כל מי שחווה את הישראמן כצופה מהצד יודע שהסיפורים הגדולים של התחרות המפרכת בארץ לא מגיעים רק מכיוונם של המנצחים, ושבעצם מאחורי כל ספורטאי שחוצה את קו הסיום מסתתר סיפור מרשים, על אחת כמה וכמה כשמדובר בספורטאים עם מוגבלויות.
רפי פרנק וגדעון פלד פעילים לקידום ספורט עיוורים | צילום: באדיבות רפי פרנק
עוד כתבות לקראת הישראמן
התעוור לגמרי והמשיך להתחרות: סיפורו של ראובן ברון
"לטפס על פסגת ההימלאיה כעיוור על אופני טנדם זה מסוכן"
"דווקא השנה אנשי הברזל מבינים שישראמן זה הבית"
מורשת של אנשי ברזל
במשך לא מעט שנים חי גיטה ז"ל היה אחד הסמלים של הישראמן. הוא היה ספורטאי עיוור שהשתתף כמעט במשך כל העשור האחרון במרוץ למרחק חצי איש ברזל והיווה השראה לכל בעלי המוגבלויות. למרבה הצער, גיטה נהרג בתאונת דרכים בדרכו חזרה צפונה מהספורטיאדה באילת 2018. אבל גיטה ז"ל השאיר אחריו מורשת שגרמה לאנשים אחרים להרים את הכפפה וליצור קבוצת שליחים שעוד לא ראינו בישראמן – קבוצה של עיוורים שתשתתף בתחרות השלשות למרחק המלא.
הקבוצה הזאת תורכב מראובן ברון שישחה 3.8 ק"מ, סולטן הייב שירכוב 180 קילומטרים ושני רצים שיחלקו במרתון וירוצו כל אחד 21.1 ק"מ – אודי הליזן וגרציה בן מויאל. אליהם יצטרפו שלושה מלווים: מני סמרדי שישחה וירוץ, רפי פרנק שיזם את הקמת הקבוצה שירכוב וגדעון פלד שירוץ. כל המשתתפים משתייכים לקבוצות שונות שמשלבות ספורטאים בעלי מוגבלויות עם כאלה שלא כמו קבוצת הריצה "קשר עין", קבוצות הרכיבה "כן ולא" ו"עיניים לשניים" וקבוצת הטריאתלון "TRI WE CAN".
"השמיים הם הגבול"
המשותף לכל העיוורים בקבוצה הוא שהמוגבלות שלהם היא תוצאה של מחלה, כמו למשל ראובן ברון בן ה-71 עליו כתבנו כאן לפני כשנה וחצי לאחר שבגיל 70 רץ מרתון לראשונה בחייו ואת הטריאתלון הוא גילה עוד לפני שאיבד לגמרי את ראייתו. הראייה שלו הידרדרה באופן הדרגתי מכיתה ג' ועד גיל 60 אז נותר עם אחוז ראייה אחד בלבד. "אני רוצה להוכיח לעצמי, למשפחה, לחברים ולחברה שאפשר להתגבר על תנאי פתיחה מאוד ירודים ותוך מאמץ מתמיד אפשר להגיע להישגים מכובדים. אם רוצים, השמיים הם הגבול", אומר ברון שבאופן כללי הוא פעיל בכל ענפי הספורט של הטריאתלון אבל הפעם בחר בשחייה של 3.8 ק"מ.
לצדו של ברון ישחה מני סמרדי (שגם ירוץ), אחד ממנהליה של קבוצת קשר עין שמתאמנת בהדר יוסף בתל אביב ומשלבת בין רצים עיוורים לרצים רואים. "קהילת העיוורים וכבדי הראייה היא חלק אינטגרלי מחיי, אני גאה להשתייך לקבוצות הספורט שלהם ומנסה לנצל כל הזדמנות כדי להגדיל את החשיפה והמודעות של אוכלוסיית העיוורים בישראל. אני בטוח שתחרות הישראמן היא במה אדירה להמשיך ולהגדיל את החשיפה של הספורטאים העיוורים שהם אות ומופת ומהווים השראה לרבים".
העיוורון והגיל לא עוצרים אותו, להפך. ראובן ברון | צילום: באדיבות ראובן ברון
"היה לי קשה לראות אחרים סובלים"
את הקטע הארוך ביותר של המרוץ, הרכיבה המפרכת ל-180 קילומטרים בהרי אילת, יחלקו סולטן הייב ורפי פרנק. הייב בן ה-48 נולד עם מחלת גלוקומה בעיניים וראייתו החלה להידרדר בשנות העשרים לחייו. "עברתי טיפולים ומספר לא קטן של ניתוחים והשתלות. ידעתי שאאבד את הראייה, תחילה בעין אחת ואחרי כך בשנייה, אבל זה לא ייאש אותי והחלטתי להמשיך את החיים כרגיל. הקמתי משפחה עם ילדים, יצאתי לטיולים והבן שלי בקרוב מסיים את השירות הצבאי. ב-2003 איבדתי את הראייה בעין שמאל ושנתיים לאחר מכן בעין ימין. המשכתי את החיים. ב-2015 שמעתי על הקמה של קבוצת הרכיבה 'עיניים לשניים' אצלנו בגליל. הצטרפתי לרכיבה הראשונה והיה לי בטחון עצמי שזה יתאים לי. היתה לי מוטיבציה להגיע לתחרויות גדולות כדי להוות דוגמה לאנשים עם מוגבלויות".
