מסיבות אישיות היה לי קשה מאוד לכתוב מאמר זה, שמתגבש כבר מזה 5 שנים. צפיתי בקיצוניות, בדוֹגְמָה, בהתגוננות ובמדע רע (bad science) נחשפים מן השורה הראשונה, והרגשתי אנוס להגיב במאמר ארוך ולא בתגובה מזדמנת על מדיה חברתית.
תיאוריות בעד או נגד תזונות דלות פחמימות
עוד כתבות בנושא
למה אנחנו מתאמנים ומשמינים? 5 טעויות נפוצות
מדוע פעילות גופנית לא מספיקה כדי לרדת במשקל?
תכנית אימון לא מדויקת יכולה להוביל לפציעות, למה צריך לשים לב?
המטרה של כל הדיון, אני מקווה שאצל כל הנוגעים בדבר (אם כי אני בהחלט מטיל ספק במניעים של רבים מהם) היא לעודד התנהגויות אכילה בריאות. עם זאת, אני לא מאמין שזה יקרה אלא אם הגיבורים בוויכוח הזה, במיוחד ה"קנאים" שיצאו למסע צלב ועלבונות וכפו קיצוניות על אנשים, "ירגיעו" את העמדות שלהם במקצת.
המציאות הראשונה, שהוכחה מדעית, היא שדבקות בשיטת תזונה קובעת את המפתח להצלחה. התזונה אשר מוכחת כטובה ביותר היא זו שדבקים בה בצורה האדוקה ביותר – אמת מעשית שאובדת הרבה פעמים בקרבות התיאורטיים המתנהלים שלא לצורך סביב סוגיה זו.
המציאות השנייה היא שאם הכוונות שלנו אמיתיות, ואנחנו רוצים את התוצאה הטובה ביותר עבור מספר גדול ככל האפשר של אנשים, אזי הכרה במה שניסיתי להסביר בהמשך תסייע, מאחר שנראה ש-X עוזר יותר לחלק מהאנשים ולאחרים Y עוזר יותר. אם אנחנו נוקשים, מתגוננים, ומתעקשים יותר מדי על עמדתנו, אנחנו מפחיתים את הסבירות שזה יקרה אי פעם.
לכן כתבתי את הדברים הבאים כדי לבקש מכם לסייע בכך, ואני מקווה שזה מסייע לקו המחשבה של הדיון, ויוכר כמאוזן ומלא אמונה, מבלי להיות אישי יתר על המידה.
שעות נואקס
"גוף האדם מקדים במאות שנים את הפיזיולוגים, ומסוגל לבצע אינטגרציה של הלב, הריאות והשרירים, אשר מורכבת יותר ממה שהמדען יכול לנתח". מילים אלו שייכות לסר רוג'ר בניסטר, אשר מוכר למרבית האנשים כאדם הראשון שרץ מייל בפחות מארבע דקות. אבל בניסטר היה יותר מרץ. הוא היה רופא נוירולוג, אשר יכול היה לדבר מתוך הבנה וידע מקיפים על המורכבות של הגוף.
גוף האדם מקדים במאות שנים את הפיזיולוגים | צילום: thinkstock
חכמתו הוצגה לי בשנת 2002, כאשר כסטודנט מצטיין במדעי האימון ורפואת ספורט באוניברסיטת קייפטאון, חוויתי את "שעת הנואקס" הראשונה והמיוחדת שלי. השעה היתה בעיקרון שיחה אישית עם פרופ' טים נואקס, ללא מבנה וללא תכנית, פשוט אירוע שבועי מתוזמן ביומן שלנו בו נואקס שיתף את החזון, הדעה והמחשבות שלו על מדעי הספורט. חיבבתי את הציטטה הזאת במיוחד.
