הכפר בית ג'ן במרומי הגליל העליון, הוא פיסת גן עדן פסטורלית השוכנת בגובה של 940 מטר. תושביו, דרוזים מסורתיים לרוב, מוצאים את פרנסתם בשירות המדינה או בתעשיית התיירות המקומית. בן הכפר שאדי חלבי אינו שונה. מלבד העובדה כי בכל בוקר, רוכב העילית הדרוזי מגולח הרגליים מתעורר הרבה לפני כולם, ועולה על אופני כביש קלילות, כשפניו מועדות אל עבר עליותיו האימתניות של הגליל. ככה זה שיום אחד אתה רוצה להיות אלוף ישראל.
מאת:אילן גולדמן
על ימיו כספורטאי חובב:
"הייתי טוב אבל בוא נגיד את זה ככה:
אף אחד לא ממש התעקש עליי"
הרבה פעמים כשהוא יוצא לרכב על אופניו, בתו בת החצי שנה ליאן ואשתו מנאר עוד שקועות עמוק בחלקה האחרון של שנת הלילה. לעיתים הוא רוכב לכיוון צבעון, לעיתים מטפס למירון, הכל תלוי במה שמאמנו, עידו סירקין מקבוצת בשביל אופניים בגליל בישל בשבילו. שאדי נמנה על חבורת רוכבי העילית בארץ, ומתחרה כנגד הטובים במדינה כשווה בין שווים. בגיל 35, חלבי הוא רוכב העילית הדרוזי היחידי בארץ. פורץ דרך בעדה מסורתית, אשר טרם החליטה לראות בספורט כדרך חיים ומקצוע. נכון להיום, חלבי לא מסמן יורשים מהעדה באופק. "יש הרבה שרוכבים לכיף. באופן מצער ברמה התחרותית אין אף אחד עדיין", הוא מעיד.
שאדי חלבי – איש של עליות (צילום: Dorit.g bestbike.co.il)
על תחילת הדרך כרוכב כביש:
" לפתע הדרוזי מבית ג'ן החל לתפוס מקום על
דוכן המנצחים בענף ספורט אשר היה
בעיקר נחלת יהודים ממרכז הארץ"
את עולם אופני הכביש גילה שאדי בגיל מאוחר, אחרי שנדד במחוזות הספורט החובבני: כשעוד היה תלמיד נהג לפקוד את המקצים העממיים בתחרויות הריצה מטעם בית ספרו. "מורה הספורט די דחף אותי לזה, וההורים בטוח שלא התנגדו. הייתי טוב אבל בוא נגיד את זה ככה, אף אחד לא ממש התעקש עליי", הוא מספר. במהלך שירותו הקרבי בצה"ל, שאדי המשיך להתאמן והפתיע את כולם בכושר הגבוה שהפגין. "בכל מבחני הכושר והריצות הייתי מוביל, הייתי רץ 2000 מטר ב-6 ומשהו דקות. לא יכולתי להרפות מהספורט, והספורט לא יכל להרפות ממני". וכך מצא עצמו שאדי ממשיך בתחביב לאחר שחרורו וגם בימיו הסטודנטיאליים.
איש של עליות הוא שאדי. כאחד הגר סמוך להר מירון, כל ריצותיו ורכיבות אופני ההרים עם החברה מבית ג'ן, התנקזו באופן טבעי אל ההר הגבוה. " אין אצלנו מישור, רק עליות, הייתי תמיד רץ למעלה אל ההר", הוא נזכר. אך בשנת 2003, לקראת סיום לימודיו, משהו באיש העליות השתנה, בתפיסה שלו כלפי הספורט. לפתע רכיבותיו החלו לקבל אופי שונה. תחרותי יותר. ורוכב אופני ההרים החובב מצא עצמו מודד את הזמנים של העליות סביבו, מנסה לשפרם ככל שהזמן חולף.
