שריר הסרעפת, על תפקידו ותפקודו מביא פרופסור אלי כרמלי מאמר בו הוא מגלה כי זהו יותר משריר אחד

מאת:פרופסור אלי כרמלי

העובדה שהאדם יכול לעמוד על ראשו לאחר שאכל ארוחה דשנה ועדין מזון לא יחזור חזרה אלי פיו או לוושט מעוררת מספר שאלות. הכיצד? אינטואיטיבית ברור לנו כי כנראה ישנו שסתום אנטומי או מנגנון פיזיולוגי של שריר שוער (ספינקטר) בתחתית צינור הוושט שאחראי לכך.
 
ברור לנו כי שסתום או מנגנון זה הם ברוב הזמן בטונוס מוגבר, אך במצבים של הקאה מחד גיסא, או בליעה מאידך גיסא הם עוברים הרפייה. כלומר הקאה או בליעה הן פעולות רפלקטיביות, כאשר בזמן הקאה פורץ בכוח רב תוכן קיבה את ה'גבול' וחוזר לאחור, קרי למעלה אל תוך הוושט. פעולת ההקאה מתאפשרת בגלל היכולת העיצבית-מכנית של האזור לעשות הפרדה בין שני חלקי הסרעפת: חלק מהסרעפת עוברת הרפייה וחלק מהסרעפת עובר כיווץ.

הסרעפת האנושית מוזכרת באופן שיגרתי ומסורתי כשריר נשימה. אולם, מעבודות שפורסמו לאחרונה עולות ראיות שנכון יותר יהיה לתאר את שריר הסרעפת כשני שרירים הנפרדים זה מזה במבנם ובתפקידם: האחד – הסרעפת הסטרנלית שנצמדת לצלעות ולעצם החזה, והסרעפת השנייה –  המותנית שנצמדת לצינור הושט.

שריר הסרעפת הוא למעשה "שני שרירים שונים בתוך שריר אחד". הסרעפת הסטרנלית היא רק שריר נשימתי, בעוד שהסרעפת המותנית היא בעיקר שריר הפועל כ'ספינקטר חיצוני' במערכת העיכול.

להלן ההבדלים בין שני חלקי השריר:
1) מקור התפתחותם של שני שרירים אלה במהלך המיוגנזה – התפתחות השריר- הנו שונה לחלוטין. הסרעפת הסטרנלית מתפתחת מתאי שריר ראשוניים (מיובלסטים) שמקורם מאזורים של חוליות צוואר מספר 3-5, בעוד שהסרעפת המותנית התפתחה מרקמת חבור (מזנטריה) של צינור העיכול (הושט).   
2) הסרעפת מעוצבבת מוטורית ע"י עצב הפרניק המתפצל לשני ענפים עיקריים: ענף סטרנלי וענף מותני. מאחר ויש הכרח להתייחס לסרעפת כאל שני שרירים הנפרדים זה מזה, יש להניח כי עצב הפרניק למעשה הוא איחוי (fusion) של שני עצבים שונים: עיצבוב הסרעפת הסטרנלית הוא תמיד משני סיגמנטים C5,6 או C4,5 בעוד ועיצבוב הסרעפת המותנית הוא תמיד חד- סיגמנטלי C7 או C6.  
3) העצבוב התחושתי הפרופריוספטיבי ובמיוחד נוכחותם של סלילוני שריר (muscle spindles) כמכנו רצפטורים, קיים אך ורק בחלק המותני.
4) הסרעפת המותנית מכילה בעיקר (<75%) סיבי שריר המסווגים כסוג IIb ('לבנים') המאופיינים במהירות התכווצות מהירה וחזקה, בעוד שהסרעפת הסטרנלית מורכבת מפסיפס של סוגי סיבים שונים  ובעיקר סוגI, Ia, ('אדומים')

הסרעפת המותנית  – ספינקטר חיצוני למערכת העיכול
במצב נורמלי שריר הסרעפת המותנית נמצא כל העת בטונוס מוגבר ובכך הוא משמש כשוער (שריר טבעתי, ספינקטר) למניעת החזרת מיצי קיבה חומציים לושט. אולם, על מנת שאוכל יעבור מהושט אל תוך הקיבה הסרעפת המותנית מפסיקה לרגע להתכווץ – בתאום עיצבי עם שלב עצירה במעגל הנשימה – שלב זה מתרחש בסוף השאיפה ובכך מאפשר לעיסת האוכל (bolus) לחצות את הושט דרך פתח בשריר הסרעפת אל תוך הקיבה.

דיכוי סלקטיבי זה של הסרעפת המותנית בשעת בליעה מצביעה על מנגנון רפלקטיבי משוכלל. במנגנון זה שותפים ובאופן מתואם מספר רמות של בקרה מוטור-סנסורית: בקרה מרכזית שהיא נוירולוגית, ובקרה הקפית שהיא מכנית. הבקרה העצבית מגיעה מעצב התועה או הנודד (vagus nerve)

תופעת הרפלוקס (החזר תוכן קיבה אל הוושט) שכיחה פי שתיים יותר בקרב ספורטאים הנתונים למאמצי נשימה וללחץ תוך בטני עצימים. מימצאים של מחקרים שונים מחזקים את הטענה שריצה מהירה ('ספרינט') עלולה לפגוע בסיבי השריר של הסרעפת המותנית וזה עלול לפגוע במנגנון ה'שער' שלו ולגרום לרפלוקס  לא מבוקר.

פרופ' אלי כרמלי
הפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, אוניברסיטת תל אביב, החוג לפיזיותרפיה.

תמונת קישור לכתבה בעמוד הבית:

• derivative work: הגמל התימני (talk)
• Diafragma_ademhaling.gif: Original uploader was Brbbl at nl.wikipedia