מחקר ראשון מסוגו מתאר מהו הנזק שנגרם לכליות לאחר שימוש ממושך בסטרואידים אנאבוליים. מולי אפשטיין, פיזיולוג במרכז לרפואת ספורט ולמחקר ע"ש ריבשטיין במכון וינגייט, מוסיף על הצירוף ההרסני לכליות בין התזונה העשירה בחלבונים של ספורטאים ובעיקר מפתחי גוף, ובין נטילת סטרואידים אנאבוליים
מאת:מולי אפשטיין
ספורטאים שמשתמשים בסטרואידים אנאבוליים ישיגו אמנם עלייה במסת השריר ובכוחו אולם הם גם עלולים להרוס את תפקוד הכליות שלהם, כך על פי ממצאי מחקר שהוצג לאחרונה בכנס של החברה האמריקאית לנפרולוגיה. ממצאי המחקר הצביעו על כך ששימוש קבוע בסטרואידים אנאבוליים גורם לנזק רציני לכליות, תופעה שלא הייתה מוכרת עד כה.
צילום: Marina Melnik
הדיווחים על כך שיותר ויותר ספורטאים ומפתחי גוף משתמשים בסטרואידים אנאבוליים אינו חדש. מרבית האנשים יודעים שהשימוש לרעה בסטרואידים אנאבוליים אינו טוב לבריאות ואף כרוך בלא מעט תופעות לוואי, אולם עד עתה לא היה ידוע מהו האפקט שלהם על הכליות. ד"ר Leal Herlitz מהמרכז הרפואי באוניברסיטת קולומביה, וצוות חוקרים נוספים, ביצעו לאחרונה מחקר ראשון מסוגו שתיאר מהו הנזק שנגרם לכליות לאחר שימוש ממושך בסטרואידים אנאבוליים. החוקרים בחנו קבוצה של 10 מפתחי גוף שהשתמשו בסטרואידים אנאבוליים במשך שנים רבות. כל ה־10 פיתחו דליפת חלבון לשתן וירידה רצינית בתפקוד הכליות. בבדיקות שנערכו נמצא ש־9 נבדקים פיתחו מצב קליני שנקרא focal segmental glomerulosclerosis, סוג של הצטלקות במבני הכליה. מחלה זו מופיעה בעיקר במצבים בהם הכליות עובדות יתר על המידה. הנזק שנגרם לכליות של מפתחי הגוף, היה בעל מאפיינים דומים לזה שנגרם לכליות של חולים שסובלים מהשמנת יתר, אם כי אצל הראשונים הנזק היה חמור אף יותר.
כאשר הנבדקים הפסיקו את השימוש בסטרואידים האנאבוליים, מצב הכליות שלהם השתפר, פרט לנבדק אחד שסבל ממחלת כליות מתקדמת ונזקק לדיאליזה. נבדק אחר שחזר להשתמש בסטרואידים אנאבוליים התדרדר לכדי כשל כלייתי חמור.
החוקרים טענו שהעלייה הקיצונית במסת השריר גרמה לכליות להעלות באופן ניכר את קצב הסינון, מה שגרם לרמות גבוהות ומזיקות של סטרס על האיברים האלה. בנוסף, יתכן שהסטרואידים גורמים לנזק ישיר לכליות באמצעות אפקט הרעילות שלהם. "ספורטאים שמשתמשים בסטרואידים אנאבוליים, והרופאים שמשגיחים עליהם, חייבים להיות מודעים לנזק הפוטנציאלי החמור לכליות שלהם", ציינה ד"ר Herlitz.
תוספת אישית [מולי אפשטיין]
המחקר הנוכחי לא מתייחס כלל להרגלי התזונה של מפתחי הגוף. ידוע שמפתחי גוף, במיוחד כאלה שמשתמשים בסטרואידים אנאבוליים, צורכים כמויות גדולות של חלבון בתזונה היומית שלהם. צריכת החלבון היומית של מפתחי גוף עשויה להגיע ל־4-3 גרם חלבון לכל ק"ג של משקל גוף. כמות החלבון המומלצת עבור אדם בוגר ממוצע, עומדת על 0.8 גרם לכל ק"ג משקל גוף. ספורטאים צורכים כמויות גדולות יותר של חלבון – 1.6-1.2 גרם חלבון לכל ק"ג משקל גוף. צריכת חלבון גבוהה גורמת לעומס מוגבר על מערכת הכליות. יכול להיות שהשילוב בין הסטרואידים האנאבוליים ובין צריכה גבוהה של חלבון הוא בעל אפקט הרסני על תפקוד הכליות.
החוקרים טוענים שהעלייה במסת השריר גורמת לכליות להעלות את קצב הסינון שלהן. בנקודה זו חשוב להבהיר שהכוונה היא בעיקר להפרשה של קריאטינין מן הכליות. קריאטינין הוא תוצר פסולת של קריאטין ושל קריאטין פוספאט בשריר. רמת הקריאטינין בדם מייצגת, אם כך, שני מרכיבים: את מסת השריר ואת תפקוד הכליות. כאשר מסת השרירים גדולה יחסית, ערכי הקריאטינין בנסיוב גבוהים יחסית, וכאשר מסת השרירים נמוכה – ערכי הקריאטינין נמוכים. ויחד עם זאת, הטווח התקין של ערכי הקריאטינין נשמר בטווח צר למדי: 1.2-0.6 מיליגרם לדציליטר. הקריאטינין מופרש ישירות על־ידי הכליות ורק אחוז קטן ממנו נספג דרך אבובית הכליה. ומכאן פינוי הקריאטינין מייצג בקירוב סביר את שיעור הסינון בכליות (GFR – Glomerular Filtration Rate). בגלל האופי בו מופרש הקריאטינין בכליה, ברמות קריאטינין נמוכות, שינוי קטן בקריאטינין מייצג שינוי גדול בתפקוד הכלייתי ואילו ברמות קריאטינין גבוהות, שינוי גדול בקריאטינין מייצג שינוי קטן בתפקוד הכלייתי.
רמת הקריאטינין תלויה עם כן לא רק בתפקוד הכליות אלא גם במסת השריר בגוף. מסיבה זו, למשל, רמת הקריאטינין הממוצעת בנשים נמוכה מזו שבגברים. מדד מדויק לתפקוד הכליות הוא פינוי הקריאטינין. מחשבים ערך זה באמצעות בדיקת נפח הדם העובר בכליות ומפונה מקריאטינין במשך דקה. מכאן שערך זהה של קריאטינין באנשים שונים מייצג תפקוד כלייתי שונה לגמרי; לדוגמה, ערך קריאטינין תקין לגבר צעיר ושרירי יהיה ערך שמייצג אי ספיקת כליות באשה קשישה.
צילום שער: Mato750
מולי אפשטיין – פיזיולוג, יועץ במרכז לרפואת ספורט ולמחקר ע"ש ריבשטיין במכון וינגייט, מנהל הפורום: "חיים וספורט".
————————————————————————————————————–
