טאונסוויל נמצאת בצפון-מזרח אוסטרליה. האקלים טרופי רוב השנה, האי "מגנטיק" נמצא 8 ק"מ מהחוף. 90 ק"מ מזרחית שוכנת שונית המחסום הגדולה (Great Barrier Reef) ודרום-מזרחית לעיר שקועה מזה 100 שנה הספינה יונגלה (SS Yongala) – אתר צלילה נדיר ביופיו

מאת:חגי אשלגי

האזור המימי שבין טאונסוויל לשונית שורץ כרישים. כרישים צפים מול הזרם סביב ה-Yongala הטרופה, מפטרלים סביב השוניות, ושוחים בשטח ביניהם. מי ששוחה במימי טאונסוויל מכיר את סכנות הכרישים והמדוזות הארסיות.

בבוקר שבת שעברה (11 ביוני 2011), כרישים סיירו גם בים הקריבי דרומית לקובה, בואך איי קיימן. איי קיימן הם מפלט בנקאות מוכר גם עבור כרישי הון. בנקאות דיסקרטית וכללי סודיות מבטיחים מקלט נוח לחשבונות בנק מהשמנים ומהמלוכלכים בעולם. כספים סמים, פשע, העלמות מס, מאפיה, נשק, ריגול, בגידות, יהלומי דמים, שוד ים, והברחות, מוצאים מקלט שקט בבנקים הנינוחים של איי קיימן.

אבל בבוקר שבת ה– 11 ביוני 2011, עבור פני פלפרי (Penny Palfrey) – סבתא בת כמעט 49 שבימי שיגרה פוקדת את מימי עיר מגוריה טאונסוויל (אוסטרליה) עם בעלה כריס – כרישים, מבריחי סמים, שודדי ים ואפילו בנקאים תאווי ממון, היו דאגה זניחה.

בשעה 5:26 בבוקר נכנסה פני לים הקריבי במטרה לשחות מהאי "ליטל קיימן" ל"גרנד קיימן" – מרחק של 108 ק"מ – ובכך לשבור שיא עולם לשחיית מרחק ללא סיוע. "ללא סיוע" בשפת המים הפתוחים הבינלאומית, משמעו ללא חליפת שחייה (החליפות מייצרות ציפה) וללא כלוב נגד כרישים.

היא נולדה כפני פדלי בסקרבורו, שבצפון-מזרח אנגליה, לחוף הים הצפוני והתחילה לשחות בגיל 9. בגיל 13 הפכה לשחיינית תחרותית. בגיל 19 היגרה פני לאוסטרליה וב- 12 השנים הבאות היא גידלה ילדים, עבדה עם בעלה במשרד רואי החשבון המשפחתי וכמעט שכחה שהיא יודעת לשחות. אבל משהו המשיך לקנן. היא נרשמה לתחרות שחייה בנהר מקומי, שם הבינה שיש לה עדיין יכולת. ב- 1993 היא ניסתה לשלב אימונים, עם ההתחייבויות המשפחתיות, ובחלוף זמן קצר הגיעה לרמה שאפשרה לה לשחות בצבעים של מעצמת השחייה האוסטרלית במשחה ל- 25 ק"מ (לצד שתי אוסטרליות שהיו אלופות עולם באותן שנים). פציעה ומטלות משפחתיות כפו הפסקה של שבע שנים נוספות. רק בשנת 2000 היא שבה למים.

בשנת 2006, בעודה בת 43, החל פרק הכיבושים הבינלאומי שלה. ב- 2006 חצתה פני בשחייה את מיצרי קוק – 26 ק"מ של מים קרים, זרמים חזקים ודולפינים בין האיים הצפוני והדרומי של ניו-זילנד. באותה שנה היא שחתה יחד עם בעלה מאירופה לאפריקה, מהצד הספרדי של מיצרי גיברלטר למרוקו, והוסיפה גם חצייה של תעלת לה-מאנש. ב- 2007 היא חצתה את לה-מאנש שוב, ב- 9:07 שעות.

בשנים 2007-8-9 השלימו פני (שלוש פעמים) ובעלה (פעמיים) את משחה הקפת מנהטן (45.8 ק"מ). בתחרות בין הגברים והנשים כולם, פני מעולם לא סיימה פחות ממקום שני. ב- 2008 בני הזוג שחו במשחה חציית מפרץ טמפה (Tampa Bay) בפלורידה. פני ניצחה בדירוג הכולל – גברים, נשים וגם את כל קבוצות השליחים המקומיות. ב- 2008-9 חצתה פני פעמיים את "תעלת סנטה ברברה" בקליפורניה – פעם מהאי סן מיגל ליבשה ופעם שנייה מהאי סנטה ברברה עצמו – מרחק של 65 ק"מ בפחות מ- 18 שעות, והיתה הראשונה לעשות זאת.

ב- 2010 היא חצתה את מיצרי גיברלטר בחצייה כפולה רצופה – הלוך וחזור במסלולים שונים (החזרה צפונה במסלול מערבי יותר). את המחצית מספרד למרוקו היא השלימה בשיא לנשים (3:02 שעות) ואת המשחה המלא – 38 ק"מ – ב- 8:27 שעות. בחזרה לספרד הצטרפו אליה להקות לווייתני נתב ודולפינים, ומתחתיה שייט "בלנקו" – כריש עמלץ לבן שלמזלה לא גילה בה עניין – אולי תודות למשדרי תדרים דוחי כרישים שהותקנו על סירת הליווי.

