אין ספק שהסוכרת שלי הפתיעה אותי. לא מפני שאין די מודעות לסוכרת נעורים בישראל, מכיוון שהמודעות דווקא עלתה בשנים האחרונות. פשוט לא האמנתי שזה יכול לקרות לי. הייתי אז בשירות צבאי כקצין קרבי בגולני גדוד 13, חוויתי כמה מקרים מסעירים במהלך השירות, שהיו מלווים ובמצבי לחץ. שכנעתי את עצמי שכל זה לא משפיע עליי, אך בדיעבד הבנתי שגם אם הכחשתי, הגוף שלי הגיב אחרת למצבי הלחץ שהייתי נתון בהם.
מצאתי מקום מפלט בריצות הארוכות באמצע הלילה
עוד כתבות בנושא
איך משפיעה מחלת הסכרת על הריצה?
יאיר קרני על סכרת ופעילות גופנית
13 עצות תזונה לחיים בריאים יותר
זה התחיל בסימפטומים קלאסיים של סוכרת נעורים: התחלתי לשתות כמויות של מים, ובמקביל כמויות השתן שלי ומספר הפעמים ביום שהרגשתי צורך לבקר בשירותים עלה. התיאבון והרצון לאכול החלו לדעוך ובהתאם גם המשקל שלי. המ"פ שלי הפנה אותי לבדיקות דם, שהעלו את התוצאה המדאיגה: סוכר בגובה של 348, בצום. זה כמובן ערך גבוה הרבה יותר מהנורמה. משם כבר לא היתה דרך חזרה, אובחנתי כסוכרתי מסוג 1. כך קרה שבין לילה מצאתי את עצמי במרפאת ר"ם 2 עם פרופיל 21, הרחק מאוד מהמחלקה שלי שהיתה אז בגוש עציון, מתחיל ללמוד איך מזריקים אינסולין וסופרים פחמימות. לא הצלחתי לעכל את הבשורה, מה פתאום סוכרת איתה אצטרך להתמודד כל ימי חיי? ירדתי במשקל כ-8 ק"ג והרגשתי שחרב עליי עולמי. משירות צבאי מסביב לשעון הגעתי למצב שאני בבית, חסר מעש.
מקום המפלט שלי היה בספורט ובספרים. תמיד אהבתי ספורט, עוד בהיותי ילד. בצעירותי הייתי משחק כדורגל מקצועי. בשירות הצבאי תמיד שאפתי להצטיין, להגיע לתוצאות הגבוהות ביותר וכבר בטירונות הייתי מצטיין בוחן ה"בראור" ובכל שלב במהלך המסלול הצבאי שמרתי על הישגים אלו. כל חיי סבבו סביב הספורט והאהבה אליה החלה מגיל צעיר. כבר בגיל שלוש הייתי נוסע עם אבי לים ולבריכה ושם לומד לשחות. בכל יום שישי הייתי המעודד הקבוע בקבוצת הכדורגל בה אבי שיחק, וכבר אז התחלתי לשחק גם כן כדורגל. עם הזמן והכישרון שצברתי, התחלתי לשחק באופן מקצועי בבית הספר שבאשדוד. עד גיל 15 היתה לי כבר קריירה מקצועית קצרה יחסית של כשש שנים. בעקבות הסוכרת ההתמדה שלי בספורט הלכה וגדלה ואף אימצתי לעצמי תחומי ספורט נוספים. כיום אני עדיין משחק פעמיים בשבוע כדורגל עם חברים. כמו כן, אני שותף בקבוצה של שחקני טניס שבה אנו משחקים מידי שבוע, ובזמני הפנוי אני רץ בשטח, לנקות את הראש והנפש.
מקום המפלט שלי היה בספורט ובספרים
התמזל מזלי ובת זוגתי הינה מאמנת כושר מקצועית, כך שהיא 'שומרת עליי'. יחד בנינו תכנית אימונים קבועה עבורי, ואני לא זז ממנה. אך התרומה של הספורט לאיזון הסוכרת היא הרבה מעבר לכך. מצאתי מקום מפלט בריצות הארוכות באמצע הלילה, בכדורגל, בטניס ובשחייה. הספורט שאני עושה בתור סוכרתי עוזר לי לאזן את הסוכרת שלי ולשמור על הבריאות, כך שגם הרופא המטפל שלי נדהם. מעבר לכך, הספורט הוא דרך מצוינת לשמור על מצב רוח טוב ואנרגיות. בעזרת הספורט אני רואה את "האור שבקצה המנהרה", האופטימיות גדלה והאמונה שתימצא תרופה לסוכרת מסוג 1 רק מתעצמת, ואני בטוח שחלק נכבד בשמירה על איזון הסוכרת טמון באורח חיים בריא ובהתמדה בפעילות גופנית קבועה.
עוד שבוע זה קורה: ב-14 באוקטובר 2016 תקיים האגודה לסוכרת נעורים (סוג 1) את אירוע הספורט למשפחות ולספורטאים – "מסע לעתיד מתוק", שמטרתו גיוס כספים לקידום המחקר למציאת מרפא לכ-50 אלף חולי סוכרת סוג 1 בישראל ולשיפור איכות חייהם. "מסע לעתיד מתוק", יתקיים בלטרון, בשיתוף מועצה אזורית מטה יהודה ופארק מיני ישראל. השנה יתקיים האירוע בחסות ראשית של חברת סמסונג וחברת התרופות נובו-נורדיסק. המסע יתקיים בתנאי שטח ויכלול שלושה מסלולי ריצה/הליכה: 3 ק"מ (מסלול למשפחות), 6 ק"מ ו-12 ק"מ, ושני מסלולי רכיבה: 12 ק"מ ו-36 ק"מ, כל אלו על רקע נופיו הקסומים של אזור מטה יהודה. הנחה תינתן לחברי האגודה לסוכרת נעורים, לתושבי מטה יהודה, ללקוחות לייף סטייל ולקבוצות. מהרו להירשם, מספר המקומות מוגבל!
