי ויצאתי שני לריצה. מיד אמרתי שאם אני לא לוחץ עכשיו, זה לא יצליח, אז עליתי להובלה ופתחתי 9 שניות מהדבוקה שרדפה אחריי. לקראת פתיחת ההקפה השניה והאחרונה האטתי מעט את הקצב בעקבות החתכים ברגליים ששרפו. בסיום התחרות גיליתי שהנעליים סיימו את התחרות אדומות… בעליה שהיתה כ 2 ק"מ לסיום, שמעתי את הצעדים של הרוסים קרובים אלי – הם צמצמו ל 3 שניות בלבד. בסוף העלייה במקום שבו כולם מחכים להוריד את הקצב אני התחלתי לעבוד והגדלתי את הפער שוב.

לבסוף ניצחתי את התחרות הזאת עם תחושה מדהימה שהכל התבצע בדיוק כמתוכנן (חוץ מהגלגל האחורי). נהנתי מאוד, כמו גם שאר הנבחרת שהיו איתי וחיזקו אותי: רון לוינסון שהגיע במקום ה 13, איתמר אלסטר שסיים במקום ה 28 ובבנות יובל גומא עם תוצאה רביעית הכי טובה בתחרות בריצה במקום ה 13. בהחלט יום טוב למשלחת הישראלית, זאת עוד הוכחה למה שישראל יכולנ לעשות – להיות על הפודיום בכל תחרות ואפילו לנצח.

אז התוכניות שלי לחודש הקרוב הן: טריאתלון חיפה ב 13.10, שבוע לאחר מכן אליפות ישראל לנוער בריצה במחרק של 5000 מטר ושבוע לאחר מכן טריאתלון אשקלון, ולבסוף בתחילת חודש דצמבר אליפות ישראל באילת. אשתדל לכתוב ולעדכן גם לאחר התחרויות הבאות.
שיהיה לכולם חג שמח ותודה רבה על כל העזרה והתמיכה שנותנים לי ההורים, המאמן שלי אורי זילברמן , איילות תל אביב, מקס מושן ונייק ישראל.

צלמים: איריס לוינסון והראל זילברמן