שמרית טל גורטלר סיימה את מרתון ברלין שהתקיים בחודש שעבר בתוצאה של 5:25 שע'. לא הזמן שקיוותה לו, למרות שבפועל זה לא באמת משנה כי טל גורטלר יצאה המנצחת הגדולה של המרוץ הזה. "ממש פחדתי לפני המרתון", הודתה גל גורטלר, "זה היה המרתון הרשמי השני שלי והשלישי בסך הכל. תקופת האימונים לא היתה אידיאלית, היה קיץ, דחוק מאוד. עברתי ניתוח לפני שלושה חודשים וחצי ואחר כך חליתי בקורונה. עוד שאלתי את עצמי אם אצליח או לא".
איזה ניתוח עברת?
"עברתי כריתה חלקית של השד. ההחלמה היתה טובה, אבל ישר אחר כך הגיעה הקורונה. ובכל זאת אמרתי לעצמי שאני לפחות אנסה לרוץ בברלין וזה השתלם. היה לי ממש כיף".
כמו יום הזיכרון ועצמאות
טל גורטלר, בת 41, תושבת חיפה ואם לשלוש בנות, אובחנה עם סרטן השד בחודש ינואר האחרון "במהלך בדיקה שגרתית" כלשונה. מאז היא משתפת בעמוד הפייסבוק שלה ולמעשה בכל פלטפורמה אפשרית את החשיבות בלגשת ולהיבדק, ועד כמה המשפט "גילוי מוקדם מציל חיים" במקרה שלה הוא נכון.
אובחנה עם סרטן שד במהלך בדיקה שגרתית | צילום: באדיבות שמרית טל גורטלר
"במהלך פברואר התחלתי את הטיפולים הכימותרפיים", סיפרה טל גורטלר, "שנמשכו עד חודש מאי. חודש אחר כך עברתי ניתוח ובאוגוסט התחלתי עם ההקרנות. ההשפעה של הכימותרפיה בתחילת הדרך היתה אמנם קשה אז לקחת הפסקה מאימונים, אבל ברגע שיכולתי חזרתי לרוץ".
איך הצלחת להתאמן למרתון ברלין במצב הזה?
"ב-12 בינואר קיבלתי מייל מהמארגנים של המרתון שעליתי בהגרלה. הייתי בעננים כי הרישום למרוץ הזה מתחיל ישר אחרי שהקודם מסתיים ובערך 10 אחוזים עולים בהגרלה. יום אחרי זה קיבלתי את התוצאות של הממוגרפיה בסמיכות שממש הזכירה לי את יום הזיכרון ויום העצמאות, רק הפוך. מעבר להלם הגדול שייתכן ומדובר בסרטן, חשבתי על המרתון. אחרי הביופסיות והתורים נפגשתי עם האונקולוגית שלי בבית החולים רמב"ם בחיפה, ובעלי אמר לה שאני רוצה לרוץ מרתון. היא עשתה חישוב ואמרה 'אין בעיה'. היא כתבה את זה גם בתיק הרפואי שלי, וכל מי שפתח אותו אחר כך הבין שמשהו לא בסדר איתי בקטע טוב. כולם מאוד תמכו בי ואמרו שהריצה תעשה לי טוב ותעזור לי להתמודד".
ואם אותו מייל לא היה מגיע, ולא היית רשומה, זה היה משנה משהו בהתמודדות שלך עם האבחנה?
"הייתי ממשיכה לרוץ כי הריצה היא חלק ממני, רק אולי לא באותה עצימות. ברגע שאין מטרה מובהקת אז משחררים יותר. המרתון עזר לי להתפקס, ובכל זאת הייתי ממשיכה לעשות משהו עם עצמי. כולם אמרו לי שהפעילות הגופנית חשובה מאוד בהתמודדות ובהחלמה".
המקום הבטוח
טל גורטלר רצה כבר קרוב לשש שנים, הרוב לבד. גם למרתון ברלין התכוננה בכוחות עצמה, רק היא והמוזיקה שעושה לה טוב כשהמטרה היתה לנסות ומקסימום להצליח. התקופה הזו היתה "מטלטלת ולא פשוטה" עבורה, אבל היא כבר עברה לפני כן דבר או שניים בחיים.
"הריצה היא חלק ממני. זה המקום הבטוח שלי" | צילום: באדיבות שמרית טל גורטלר
"גם לפני הסרטן היתה לי התמודדות רפואית לא קטנה", פירטה טל גורטלר, "ביוני 2020 עברתי אירוע מוחי. היה לי דימום שהשפיע על כל צד ימין שלי. לא יכולתי ללכת ועד היום אני חיה עם הפרעות תחושה ולא מרגישה דברים כמו שצריך. ממצב של לרוץ 10 ק"מ לא יכולתי ללכת מטר.
"עשיתי בירורים ועברתי ניתוח מוח להוצאת הקברנומה (מקבץ של כלי דם לא תקין, א.י). הרופא שלי הבין שההחלמה מניתוח תהיה עבורי כמו גמילה מריצה, ונתן לי אישור לחזור לרוץ שבועיים וחצי אחרי הניתוח. ברקע אז היה לי כל הזמן את מרתון ירושלים שרציתי לרוץ בו, וגם זה מאוד עזר לי. בהחלמה ובשיקום כולם אמרו שהריצה תעזור לי ותחזק אותי".
מה הריצה עבורך?
"הריצה היא חלק ממני. זה המקום הבטוח שלי. אם אני יכולה לרוץ ולהתגבר על הקשיים בריצה, אני יכולה לעבור הכל. קראתי לסרטן הזה סוג של מרתון. אם אני מסתכלת על 42.2 ק"מ וחושבת שזה הרבה, אז אני מחלקת לארבע עשיריות ולעוד 2.2 ק"מ. כך עשיתי גם עם הסרטן. עברתי עם המחלה הזו דבר-דבר, שלב-שלב. קודם את הכימותרפיה, אחר כך ניתוח והקרנות ואז קו הסיום שם מרימים ידיים בתנועת ניצחון בדיוק במרוץ. אילולא הריצה המצב שלי היום היה הרבה יותר גרוע. הריצה הצילה אותי".