עם לווייתני נתב במיצרי גיברלטר

ב- 2010 היא ניסתה פעמיים לשחות בין האיים אואהו (Oahu) וקאוואי (Kauai) בהוואי. מרחק של 118 ק"מ. בשתי הפעמים היא כשלה – שתיהן עקב צריבות קשות של מדוזות מסוכנות וארסיות במיוחד הקרויות על שם סוג של ספינת קרב פורטוגזית (Portugese Man-o-War).

ב- 2011 היא שחתה בין איים שונים בהוואי (כשלא פעם מצטרפים אליה לווייתנים גדולי סנפיר), כהכנה לניסיון נוסף לשבור את שיא העולם – הפעם במשחה של 108 ק"מ בין איי קיימן. לפני שבועיים היא הגיעה עם בעלה לקיימן.

אחרי כשבוע התאקלמות באיים והמתנה לתנאי מזג האוויר והזרמים, החליטו פני והצוות לצאת לדרך ב- 11 ביוני בבוקר למרות תנאים בלתי מושלמים. פני בחרה להתייחס למשחה כאחד-עשר משחים רצופים של 10 ק"מ. ב- 5:26 בבוקר היא זינקה למים, מסרה לסירה המלווה את נעלי הגומי שהגנו על רגליה מפני סלעי החוף המחודדים, והתחילה לחתור. את 40 הק"מ הראשונים עברה ב- 10:42 שעות – ממוצע של 16 דקות לקילומטר (1:36 דקות ל- 100 מטרים). בשליש הראשון של המשחה היא התקדמה בקצב של קצת פחות מ- 4 קמ"ש, אך אחרי 24 שעות, למרות שקצב תנועותיה נותר יציב, ירדה ההתקדמות ל- 2 קמ"ש עקב זרם חזיתי וגלים בגובה 1.5 – 2.5 מטרים. כל העת, אסור היה לה להישען על סירות הליווי, או לשחות אחרי השובל שלהן. מותר היה לה לקבל אוכל ושתייה. היא אכלה ושתתה בעקביות כל 30 דקות, במחזורי הזנה מתגלגלים כל 8 שעות.

חרף המשדרים דוחי כרישים שהיו על הסירות, ארבע פעמים התקרבו כרישים לשחיינית. אחד המלווים שימש כמגן הכרישים. כריש ראשון גורש בחשכת הלילה. כריש שני, בגודל שלושה מטרים, הצית קרב ימי סביבה. חותרי הקיאקים הכו בו במשוטים, ומגן הכרישים חתך במאצ'טה דג פיתיון טרי והשליכו מחובר לקרס למים כ- 10 מטרים מאחורי השחיינית. לאחר מאבק, הצליח הלוכד לתפוס את הכריש ולגרור אותו הרחק מהשחיינית. כריש שלישי, גדול יותר, החל לשייט מתחתיה. גם הוא נלכד על קרס ונגרר מחוץ לטווח. בנוסף שחו לצדה להקות חביבות של לוויתני נתב ודולפינים.

במהלך המשחה החלו כתפיה לכאוב. היא סבלה כאבים כפי שלא סבלה מעולם. עקב השהות הארוכה במים, יחד עם ריריות שונות ועקיצות של מדוזות ובעלי חיים אחרים, החלו הפנים והלשון שלה להתנפח עד כדי קשיי דיבור. קושי נוסף היה התחממות והתייבשות במים הקריביים החמימים. גופה איבד כ- 1.1 ליטר נוזלים לשעה, אבל היא בקושי הצליחה להחזיר חצי מזה בשתייה. השתייה הוגשה מקוררת במטרה לסייע בקירור הגוף. למרות הכאבים, הנפיחויות והחששות של הצוות המלווה (בעלה בראשם), פני עצמה היתה הקול המרגיע. "סבלנות", אמרה,  "אנחנו נגיע."

בחלוף כ- 40 שעות ואחרי רדת הלילה ביום השחייה השני ברציפות, חצתה פני את השונית לקראת גרנד קיימן ויחד צוותי הסירות ומסוק ליווי, היא נחתה על החוף בשעה 22:07. הפעלת הרגליים למצב עמידה אחרי למעלה מ- 40 שעות במים היא כמעט בלתי אפשרית. למרות זאת, פני יצאה, בפנים נפוחות ומצולקות ובהליכה מתנדנדת, אל קהל המעריצים על החוף, נופפה לשלום והתיישבה. משם היא נלקחה לאשפוז מעקב והתאוששות בבית חולים מקומי, כשבאמתחתה שיא עולם בלתי נתפס של שחייה רציפה ללא סיוע – 108.24 ק"מ של גשר ימי בין איי קיימן. מרחק שבריצה מקביל לכ- 430 ק"מ ברציפות. הסבתא הזאת, לא צריכה גלגלים.

המשחה הארוך בהיסטוריה

חגי אשלגי – שואף לתנועה.

קישורים: שחייה, חגי אשלגי

צילום שער: dion gillard