אבי ברכה הוא ממקימי איגוד הטריאתלון הישראלי, בעברו היה מהטובים בישראל בטריאתלון, מנהל נבחרות ישראל וחבר הנהלת האיגוד הישראלי, רכז קורס מאמני טריאתלון ועוד. בימים אלו הוא חבר הוועדה המקצועית האירופית ורכז תחום בבית הספר למאמנים בבית הספר למקצועות הספורט. למשחקים האולימפים בלונדון הוא נסע עם אביו כדי שיחווה את מה שהבן עושה כבר כשלושים שנים אבל התובנות היו מספיק חזקות כדי שהוא יכתוב עליהן
מאת:אבי ברכה
ראשית ברצוני לציין שמעולם לא כתבתי התרשמות על אירוע ספורט והקשרו להתפתחות הענף בפורום כזה ממספר סיבות :
1. חיסיון הפרט והשלכות של אמירות העלולות לגרום נזק מקצועי , תדמיתי או אפילו בגדר הוצאות דיבה (שכבר חוויתי) במדינתנו .
2. בהמשך ל-1: לא אוהבים בישראל לקבל ביקורת גם אם חלקה נכון , מדויק או אמיתי .
3. אנו עם שיודע הכול ולא צריך הסברים על דרך קידום הספורט .
4. זה לא עניין אף אחד .
ובכן , מי מכם שביקר בלונדון , במזג האוויר העונתי הרגיל שלהם (ולא בשרב), מכיר את האוויר, האווירה והצלילות . מקום נפלא. צרפו לזה משחקים אולימפיים, ותקבלו חגיגה במלוא מובן המילה. מהרגע שנוחתים מרגישים את ההתרגשות של הבריטים שסוחפת את כל מי שלידם. אני בטוח שהמשלחת האולימפית שיצאה לייצג את מדינתנו עשתה את ההכנה הטובה ביותר לקראת האירוע . צרם לי כשחזרתי לראות את הכותרת "כישלונדון" בעיתונים. ויותר מכך ביציאה מהשדה עם המשלחת האולימפית רבים מאזרחנו לא זיהו את שטילוב המתעמל, וסברו שהוא אתלט. רק במדינה רעבה לדם ואקשן הכותרת הזו מספקת את צרכי העם ומישהו כמובן צריך לשלם את המחיר. אז זהו , שאסור שזה יקרה.
לפני שעורפים ראשים ראו איך הבריטים מתנהלים:
משפט המפתח הוא "גאווה לאומית"
1. חנויות המוכרות בקניונים את מוצרי הנבחרת של בריטניה בכל ענפי הספורט (ראו תמונה).
2. אוטובוסים עם תמונות הספורטאים המייצגים את בריטניה הגדולה, במקרה הזה האחים בראונלי (ראו תמונה) .
3. ההייד פארק עם לוגו דומה (ראו תמונה).
4. קהל עצום שלחלק נכבד ממנו אין קשר לענף הספורט הזה. רובם כלל לא נראים ספורטאים. ילדים המגיעים לצפות, לראות ולעודד את נציגיהם. חלק מהקהל המתין בסבלנות כבר משעות הבוקר המוקדמות, כולל הקמת אוהלים על הגדרות רק בשביל לתפוס מקום צפייה טוב.
איני יכול לומר שזו הסיבה . אבל זה חלק מתהליך חינוכי שלנו אין ואני בספק אם יקרה, בעיקר בגלל המבנה החברתי שלנו.
שתי התחרויות של הגברים והנשים היו מדהימות . בארגון , באווירה ובעיקר בטירוף והגאווה של הבריטים ליקיריהם הספורטאים.מי מכם שלא הבין את תהליך העבודה של הנבחרת הבריטית .
