טרם קיבל את הטייטל "המחבר", רוני פילבסקי היה (ועודנו) מאמן ומנהל קבוצת הריצה והטריאתלון NRSpirit יחד עם שותפתו נעמי (NR – נעמי, רוני). אבל לאחר שקראתי בשקיקה את ספרו "העולם מריע" מתברר שבסתר, הוא לא פחות ממאהב, של הנפלאה והחמקמקה שבאהובות – השפה העברית.
בעברית קולחת וציורית לוקח רוני את בני ה-35+ שבינינו, למסע אסוציאציות פרטי-תקופתי, שעליו יכול כל אחד מאיתנו להתרפק בחיוך של חיבה. אבל המסע הזה, איננו רק אסוציאטיבי, הוא כולל גם ספורט, ובמקרה של רוני – ריצה. ריצה כחלק מהחיים, ריצה כמחוללת שינוי, ולבסוף – ריצה כדרך להילה או שמא אפילו תהילה; עצמית, משפחתית ולעתים אף קהילתית.
משברים הם לא תמיד דבר רע
זה שנים אני שותף לדעה ש"משבר גיל ה-40/50/60", למי שזוכה לחוות אותו, הוא הנפלא שבמשברים. למעשה, הוא אינו משבר כלל. לאחר שנים מפרכות של טירונות מקצועית, גידול ילדים, מטלות ביתיות, החזר משכנתאות, והתאמות קרייריסטיות, פתאום מממלאי המטלות שהפכנו להיות, חלקנו נזכרים ש-הלו! מה איתנו?
בדיוק במרווח הזה שבין שיגרת החיים עצמם לחיים שלנו – נכנס הספר "העולם מריע". החל בסיפור על האישה שהחלה את דרכה כשתלתה בגאווה על דלת ביתה שלט לפיו "כאן גרה אישה שרצה 300 מטר"; דרך גיבורות וגיבורים בעיני משפחתם ועצמם, שהפכו את הספורט לחלק המייצב, המשחרר והבריא בשבוע; ועד לריצת אולטרה-מרתון רב יומית בהרי האלפים, לאורך מאות קילומטרים.
על מה רוני מדבר כשהוא מדבר על ריצה
ההתכתבות עם ספרו של הרוקי מוריקמי – "על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה" – עקבית, בלתי מתנצלת, אבל לחלוטין משלנו. מרחובות תל אביב, דרך שבילי השטח בשרון, הרי הגליל בואך הכנרת, מדבריות הנגב, ועד פסגות אלפיניות תלולות.
גם הנוכחות השקטה, אבל המוחלטת, של שותפתו לאימון ולקבוצה – נעמי (שמצוירת ומתעגלת לאורך הדפים כדמות גדולת נפש, ללא מירכאות) – משלימה את ההוליסטיות שבתפיסת המחבר ביחס להיות הספורט האישי-פרטי, מיזם שנתמך במערך קבוצתי לכל דבר. למעשה, למעט החיים האישיים, נעמי שותפה לכל דבר, וגם אם היא אינה כותבת או דוברת, היא נכתבת בספר מבלי לומר מילה בעצמה, כחלק ממפעל החיים ופעילות הספורט המשותפת, שוויונית ודו-מגדרית במובהק.
לקרוא בשלוק אחד
ועכשיו – לפרקטיקה. פרקי הספר קצרים. 2-4 עמודים בלבד. כל אחד מהם נפתח בכותרת. אני בלעתי את הספר בשלוק אחד במהלך סופ"ש קצר יחיד. אבל גם אם תעצרו, תנוחו, ותחזרו, הקריאה תתחדש בסיפור חדש, בפרק חדש, טרייה ורעננה.
והנה בפרוס 2021, על סגר קורונה שלישי ואומלל שנכפה עלינו, ולאור סגולותיו הבריאותיות-פיזיות-נפשיות; ושלא לומר מותרותיו החוקיות, של הספורט היחידני, כל מי שייצא עם המחבר לדרך, החל במסעו האישי, עבור להתפתחות בעולם הרוחני-הספורטיבי, וסיים בסיפורי התהילה של מתאמנים ואנשים שפגש בדרך, צפוי להזדרז לבקש לעצמו נעלי ריצה, או לפחות בגד ים.
מסע ארוך רצוף צעדים בודדים. למי שמעוניין לצאת אליו, וגם למי שכבר יצא, "העולם מריע" עשוי להיות ספר מלווה-מסע מהנה ומעורר תיאבון לתנועה.
ובלי מילת אזהרה אחת לסיום אי אפשר – המחבר אוהד מכבי תל אביב בכדורגל; והדבר ניכר בספר. בהצלחה!
גילוי נאות – את רוני, מחבר הספר, אני מכיר. הוא גר במושב שלי בעמק חפר. הגם שחלפנו מעת לעת אחד על פני השני בריצות כפריות, מעולם לא רצנו יחד. כך או כך, מילותיו הכתובות דיברו אליי, ובשפתי. מאידך, ההיכרות המשפחתית של משפחתי עם ילדיו – שכוללת ביקורים ספונטניים (הדדיים) עם ילדיי לעת משחק/ארוחה וכיוצ"ב – קרובה, ולעתים גם תכופה.
