הרשמה לישראמן
אם תסתכלו על התוצאות שהשיג אלי סופר במהלך קריירת הספורט החובבנית הקצרה שלו עד כה, תוכלו לראות שמאחוריו השתתפות בחצי איש ברזל בישראמן ובעוד תחרויות טריאתלון אותם הוא סיים בתוצאות טובות. אלא שהמציאות הזו לא היתה מובנת מאליה עד לפני מספר שנים לא רב, בזמן שסופר שכב בשיקום בבית חולים אחרי שנפצע כשצרור יריות ריסק את הברך השמאלית שלו במהלך מבצע "צוק איתן" כלוחם ביחידת מגלן, פציעה שגרמה לו ל-63 אחוזי נכות ולפוסט טראומה.
"ברגע שנפצעתי חשבתי שהולכים לקטוע לי את הרגל", נזכר סופר, "לא ידעתי איך החיים שלי הולכים להיראות מעכשיו וחששתי שאין לי בשביל מה לחיות יותר. גם קיבלתי את הבשורה על כך ששלושה חברים שלי נהרגו ממטען, והכל ישב לי יחד בראש. מפה חשבתי שהכל רק ילך וידרדר".
עזב את הבית החרדי בגיל 13
לפני הפציעה, השירות הצבאי היה המקום שבו סופר גילה את עצמו מחדש. כבן למשפחה חרדית מירושלים לא היה לו שום קשר לספורט עד שהגיע למכון וינגייט ולבסיס האימון החיילי של הצנחנים, שם עדיין רשומים שיאי בוחן המסלול על שמו: שש דקות ועשר שניות.
"גם מקצה החצי הוא על הגבול מבחינתי". אלי סופר על מסלול הישראמן | צילום: באדיבות אלי סופר
הוא התחרה בריצות למרחק של 10 ק"מ, ייצג את יחידת מגלן בתחרויות מול כל היחידות המיוחדות של צה"ל, התאמן בקרב מגע וכל זה בלי שידע קרוא וכתוב עד גיל 21. את לימודי השחייה החל רק לפני כשנתיים כשהוא בן 27.
"עזבתי את הבית בגיל 13", סיפר סופר, "ובמשך שנתיים גרתי ברחוב. בגיל 15 התחלתי לעבוד בברים בירושלים, ופתאום נחשפתי לחיילים שהגיעו בסופי שבוע והבנתי שמדובר באנשים טובים. התחברתי אליהם, הבנתי שהם משרתים לא רק בשביל לתרום, אלא גם בשביל החינוך והערכים, והבנתי שיש כאן משהו מעניין וגם חשבתי אז שאין לי סיכוי לשרת ביחידה קרבית".
אז מה עשית?
"אחד החיילים הציע לי לעבור מכינה קדם צבאית והייתי במחזור הראשון במכינה של סטף ורטהיימר. כששמעתי שאחרי המכינה הגיוס מיועד להיות לנח"ל החרדי זה העלה בלי פלאשבקים מהרחובות, מהמשפחה וממה שעברתי. אמרתי לעצמי שזה הזמן לקפוץ למים, הצלחתי להגיע לגיבוש צנחנים ומשם ליחידת מגלן הרבה בזכות היכולות הפיזיות שלי. הספורט עזר לי להיות חזק נפשית וגרם לי להתחבר לעולם החילוני".
חצי איש ברזל בישראמן
החוזק הנפשי הזה הביא אותו לסיים בתחילת השנה את החצי איש ברזל בישראמן והמטרות הבאות מבחינת סופר הן חצי מרתון אמסטרדם באמצע חודש אוקטובר, שם הוא מקווה לרדת מזמן של 1:20 שע' ולקבוע שיא חדש.
בהמשך העונה הוא מתכנן לעצמו עוד חצי איש ברזל בטבריה, שוב את מקצה החצי איש ברזל הקשוח והיפה בישראמן והשתתפות בכל תחרויות הטריאתלון שיתקיימו בשנה הקרובה בישראל. "אני מנסה לא להיגרר למקצה המלא באיש הברזל בגלל הפציעה בברך", הסביר סופר, "הרופאים לא רצו בכלל שאעשה את כל האימונים שאני עושה היום. החלפתי ברך, חסרות לי שתי רצועות, וגם מקצה החצי הוא על הגבול מבחינתי. בינתיים החצי זה המלא שלי, אבל מתישהו כנראה אעשה גם את המקצה המלא".
"בלי התמיכה של עמותת תקוות לא הייתי עושה את זה". אלי סופר על מסלול הישראמן | צילום: באדיבות אלי סופר
איך התחברת דווקא לענף הטריאתלון?
"לפני כשנתיים התחלתי להתאמן במסגרת 'עמותת תקוות', וחבר אמר לי שכדאי לבוא ולרכוב איתו. מעולם לא רכבתי לפני כן עד שהגעתי למקום, והמאמן שאל אותי כמה אני מצליח לרוץ. הסברתי לו, אז הוא אמר לי להתחיל בדבוקה המובילה והוסיף שאם קשה לי אלך אחורה. בסוף המסע הסתיים אחרי 450 ק"מ שהיו הרכיבה הראשונה בחיי. שם אמרו לי שאני חייב להתחיל להתאמן בטריאתלון, מושג שלא הכרתי לפני כן. עכשיו אני צריך ללמוד לשחות טוב יותר".
במהלך השיקום משפחתו של המוזיקאי ואיש התקשורת יאיר ניצני אימצה את סופר והפכה לבית עבורו. הם, יחד עם אנשי עמותת תקוות, גרמו לו להבין שאפשר לראות את המציאות אחרת. "בלי התמיכה הכלכלית והנפשית של העמותה לא הייתי עושה את זה", הודה סופר, "אין לי דרך להרשות את זה לעצמי בצורה אחרת. אני בקושי סוגר את שכר הדירה. הספורט נותן לי כוח להצליח. אני מתאמן בקבוצת גולדן טרי של ענבר זהבי, ועובר בהרבה מקומות ומרצה כדי שהסיפור שלי ייתן השראה לאחרים".
"עמותת תקוות" פתחה בקמפיין גיוס לטובת חבריה וכל תרומה תסייע לשיקום פצועי צה"ל דרך הספורט – לדף גיוס התרומות.