אז להלן בתרגום פשוט דוגמת מקצה הגברים:
בתחרות זו השתתפו כ–55 ספורטאים על פי קריטריונים נוקשים שהתפרסו על פני השנתיים האחרונות. הנבחרת הבריטית מנתה 3 ספורטאים –2 מועמדים ו"חייל", כפי שכינו אותו כולם. לאחים בראונלי היה סיכוי גדול לזכות במדליית זהב וכסף. הם רק היו צריכים סוס עבודה שיעזור להם. קוראים לו סטיוארט הייז, והוא כבר הוכיח את הקרבתו למען האחים בעבר. כבר מתחילת השחייה ובהמשך בעיקר באופניים הוא שימש כמוביל עבורם. בכול פעם שאחד מהם ביקש ועשה סימן, הוא מייד קפץ קדימה, שמר עליהם ולא ממש נתן לאחרים לפרוץ ולברוח. ההקרבה הזו, שגרמה להייז להתפרק בריצה, תוארה ברחבי הפארק ובטלוויזיה הבריטית כמעשה הירואי. כשסיים את התחרות הקהל יצא מגדרו ולא רק בגלל היותו בריטי, אלא בעיקר בגלל ההקרבה.
תוצאות מקצה הגברים:
תמיכה בישראל
במהלך שהותי שם, ומעצם חברותי בוועדה המקצועית האירופאית, נפגשנו חברי הוועדה בניסיון לדרג את המדינות על פי קריטריון מסוים שיקנה להם מעמד של עזרה ותמיכה. חברי הוועדה מגיעים מהמדינות החזקות כמו אנגליה, צרפת, איטליה, פורטוגל ושוויץ. הם אינם צריכים עזרה, אבל בהחלט מוכנים לתמוך במדינות הזקוקות לה, ואחת מהן היא ישראל. משום מה, וכנראה בגלל ספורטאים טובים שייצגו ומייצגים את ישראל בעבר ובהווה (רן, דן, פאני ורון), מצטיירת תמונה של ישראל נאורה, אבל לאמיתו של דבר הפער גדול בהרבה מהסיבות הבאות:
1. יש לנו ידע רב ויכולת ביצוע נמוכה יחסית.
2. מעמד המאמן כמו מעמד המורה בשפל גדול, ולא משנה באיזה ענף .
3. רבים מהמאמנים הכישרוניים בטריאתלון פונים לאימון קבוצות עממיות ולא מתעסקים עם פיתוח הכישרונות בגלל חוסר כדאיות כלכלית.
4. אין לנו מערכת איתור כישרונות!
5. המוסדות להכשרת המדריכים והמאמנים נמצאות בפער גדול מאוד ביניהם בתוכנית הלימודים, ובעיקר בהתאמה לרמה ולדרישה באירופה ובעולם.
6. אין התחדשות ולמידה בקרב המאמנים והמדריכים. לא יוצאים לכנסים גם אם בחינם .
טובים בדיבורים, חלשים בביצועים
ויש עוד הרבה סיבות, שזה לא המקום להמשיך ולפרטן, כולל המערכת שמעל – מאיגוד הספורט של הענף ועד לוועד האולימפי. אסיים בציטוט של אבינועם פורת מכתבתו "טובים בדיבורים, חלשים בביצועים": "גודל המדינה לא קובע בשום פנים את מצב הספורט האולימפי …התשובה היחידה יכולה להיות לייצר מסורת , אולי מוגבלת , אבל משלנו.הגיע הזמן להניח הכל על השולחן ולחשוב איך עושים כאן ספורט אמיתי, של תשוקה, שייטלו בו חלק ממיטב הכישרונות. אסור להתבייש, צריך להחתים מאמנים זרים שיזהו את הבעיות, ולמצוא למובחרים שיש כאן (ויש) מספיק כסף למחייתם (ספורטאים כמאמנים)"
כל מילה בסלע!!!
הבנתי שפספסנו בטריאתלון משהו לדורות.
היום אני בטוח יותר מתמיד וכפי שאמרתי – רן ודן היו צריכים להשתתף במשחקים האולימפיים בלונדון – בשביל המסורת, בשביל החינוך לדורות, בשביל השגת מטרה לדורות הבאים שיתקדמו אחריהם, ובשביל הגאווה שלהם, שלי, שלכם ושל כולנו.
דן ורן אלתרמן, היו חייבים להיות בלונדון
הם היו יכולים להגיע לשם עם התנהלות שונה שלהם, של האיגוד ועם הכוונה נכונה וסובלנית. מקווה שיהוו עזר לגדל דורות של אלופים עם הניסיון שלהם.
5.9.2012
אבי ברכה
יו"ר הוועדה המקצועית הישראלית לשעבר. חבר הוועדה המקצועית האירופית. ראש תחום טריאתלון בביה"ס למקצועות הספורט.
