אחד האירועים המעניינים והמסקרנים על קו הסיום מעבר לשלוש הצעות הנישואים ואנשי או נשות ברזל שלוו על ידי המשפחות שלהם בעשרות המטרים האחרונים, היה המעשה של ניר כהן ששלף כך היה נראה את דגל ישראל. אך מסתבר שהצמוד אליו היה מחובר גם דגל הרשות הפלסטינית. האקט היה מתוכנן והצריך תכנון מקדים ובעמוד הפייסבוק שלו הוא אכן כתב כך: "לא מערבבים פוליטיקה וספורט, אבל זכויות אדם זה לא פוליטיקה. בחרתי לסיים את ישראמן 2017, אחרי 14 שעות ודקה, עם דגל ישראל לצד דגל פלסטין. שתי מדינות לשני עמים. לא פוליטיקה, זכויות אדם. עם צריך שתהיה לו מדינה. לסיים תחרות איש ברזל זה כמעט בלתי אפשרי, גם רעיון שתי המדינות לשני עמים נראה כעת כמעט בלתי אפשרי. הכל אפשרי, רק צריך לרצות".

עוד כתבות מתחרות ישראמן גארמין
לקריאת הבלוג החי עם כל התמונות ותוצאות המנצחים – לחצו כאן
לקריאת כל הכתבות מהתחרות – לחצו כאן
סיכום התחרות איש הברזל ישראמן גארמין 2017

חלק מהאנשים שראו אותו על קו הסיום הביעו תמיכה במעשה שלו, אך היו גם כאלו שחשבו אחרת, אך כהן בשל ושלם עם ההחלטה שעשה. כהן, 35, הוא מאמן ריצה ומורה לחינוך גופני, המסיים השנה תואר שני בלימודי ספורט. מאחוריו מרתונים ואולטרות רבים וזה הישראמן המלא החמישי ברציפות שהוא משתתף בו, בנוסף לאיירונמן אחד שעשה בשוויץ. "בשנה שעברה היתה תחרות השיא שלי עם תוצאה של 12:56 שע'", הוא מספר, "השנה מאוד התלבטתי האם לעשות את התחרות שכן לא רכבתי כלל כל השנה. למעשה רכבתי 3 רכיבות בלבד מאז הישראמן הקודם, מכיוון שאני פשוט לא כל כך אוהב לרכוב. אני אוהב לרוץ. לכן בשנה האחרונה בעיקר רצתי ריצות ארוכות. החלטתי השנה כי זה יהיה מאתגר לראות אם למרות שלא רכבתי אצליח לסיים את התחרות בכבוד, וכך אכן היה סיימתי הבתוצאה 14:01 שע'".

כיצד נבט הרעיון של חיבור הדגלים ולסיים איתם על קו הסיום?

"אני תומך בזכויות אדם ופעיל בנושא אבל לא מספיק לצערי. אני מאמין בזכות של הפלסטינים להיות בעלי מדינה עצמאית. אני מאמין כי מדינה פלסטינית תטיב עם שתי המדינות, ישראל ופלסטין. הנושא הזה קרוב לליבי אם כי לצערי הוא אינו נמצא מספיק במודעות של האנשים. בצבא הייתי קצין קרבי בגולני ואני משרת עד היום כמפקד פלוגה, בדרגת רב סרן במילואים, ורק בקיץ האחרון ביצעתי פעילות מבצעית עם הפלוגה שלי במשך חודש שלם. במסגרת שירותי הצבאי ראיתי את המציאות ביהודה ושומרון במו עיניי ושם, תוך כדי השירות כקצין לוחם, הבנתי את החשיבות האדירה שתהיה הפרדה בין מדינת ישראל לבין מדינת פלסטין העתידה לקום. שוב, המושא אינו נמצא במודעות של העם והחלטתי, תוך כדי אחת הריצות הארוכות שלי, שכדי להעלות את נושא 'שתי מדינות לשני עמים', אסיים עם דגל ישראל, המדינה שלי שאני כה אוהב, ועם דגל פלסטין, מדינה שאני תומך בהקמתה".

מה התגובות שקיבלת?

"התגובות שקיבלתי היו מעורבות. כמובן שכולם מסביבי פרגנו על עצם סיום התחרות. חלק מהאנשים מאוד תמכו באקט של הדגלים, אולם חלק מהאנשים לא תמכו וציינו את זה בתגובות. שני סוגי התגובות הם לגיטימים מבחינתי ואני מכבד את הדעות ששונות משלי, כל עוד נעשה שיח תרבותי וענייני. חלק מהאנשים הקרובים אליי ביקשו ממני, טרם התחרות, לא להניף את הדגלים בטענה כי זהו אקט פוליטי. איני מסכים איתם. אני מסכים עם הטענה כי אין לערב פוליטיקה וספורט אולם מבחינתי הנפת דגל ישראל לצד דגל פלסטין זה לא  עניין פוליטי, אלא עניין של זכויות אדם. זכויות אדם וספורט כן הולכים יחד. לסיים את הישראמן השנה היה אירוע כמעט בלתי אפשרי, כמעט כמו רעיון שתי המדינות לשני עמים. הכל אפשרי, צריך רק לרצות ולהתאמץ. כך הישראמן וכך גם רעיון שתי המדינות לשני עמים".

היו גם תגובות אחרות?

"לא, לא קיבלתי תגובות מתלהמות, טרם. אם כי אני מוכרח לציין כי גם אם יגיעו כאלה, אחיה איתם בשלום. אני אמשיך ואומר את הדעות שלי, יגידו מה שלא יגידו".

צילום עמוד הבית: צלם אותי