להרשמה למשחה כף כרמל ולמקצה האקוותלון ע"ש נועה חייט
גם היום, כמעט ארבע שנים אחרי שנועה חייט ז"ל נהרגה בתאונת דרכים בחיפה בזמן שרכבה על אופניה, אימה טניה לא מאמינה כמה אנשים הכירו אותה וכמה אנשים עוד נוצרים בליבם את זיכרונה. "עושה לי טוב שהרבה אנשים מכירים אותה וזוכרים את נועה", מודה טניה. "גם במהלך הלוויה והשבעה הגיעו המון אנשים שהכירו אותה וזה הפתיע אותי מאוד. בשביל כל האנשים האלה טוב שיזכרו את נועה וטוב שמתקיים משחה כף כרמל עם מקצה אקוותלון על שמה של נועה. התחרות תיתן הרבה מאוד מוטיבציה לילדים ולמבוגרים לעסוק יותר בפעילות גופנית, שזה דבר מאוד חשוב בפני עצמו. המשחה משאיר את השם של נועה באוויר ומנציח אותה". במסגרת משחה כף כרמל הקרוב, שיתקיים ביום שישי הקרוב ה-13 במאי, ייקרא מקצה האקוותלון למרחק של 900 מטרים שחיה ו-4 ק"מ ריצה על שמה של נועה חייט.
נועה, תושבת חיפה, נדרסה למוות ב-15 באוגוסט 2018 בזמן שרכבה על אופניה בדרך לאימון והיא רק בת 20. תאריה של חייט היו רבים וביניהם אלופת ישראל בריצות שדה, סגנית אלופת ישראל בטריאתלון לנוער וסגנית אלופת ישראל בריצות לכביש לנוער. היא סיימה במקום ה-14 באליפות העולם לנבחרות נוער בריצות שדה ובמקום השלישי באליפות ישראל באופני כביש.
"תמיד שמחתי עבורה שיש לה את הספורט" | צילום: אילן גולדמן
"אני זוכרת הכל מהיום השחור הזה", אומרת טניה. "אחריו הצבע השחור הזה עוד נשאר בחיים שלי. אני ממשיכה לקשר את מה שקרה לספורט, שזו הסיבה, למרות שכולם אומרים לי שזה יכול היה לקרות לכל אחד בלי קשר לכלום. אבל צריך לעצור בנקודה מסוימת ולהקשיב לגוף, וזה גם מה שאמרתי לנועה כל הזמן: שתמיד תקשיב לגוף שלה ואיפה שצריך תוריד טיפה. היא כל הזמן רצתה לנצח וניצחון אחד שהשיגה תמיד גורם לך לרצות עוד ועוד ניצחונות". טניה עצמה שוחה להנאתה, לא באופן תחרותי, ובכוונתה לקחת חלק גם במשחה כף כרמל. היא גם זו שהעבירה את האהבה למים לנועה, ששחתה במשך עשור בבריכת מכבי חיפה לפני שעברה לענף הטריאתלון.
"תמיד שמחתי עבורה שיש לה את הספורט, שמלמד מהי משמעת, הצבת מטרות והשגתן, איך לחלק נכון את הכוחות וגם מה זו חברות", מתארת טניה. "החברות הכי טובות שלה ששחו איתה ממשיכות לבקר אותי עד היום. שמחתי שהיא אוהבת את זה ונהנית מזה, והספורט גרם לה להיות תלמידה טובה גם כי היא ידעה שאין לה הרבה זמן ולכן לא דחתה שיעורי בית. היא הספיקה גם ללמוד, גם לשחות וגם לבלות עם חברות".
צ פ ו | הריצה לזכרה של נועה חייט ז"ל על טיילת חוף הים בחיפה
מה את הכי זוכרת ממנה?
"אני זוכרת הכל. היא נהגה לצייר על הקיר שלנו בבית וצילמתי את הציורים האלו. עכשיו הצילום שלה מציירת תלוי אצלנו בבית. ולידם יש את הגביעים שלה ועוד דברים. היא היתה חלק מאוד חשוב מהחיים שלי שנלקח ממני, ועכשיו קשה לי עם זה שאין לי אותה. הרבה פעמים אני חושבת מה היה קורה לנו אילולא התאונה, איך החיים שלי ושלה ושל אחיה, שהתחיל לרוץ בעצמו אחרי השבעה, היו נראים אחרת לגמרי. המוות שלה שינה לי מאוד את החיים".
לאיזה כיוון הטרגדיה הזו לקחה אותך?
"זה לקח אותי כל הזמן למחשבות מה עשיתי לא נכון ואיך יכולתי למנוע את כל זה. כשיש לך ילד אתה אחראי עליו, גם כשהוא גדול ולא נמצא לידיך. היא התגוררה בבית ותמכתי בכל מה שהיא עשתה. נועה היתה ילדה מאוד אחראית, זהירה, כזו ששמרה על כולם. לא חוצה מעבר חצייה באור אדום, מאוד מסודרת ומאורגנת, אבל אי אפשר לשלוט בהכל ואז קורה דבר כזה שהוא באחריות שלנו כהורים ואין איך לשנות אותו. זה הדבר שהכי קשה לי, שאין דרך לתקן את מה שקרה".
"נועה היתה ילדה מאוד אחראית" | צילום: אילן גולדמן
את עוד מרגישה אשמה?
"זמן מה אחרי הרגשתי אשמה בצורה מאוד חזקה, אבל אני לומדת להרגיש אחרת עכשיו למרות שלפעמים זה צץ לי שוב פעם. אמרתי לה שמסוכן לרכוב על הכביש והשתדלתי במקביל לא לחשוב על זה יותר מדי. אולי לא מדובר באשמה ממש, אבל אין לי מילה אחרת. מה שקרה פשוט לא היה צריך לקרות".
