אבל נפל אתמול (שישי) על השחייה הישראלית, עם היוודע דבר מותה בטרם עת של השחיינית יעל נרודיצקי, בגיל 27 בלבד. יעל גדלה ושחתה במכבי נהריה והייתה שחיינית חזה מוכשרת ששברה שיאי ישראל בגיל הצעיר והייתה אלופת ישראל לצעירים. היא ייצגה את ישראל גם בזירה הבינלאומית כשהייתה חלק מנבחרת הקדטים ובהמשך זכתה במדליות גם באליפויות ישראל לבוגרים. גם אחרי פרישתה משחייה תחרותית נשארה בעולם השחייה, שחתה במים פתוחים ואף עבדה בשנית האחרונות כמדריכת שחייה בשיטת TI.

המאמנת של יעל לאורך השנים בנהריה, אלה כץ, סיפרה לשוונג: "הכרתי את יעל בערך בגיל 12. אז היא התחילה להתאמן בקבוצה שלי. היה ברור שהיא ילדה מאוד מוכשרת. שקטה, צנועה, סופר ממושמעת. תמיד עושה כל אימון מהתחלה עד הסוף ברמה מאוד גבוהה. לפעמים הייתי צריכה לעצור אותה, אם ראיתי שהיא מרגישה לא טוב או עייפה יותר מידי. היא בכל זאת השתדלה לעשות הכול בכל הכוח וכעסה על עצמה אם משהו לא הלך לה טוב. היא הייתה מאוד ביקורתית כלפי עצמה, לא הייתה מרוצה מהתוצאות אם זה לא שיא אישי או מדליה".

"בגיל שלה תמיד הייתה ראשונה, וכשהתחילה להתחרות עם בנות יותר בוגרות תמיד רצתה גם להיות על הפודיום. למרות הכישרון הגדול שום דבר לא הלך לה קל. פעם אפילו היה לה סיבוך בריאותי רציני אחרי מחלת שפעת, אחריו לא היה בכלל ברור אם אפשר לחזור להיות תחרותי. יעל מאוד רצתה, התחלנו להתאמן לאט לאט. לבסוף היא שוב חזרה למדליות. היא תמיד השיגה את המטרות שקבעה לעצמה. ככה היה גם בלימודים. כואב לי לכתוב עליה בלשון עבר. זאת טרגדיה אמתית".

יעל נרודיצקי | צילום: מכבי נהריה

חברה הטוב דניאל מרגולין ספד לה:
בתוך כל התקופה הנוראית הזאת, ואחרי שגם איבדנו את עדן נימרי ז"ל בשבת השחורה, עולם השחייה קיבל אתמול בשורה איומה נוספת כשנודע שיעל נרודיצקי ז"ל הלכה לעולמה

את יעל פגשתי לראשונה בקורונה. הבריכות היו סגורות, וכמה חבר'ה התארגנו לשחות בים. החזות שלה יכולה קצת להטעות – עם עיניים כחולות ונדיבות, ואופי רגיש ועדין, היא הייתה כריש במים. שחיינית ורסטילית שידעה לשחות ספרינטים מצד אחד ומשחי מים פתוחים מצד שני, והכל ברמה הכי גבוהה בישראל. אחד המאמנים שלה סיפר שהמתחרות שלה היו עושות במכנסיים כשהיא הייתה מגיעה לווינגייט.

יעל נרודיצקי ז"ל עם דניאל מרגולין | צילום: LetterSmiths

באליפות ישראל בשנת 2006, בגיל 10, כשהיא מתחרה מול ילדות המבוגרות ממנה בשנה, היא זכתה בשתי מדליות זהב עם שני שיאי גילאים, והוסיפה ככה על הדרך מדליית כסף נוספת. כי כזאת יעל הייתה. היא הייתה נוגעת באבנים והופכת אותם לזהב (לרוב בצורה של מדליות), ובלימודים היא הייתה תמיד המצטיינת הכיתתית.

כמה נתינה הייתה בך יעל. הלכת ללמוד פיזיותרפיה, למרות שעם היכולות והציונים שלך יכולת בשקט לסדר לעצמך ג'וב מאוד מתגמל בהיי-טק. לימדת שחייה. הפצת את האהבה שלנו לענף גם לאותם הייטיקיסטים שהתחילו לשחות בגיל 40 וקנו שעון במחיר של שכר הדירה שלך, וגם לילדים בני 6. רצית לעזור לאנשים, לטפל בהם, לעשות טוב בעולם. גם בימים האחרונים שלך, חיפשת בנרות איפה את יכולה להתנדב ולסייע למאמץ הלאומי.

יעל נרודיצקי | צילום: פרטי

ואני לא יכול לדמיין עכשיו שאין אותך.
אין את מי שתצעק עליי שעוד רגע השארתי אותה במדינת אויב, כשהלכנו לשחות באילת והתבלבלת בניווט.
אין את מי שתצא בעיניים דומעות ובטראומה מוחלטת מצלילת לילה כשכל מי ים סוף עברו במסכה שלה.
אין את מי שתספר לי איך היא הלכה בקניון, ואיש אחד אמר לה מול אשתו והילדה "אה, אז ככה את נראית עם בגדים!", פשוט כי הוא רגיל שאת מלמדת את הבת שלו בבגד-ים.
אין את מי לפדח מול נותני שירות יותר.

אני עדיין לא מאמין שאני מדבר עלייך בלשון עבר.
כולנו כואבים, שבורים והמומים. נוחי על משכבך בשלום יעלוש, בטח עכשיו יש חבורה של מלאכים שעושה לך דראפטינג על הרגליים".