השתתפותו בהקפת הכנרת דחפה אותו לרכוש את אופני הכביש הראשונות שלו. "רוכבי הכביש משכו את תשומת ליבי, אמרתי 'וואלה שאדי, הגיע הזמן לנסות משהו חדש'. נכנסתי 'למנהרה' חדשה והתחלתי להרגיש שככל שאני יודע, אז אני בעצם לא יודע כלום. בסוף 2007 הצטרפתי למועדון של עידו סירקין, עליו שמעתי רק באגדות עולם האופניים. היה קליק מיידי, התאהבתי". וכך, בעוד הוא בונה בית, מקים משפחה, ומוצא מקור פרנסה קבוע בשירות המדינה, החל הבחור הדרוזי מבית ג'ן להיכנס לשגרת אימונים מפרכת. כעבור זמן קצר, החל בן הכפר הצפוני לתפוס לעצמו מקום של כבוד על דוכן המנצחים, בענף ספורט אשר היה בעיקר נחלת יהודים ממרכז הארץ.
שאדי שלישי מימין בשורה העליונה (צילום: ברק שפירא)
ספורטאי עילית בחברה שמרנית:
"בבית ג'ן כשאני יוצא לאימון כולם מכירים אותי.
אומרים לי 'שאדי, ראינו אותך פה ראינו אותך שם'.
זה נגמר במחוות. לצערי הספורט התחרותי עדיין לא תפס אצלנו ".
שאדי מעולם לא חש זר בענף. הוא מספר על יחס חם ופרגון מצד כל הסובבים. "אף אחד מעולם לא התעסק בעצם היותי בן עדה זו או אחרת", מתוודה רוכב העילית. "קיבלו אותי כפי שאני". אך בבית ג'ן הוא עדיין יחיד במינו. אולי ספורטאי העילית היחידי בכפר של 10,600 נפש. כשהוא חולף עם אופניו הנוצצים ברחובותיו הצפופים של הכפר, הילדים מרימים ראשם בהערצה. כשהוא מטפס את העליות באזור כולם יודעים כי שאדי יצא לאימון. "אנשים מסביב מברכים אותי, אפילו מתלהבים, אומרים לי שאדי 'ראינו אותך פה, ראינו אותך שם'". אך שאדי מצנן את ההתלהבות. "בזה זה נגמר, באותן מחוות, אני לא ממש עוקב אחרי מי שעוקב אחריי, אך לדעתי לא עוקבים אחריי. כולם אוהבים ספורט אצלנו והספורט קיים. אך הספורט התחרותי עוד לא תפס", הוא אומר בצער.
כרגע שאדי לא רוצה להיות נושא הלפיד בקידום הספורט בקרב עדתו. הוא יותר מידי מפוקס על מטרותיו, הכוללות נסיעה למחנה אימונים מפרך באירופה בעוד כשבועיים. "כן, פנו אלי שאדריך, פנו אלי שאקים קבוצת ילדים, אך אין לי אפשרות. יש לי משפחה, קריירה וחלום אישי. אם אתחיל להתעסק בדברים שמסביב זה יבוא על חשבון הביצועים. כישגיע היום בו ארגיש כי אני יכול לתרום מעצמי לעדתי, זה יהיה הדבר הראשון שאעשה", הוא מבטיח. "אני מאוד רוצה שיבואו ויראו את התחרויות, שיחשפו לעולם אחר".
חלבי – עדיין לא מוכן להיות נושא הלפיד בעדתו. (צילום: אייל דולין)
"הצעירים הדרוזים עוד מפחדים לראות בספורט
כאפשרות לחיים. חבל כי הפנאי כבר קיים"
"צריך להעלות את הצעירים הדרוזים על גל. לחשוף אותם יותר. כי כשהם רואים הם גם מתעניינים. עובדה, בגילאי הנוער יש פעילות אבל אחר כך זה נגמר. הצעירים הדרוזים עוד מפחדים לראות בספורט כאפשרות אחרת לחיים. נושא הפרנסה והמחויבות החברתית עומדים בראש סדר העדיפויות. חבל, כי דווקא הפנאי קיים. בשיחות אישיות שלי עם אנשים כולם מתלהבים מספורט, אבל כשמגיע התכלס, זה לא קורה. תבוא לבית ג'ן כיום, ואתה תראה אנשים רצים, הולכים, מטיילים, ואפילו רוכבים בשטח. אבל שוב – לא מתחרים. אני מאוד מקווה שהעיסוק שלי בספורט יפרוץ את הדרך בשבילם.
