בשנים האחרונות, יותר ויותר ספורטאים מדברים בגילוי לב על הקשיים הנפשיים שמלווים אותם. סימון ביילס, נאומי אוסקה, קווין לאב, רונאלדו הברזילאי, כולם חשפו בפני הציבור את הקושי המנטאלי שמלווה את העיסוק בספורט מקצועני. ליווה וסטרה ההולנדי לא היה כוכב בסדר גודל של השמות שהוזכרו. ובניגוד אליהם, הוא גם הפסיד את המאבק האישי שלו בדיכאון, ובשבת האחרונה הלך לעולמו בגיל 40.
וסטרה, שכונה "החיה" בשל סגנון הרכיבה בשל סגנונו ההתקפי והבלתי מתפשר, נודע בעיקר בכך שהקריב את עצמו למען וינצ'נזו ניבאלי בטור דה פראנס של 2014, אבל גם רשם כמה ניצחונות מרשימים בקריירה, אותה התחיל בגיל מאוחר. ב-2012 סיים שני בפריז-ניס, כשבדרך הוא מנצח בקטע המלכה של המרוץ. באותה שנה זכה גם בטור של דנמרק לאחר שניצח שם בקטע נגד השעון, שנה לאחר זכה בקטע בטור של קליפורניה ופעמיים היה אלוף הולנד נגד השעון.
אבל הניצחונות לא הקהו את הכאבים עמם התמודד. בתחילת 2017 הודיע במפתיע על פרישה. "החלטתי היום להפסיק לרכוב. אני לא יכול להרשות לעצמי להמשיך", כתב בפייסבוק. עוד קודם לכן הודה שהוא סובל מדיכאון בעקבות פרידה מבת זוג וקשיים להתמודד עם מקומו בענף. בביוגרפיה שפרסם לאחר פרישתו הודה גם בשימוש בסטרואידים. "אתה צריך לבחון את הגבולות של מה מקובל אם אתה רוצה להתחרות עם הגדולים", כתב.
בשבת הוא נמצא חסר הכרה במקום עבודתו. כל הניסיונות להחיותו כשלו. הביוגרף שלו, תומאס סיצ'סמה, שפרסם את דבר מותו, טוען שאין סימנים לכך שמדובר בהתאבדות. "בשנים האחרונות רוכב העבר נלחם בעצמו והפסיד", כתב סיצ'סמה, "נוח על משכבך בשלום, חיה".
וסטרה בפריז-ניס. הניצחונות לא הקהו את הכאבים | צילום: Shutterstock
העובדה שהנושא הפך למדובר יותר, יחד עם שורה של מחקרים שהראו שספורטאים נמצאים בקבוצת סיכון בכל הקשור לקשיים נפשיים, ושהם סובלים יותר מדיכאון, חרדה ובעיות אכילה, גם מעלה פעם אחר פעם את הדרישה שקבוצות והתאחדויות יעשו יותר כדי לסייע לספורטאים רוכבים להתמודד עם הקשיים הנפשיים שנובעים מהמקצוע.
רוכבים רבים יותר חשפו את הקשיים בדבוקה. המאמץ הפיזי המתמשך, הציפיות, האכזבות, הפציעות, ההפסדים, היריבים, התקשורת, המרחק מהבית ומהמשפחה, כולם יחד גורמים ללחצים רבים שהכניעו רוכבים רבים.
בעקבות התאבדותה של רוכבת המסלול הניו זילנדית אוליביה פודמור באוגוסט 2021, לאחר שלא נבחרה להשתתף באולימפיאדת טוקיו, נשמעה ביקורת רבה על התנהלות ההתאחדות הניו זילנדית ועל הלחצים הפיזיים, הכלכליים והנפשיים שמופעלים על הרוכבים.
מארק קוונדיש הבריטי, אחד הספרינטרים הגדולים בהיסטוריה, חשף לפני כמה שנים שב-2018 הוא אובחן כלוקה בדיכאון קליני לאחר שחלה במחלה קשה ולא הצליח להתחרות. לדבריו, עד שלא חווה זאת בעצמו חשב שמדובר בתירוץ שאנשים משתמשים בו. "הייתי במקום חשוך", העיד.
קוונדיש. "הייתי במקום חשוך". צילום: Shutterstock
קוונדיש הצליח לקבל עזרה ולהתגבר וממשיך בגיל 37 להתחרות. מנגד, רוכבי עבר דוגמת מרסל קיטל הגרמני ופיטר קנו הבריטי פרשו מוקדם מהענף כדי להתמודד עם הקשיים הנפשיים שהוא עורר בהם. דניס רוהאן האוסטרלי, פעמיים אלוף העולם נגד השעון, הודה שפרש באמצע קטע של הטור דה פראנס ב-2019 בשל סיבות נפשיות ולחץ מצד מנהלי קבוצתו דאז. "לא היה טוב לי להיות שם. זה לא היה טוב למשפחתי. התמודדתי נפשית וזה השפיע על חיי הבית שלי וזה רק הלך והחמיר. לא הייתי מדוכא לגמרי, אבל אם לא הייתי פורש באותו הרגע זה היה הופך לרע מאוד".
ג'וני חוגרלנד, חברו של וסטרה בקבוצת וויקנסוליי, צייץ לאחר היוודע מות חברו: "אני כל כך מצטער שלא יכולנו לעזור לך יותר. מקווה שתמצא מנוחה בשמיים".