יחד איתו ירכוב על אופני הטנדם רפי פרנק שיזם את הקמת הקבוצה ומשתתף באופן קבוע בתחרות השלשות של הישראמן מ-2011, למרות שבשנה שעברה החליט לחרוג ממנהגו לכבוד יום הולדתו ה-60 ולהשלים לבדו את המסלול של חצי המרחק. "תמיד היתה לי חולשה לאחר והיה לי קשה לראות אחרים סובלים", מספר פרנק, "לפני 21 שנה נולדה לי אחיינית מתוקה ויפה בשם אורי שאובחנה עם תסמונת רט. התחלתי לחקור איך ניתן לרכוב אתה בשטח וככה הגעתי למוטי רגב שהוא בעל ניסיון בפיתוח פתרונות לשילוב בעלי מוגבלויות בספורט. אחרי שרכבתי כמה פעמים עם 'כן ולא צפון' החלטתי להקים קבוצה קצת אחרת בגליל העליון והגולן. מעבר לרכיבה של עיוורים ובעלי ראייה יש בה ייצוג של רוכבים מוסלמים, יהודים, דרוזים, דתיים וחילוניים, ובעלי גישות פוליטיות מגוונות. אבל המשותף לכולם יהיו מספר ערכי בסיס. הראשון הוא כבוד האדם ולידו קבלת האחר באשר הוא או היא. עד היום הרכיבות המשותפות הן כלי לבנית היחסים האישיים וחיזוק הקבוצה".
ישתתפו בחלק הארוך ביותר של המרוץ. סולטן הייב (משמאל) עם רפי פרנק (מימין) | צילום: באדיבות רפי פרנק
"להתמודד עם שינוי כל כך קיצוני בחיים"
גם אודי הליזן בן ה-34 שיהיה אחד משני הרצים העיוורים נולד כרואה ונאלץ להתמודד עם הידרדרות בראייה פתאום באמצע החיים הבוגרים, כעת הוא גם יצטרך להתמודד עם ריצה לא קלה בכלל בירידה, מהרי אילת ועד לחוף. גם מבחינתו, הספורט היה הכלי הטוב ביותר להתמודד עם שינוי כל כך קיצוני בחיים. "ההבנה שהחיים נכנסים למסלול אחר לגמרי לא חלחלה בי לגמרי, ואפשר לומר שבמשך שנה שנתיים הייתי בפסק זמן מהחיים, ובהרבה מובנים התחלתי מאפס. שמעתי לפני כמעט 4 שנים על קבוצת ריצה של עיוורים ורואים, מאוד הסתקרנתי לדעת איך זה עובד ואם זה יכול להתאים לי. לאחר זמן קצר ידעתי שהגעתי למקום הנכון. אני יודע שהחיים שלי הרבה יותר טובים ומלאים היום בזכות הקבוצות האלו והאנשים שמרכיבים אותם. זה לא מובן מאליו. זה דורש השקעה, מאמצים, זמן, כסף, חשיפה ועוד. חשוב לי באופן אישי להגביר את החשיפה של הקבוצות וגם את המודעות לאוכלוסיית העיוורים וכבדי הראייה בישראל. אני תמיד שמח להירתם למאמץ , ואני חושב שהישראמן זו הזדמנות מצוינת להגשים את השאיפות שלנו בחשיפה והעלאת מודעות".
גרציה בן מויאל בת ה-61 נולדה עם מחלה גנטית שנקראת RP: "המחלה לא עצרה אתי, במשך השנים דאגתי להשתלב בחברה ולהתפרנס בכל מיני עבודות. התחלתי את הספורט שלי ברכיבה על אופני טנדם והתאהבתי. משם נפתחו לי הרבה דלתות. למדתי לרוץ, לטפס על הרים וסלעים בארץ ובעולם. עשיתי פעמיים את שביל ישראל מדן ועד אילת. היום אני גם שוחה, רצה, מטיילת, מטפסת ומשתתפת בטריאתלונים". גדעון פלד שילווה אותה מוסיף: "רפי פרנק ואני חברים שנים. לפני שנתיים רפי הציע שנשתתף בחצי איש ברזל יחד. הוא ישחה וירכוב ואני ארוץ. היתה לנו חוויה מדהימה, ומאז אנחנו חולמים יחד על הקמת קבוצה משולבת לישראמן המשלבת אנשים עם ליקויי ראייה. עבורי זה יהיה אתגר שהוא מעבר לכל אתגר אחר שעשיתי עד כה".
אז כל מה שנותר כעת לחבורה המופלאה הזאת הוא לצלוח את אתגר הקורונה, לא לתת לו להפריע יותר מדי לאימונים ולהכנות מאחר וגם ככה הם מורכבים. אבל צריך לזכור שהאנשים האלה מתמודדים עם אתגרים גדולים כל יום, וכשתעמדו על קו הזינוק של הישראמן ובמיוחד על קו הסיום – אל תשכחו את האנשים שמרכיבים את הסיפורים הגדולים באמת של התחרות הזאת.