איך הגיבו הסובבים אותך לכך שיום אחד חזרת לכפר עם רגליים מגולחות?
"תאמין או לא אפילו גילוח הרגליים התקבל בחיוב. מבחינת המשפחה שלי, החברים ובני הכפר אני רוכב מקצועי. ואם זה מה שרוכב מקצועי צריך לעשות הרי שזה מה שהוא צריך לעשות. אני לא נזכר בשום סיטואציה בה צחקו עלי או העירו לי על הגילוח".
מה תמליץ לנער דרוזי שחולם להתחיל לעסוק בספורט תחרותי?
"שפשוט יכנס לתוך זה. שילך ויעמוד על קו הזינוק ללא היסוס. שיעז, שיחלום שיחשוב קדימה. כל השאר יגיע אחרי הזינוק. גם אני פשוט זינקתי כך יום אחד, ותראה היכן אני היום".
חלבי – לא תמיד קל (צילום: באדיבות שאדי חלבי)
על השנה הקשה שעבר:
" נפצעתי קשה בתחרות בקמרון ואחותי חלתה
בלוקמיה. אתה מתכנן ואלוהים צוחק.
פחדתי שאם אשבר כולם מסביב ישברו"
אך המקום בו שאדי נמצא כיום לא היה קל להגעה. בדרך הוא נאלץ להתמודד עם פציעת ראש – תוצאה של נפילה אכזרית בתחרות בקמרון, ועם מחלת הלוקמיה שתקפה לפתע את אחותו. "אלו היו ימים קשים. אתה מתכנן ואלוהים צוחק". את בית החולים בקמרון עזב שאדי בריא ושלם רק כדי לשוב לבית חולים אחר בארץ, שם עשה ימים כלילות לצד מיטתה של אחותו. "היינו בטיפולים אינטנסייביים וביליתי כל הזמן בבית החולים. היה מאוד קשה לשלב הכול. אמרתי לעצמי 'התקופה לא תשבור אותי'. פחדתי שאם אני אשבר כולם מסביבי ישברו".
אך לבסוף הגורל החליט לחייך אל הבחור הצעיר מהגליל. אחותו הצליחה להתגבר על המחלה בעזרת השתלת מח עצם, וזכרונות הנפילה שלו מקמרון פינו מקומם לחלומות. "עד היום שקשה לי, אני נזכר באותם ימים ופתאום הכאב של האימונים נראה כמו חלום רחוק. השנה ההיא לימדה אותי המון. אני הרבה יותר חזק וממוקד היום. אני רק רוצה לעבוד עוד ועוד".
בקרוב, עונת מרוצי הכביש תסתיים ועונה חדשה תחל כקודמתה. שאדי חלבי יקבל הזדמנות נוספת להתמודד על תואר "אלוף ישראל". באם יצליח, שאדי יגשים את חלומו האישי ויהיה גם הדרוזי הראשון לזכות בתואר. מי יודע, אולי תואר יוקרתי וקצת יותר חשיפה ועידוד ממשלתי, יוכלו לסחוף את בני עדתו אל תוך המים הרדודים של הספורט התחרותי בישראל שכה משוועים לדם חדש וכישרון.
שאדי מבקש להודות באופן מיוחד למאמנו עידו סירקין ומשפחתו הנפלאה והתומכת.
אילן גולדמן
עורך המשנה של אתר שוונג – אלוף ישראל לשעבר באופני כביש וכיום רץ תחרותי צולע בעל תואר במזרחנות
אילן גולדמןעורך המשנה של אתר שוונג – אלוף ישראל לשעבר באופני כביש וכיום רץ תחרותי צולע בעל תואר במזרחנות
כל הכתבות של אילן גולדמן במדור– מזרח תיכון חדש
