לא הרבה סופרים מותירים בנו חותם, כזה שמתקבע בתודעתנו ומלווה אותנו באשר נלך. בדרך כלל זה קורה בגיל ההתבגרות, שנים שבהן רובנו משמשים כר פורה לסופרים, שעושים קסמים בנפשותינו הרכות: דן בן-אמוץ, איין ראנד, הנרי שרייר, אקסל מונטה, סול בלו וא.א. קבק, הם ונפילים נוספים היו הקוסמים שלי.
הייתי רק בן ארבע עשרה, כשכבר ברבע הראשון של לזכור ולשכוח החלטתי ללמוד גרמנית ולהינשא לגרמניה, שלעולם לא תדע שאני דובר את שפתה; את כמעיין המתגבר סיימתי בהחלטה נחושה לשנות את העולם עוד לפני שימלאו לי חמש עשרה; ובעקבות פרפר של הנרי שרייר נשבעתי שעד הצבא אספיק להגיע אל אי השדים ולחזור ממנו.
והנה בעשור החמישי של חיי, פוף! קליק נוסף בין הדפים, עוד קסם שמאפיין מתבגרים. שמו הרוקי מורקמי, ומלבד היותו סופר הוא גם מרתוניסט ותיק. הרוקי (כן, אני מרשה לעצמי לכנות אותו בשמו הפרטי. קריאה של כל ספריו העמיקה מאוד את מערכת היחסים בינינו) רץ בכל יום כעשרה מייל (כשישה עשר ק"מ) משתתף לפחות במרתון אחד בשנה, ומי אם לא הוא, רץ את הדרך ההפוכה שעשה פידיפידס בשנת 490 לפני הספירה, רק כדי שיוכל לכתוב איך המרוץ הזה נראה הפוך.
הרוקי הפציע בחיי במהלך נבירה שגרתית בחנות ספרים. לא היה סיכוי ולו קלוש ביותר שאניח את יער נורווגי על המדף, עם השם המהדהד את שירם של הביטלס. התחלתי לקרוא בגלל השם, המשכתי בזכות הקסם שהילך עליי הסגנון – כמו מוסיקה איטית, שלעיתים מתנגנת ומשרה רוגע, לעיתים משרה מועקה; מתעכבת, לוקחת את הזמן ומרפרפת על מנעד עצום של מיתרים שבלב; מפיקה צלילים שלא שמעתי עד אז – ונשביתי סופית, לאחר שגב הספר סיפר לי על הכותב.
אם הדייט הראשון היה ביער נורווגי, אז בקפקא על החוף התאהבתי לגמרי, בעיקר בזכות יכולתו הנדירה לשלב אירועים בלתי מציאותיים בעליל בסיפור מציאותי מאוד; הצהרתי לו אמונים לנצח נצחים בספוטניק אהובתי, שבו סיפור אהבה רומנטי ושכיח הופך לז'אנר אחר לגמרי ומעורר מחשבות חדשות ומפתיעות, בעיקר על בדידות; ובתריסר הפגישות הבאות הרוקי ואני כבר היינו ידועים בציבור.
כבר חשבנו שאנחנו יודעים הכול זה על זה, אבל אז הגיעה הפגישה שבין דפי על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה. זה התחיל כבר בשם הספר, פרפרזה על על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אהבה של הסופר והמשורר ריימונד קארבר; המשיך בהקבלה מעוררת השראה בין כתיבה לבין ריצה למרחקים ארוכים; והסתיים בהבנה, שחוויית הריצה למרחקים ארוכים היא חוויה גדולה לאין שיעור מהריצה עצמה.
זה הספר שבו הרוקי סיפק לי מילים שמתפייטות על אודות מרכיביה המופלאים של חוויית הריצה. בסיום 185 עמודי הספר, הבנתי לגמרי על מה הרוקי מדבר כשהוא מדבר על ריצה. יותר מכך, הבנתי על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה; ועוד יותר מזה, היום המתאמנים שלי יודעים טוב יותר על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה.
מאז, הרוקי ואני חברים הכי טובים. הזוגיות שלנו עובדת כך: הוא מעורר בי השראה לכתוב, לרוץ ולאהוב לכתוב ולרוץ; אני בתמורה קורא כל מילה שהוא כותב. עד עכשיו, זה עובד נפלא.
לרכישת הספר לחצו כאן
