איתן פיכמן ז"ל אהב ספורט בערך מאז שנולד. בגיל צעיר היה שחיין בהפועל באר שבע, לאחר מכן הוסיף לשחייה את האתלטיקה והריצה בהשפעת אביו שרץ למרחקים ארוכים, ולבסוף הגיעו גם הטריאתלונים, בהם התחרה בכל רחבי הארץ. הוא מעולם לא היה ספורטאי עלית, אחד שעומד על ראש הפודיום בכל תחרות, אך זה לא הפריע לו להיות ספורטאי בכל רמ"ח איבריו.

"השקעתי בו כל החיים", מספר אביו של איתן, יצחק פיכמן: "הייתי לוקח אותו בהתחלה לתחרויות שחייה בווינגייט, אחרי זה לטריאתלונים מהכנרת עד אילת. אני רצתי והתחלתי למשוך אותו לרוץ יחד איתי. בהתחלה הוא לא אהב כל כך לרוץ, לא כל ילד אוהב לרוץ 10 ק"מ, אבל עם הזמן הוא אהב את זה יותר ויותר. כל שנה הייתי משתתף במרוץ באר שבע, ובשנים האחרונות הוא היה מצטרף אליי. הייתי מבקש ממנו שיבוא לרוץ איתי והוא אף פעם לא היה מסרב, אז רצנו ביחד".

איתן פיכמן ז"ל ואביו במרוץ באר שבע | צילום: פרטי

"תסתכל רגע בעמוד התוצאות בשוונג", אומר לי יצחק: "תכתוב את השם שלו ותראה כמה תחרויות ומרוצים הוא עשה". ואכן, הרשימה ארוכה מאוד. מהמרתון המדברי, דרך משחה עמק חפר במים פתוחים, מרוץ עומר, מרוץ הלילה במיתר, מרוץ קרית גת, טריאתלון כנרת, אקוותלון וינגייט ועוד. "הספורט היה בשבילו אהבה, זה היה חשוב לו, והוא מאוד נהנה מזה. הוא היה קורא המון בשוונג, היינו בודקים יחד את כל התוצאות של המרוצים, גם אלה שהוא לא השתתף בהם".

כשהיה איתן בן 13 נפלה על משפחת פיכמן הטרגדיה הראשונה שלה. אחותו אפרת נפטרה לאחר מאבק במחלת הסרטן והיא בת 24 בלבד. המשפחה וחבריה ארגנו לזכרה מרוץ לילי, בו השתתף גם איתן. על אף הטרגדיה, איתן לא ויתר על שירות קרבי משמעותי: "לפני הצבא אימוני הריצה שלו התגברו במיוחד", מספר יצחק: "הוא ראה את עצמו הולך לקרבי ולגיבושים והשתפר מאוד גם בריצה וגם בכוח עם אימוני משקולות. היה חשוב לו לשרת בקרבי ולתרום למדינה. הוא לא רצה להיות ליד הבית, היה נעול על קרבי. הוא היה אמור להתגייס לתותחנים, אבל אז הגיעה הקורונה והציעו לו להקדים את הגיוס בשלושה חודשים וללכת לשריון. הוא הסכים כי לא היה ממש מה לעשות באותה תקופה של קורונה, וגם הרבה מהמשפחה שלנו היו בשריון אז זה התאים לו".

איתן פיכמן ז"ל ואביו במרתון המדברי | צילום: פרטי

ב-31 באוגוסט 2022 השתתף איתן בתרגיל טנקים סמוך למחנה נפח ברמת הגולן, ממנו לא חזר. במהלך תרגול אש חיה, ראשו של איתן נחבל באופן קשה מסיבה שאינה ברורה והוא נפטר במקום. "באו לי בשלוש בלילה, דפקו בדלת", מספר אביו: "אמרו לי שהוא נהרג מפגיעה בראש, ולא יכלו להציל אותו… כשהייתי חייל אני הייתי בתובלה, זה שמוביל את הטנקים הטנקים האלה, ובסוף הוא נהרג בתוך הטנק".

בשבוע הבא, ב-3 במאי, זכרו של איתן יונצח בעירו באר שבע, במרוץ הלילה שייערך בעיר. "בשנה שעברה במהלך המרוץ הוא היה בצבא ואני רצתי חצי מרתון. הראש שלי ידע שכשהוא בצבא הוא בסדר, והשנה הוא מסתכל עליי מלמעלה, בטח שואל למה אני לא רושם אותו… אני רץ לזכרו, להנציח אותו במשהו. באתי לראש העיר והוא הלך לקראתנו והקדיש את המקצה ל-10 ק"מ לזכרו, הבנתי שאפילו ראש העיר עצמו ירוץ איתנו".

"אני חושב עליו בכל פעם שאני רץ. בכל אימון, בכל תחרות. רצתי בחודש מרץ חצי מרתון במרתון ירושלים עם התמונה שלו על החולצה. הפעם הדפסנו הרבה חולצות עם התמונה שלו. חברים שלו מהפלוגה מגיעים, וגם חברים מבית הספר. אני מרגיש שזו הדרך שלי לזכור אותו, כאילו הוא רץ איתי. מסתכל מלמעלה".

יצחק פיכמן על הקבר של בנו | צילום: פרטי