בשבילנו הסטודנטים התמימים אך שאפתנים, זו היתה המקבילה של מדעי האימון להשתתפות בקהל הצופה באפיפיור בוותיקן. רק שנים מאוחר יותר, כאשר השתתפתי בכנס בינלאומי עם פרופסור נואקס, באמת למדתי להעריך את גודל הזכות שנפלה בחלקנו. נואקס הרצה בכנס זה, ואנשים ממש ישבו על אדני החלונות מחוץ לאולם כדי להקשיב לחזון של מדען ייחודי זה. נואקס הביא את דרום אפריקה לחזית העולמית של מדעי הספורט עם היכולת והנכונות שלו לאתגר פרדיגמות. הוא עסק בנושאים החל ממחלות לב בקרב רצים ופציעות רוגבי, למיתוסים על עייפות והתייבשות, וגרר יותר מכמה ספקנים וסרבנים להבנה מלאה יותר של המורכבות שבניסטר (וכל מדען) מבלים את חייהם במרדף אחריה.
אנחנו (חבריי ללימודים ואני) זכינו למושבים בשורה הראשונה בימי הזוהר האלה של מדעי הספורט. חלק מאיתנו אפילו זכה לעמוד על הבמה עם נואקס, חוויה נדירה. זה לא היה צירוף מקרים כי השבתון והפרישה של נואקס (וזו של מורנה דו פלסיס) סימנו את סוף המעורבות שלי ב-UCT – זה היה זמן טוב לעזוב. נואקס היה הנשמה של המוסד, ואם אאמץ ציטוט של פפ גווארדיולה על יוהן קרויף, נואקס בנה את הקפלה, וכל השאר יכולים רק לקוות לשחזר אותה.
מלחמות התזונה
אני מקווה שה"קפלה" תישאר לה במקומה כמורשת של נואקס במדעי הספורט והרפואה. זה רחוק מלהיות ודאי, לנוכח הספקות והביקורת המשמעותיים של הקהילה המדעית על דעותיו בנושאי תזונה. כפי שמרבית הדרום אפריקנים יודעים, נואקס הוביל את הדיון על פחמימות ושומנים, ואפילו הכניס מילים כמו "בנטינג" (“banting”) לאוצר המילים המקובל שלנו.
באופן כללי זו הגישה של נואקס, יותר מאשר התוכן הממשי של רבים מטיעוניו, אשר עוררה מחלוקת. הערכים האמיתיים של הדברים הנאמרים על ידי שני צדדים ניתנים לוויכוח על גבי 1,000 מהדורות של עיתון זה עקב השפע והמורכבות שלהם. בהתחשב בעובדה שמטה-אנליזות (הכלי המדעי שנועד לסכם את הראיות הטובות ביותר שקיימות על נושא מסוים) לא יכולות להגיע למסקנות פשוטות ומוחלטות, זה לא התפקיד שלי להגיש כאן תיאוריות בעד או נגד תזונות דלות פחמימות.
אחת הבעיות שהיו לנו בוויכוח הזה (ויש הרבה) הוא שמטה-אנליזות אלו משתחררות כתוצאה של השחיתות והחתרנות של תאגידים גדולים ואג'נדת הסוכר שלהם, כך שבאופן מעשי דיון על הנתונים לא עוזר בכל מקרה . כמו כן, המצדדים בשני הצדדים של ויכוח זה ממהרים לנקוט ב"מהלגביות" ("whataboutery") כלומר נושאים המועלים על ידי "מתנגדים" לא זוכים למענה, אלא פשוט נקברים על ידי נושאים חדשים. טקטיקה זו נראתה במלואה בשימוע הכושל HPCSA-נואקס שנערך לאחרונה, ואני לא רוצה ללכת במורד סמטה חשוכה זאת כאן.
בואו נעלה את רמת הדיון
אז במקום זאת תנו לי לומר את הדברים הבאים. ראשית, הדרך בה אנו טוענים ותומכים בעמדותינו חשובה יותר ממה שאנחנו טוענים. הידע מתעדכן, אבל חשיבה שקולה, היגיון ושכל ישר לא. ולכן יש לנו אחריות להדוף ולדחות שיטות דיון צבועות, צרות אופקים וחלקיות, יותר מאשר את התוכן הממשי. זה על ה-"איך", לא ה-"מה", וזה תקף לשני הצדדים בכל שיח, לרבות זה.
הרשו לי להצהיר גם כי חלק ניכר ממה שנואקס אומר הוא ללא ספק נכון. האם אנחנו, ללא לצורך ובטעות, ביצענו דמוניזציה של השומנים? כן. האם צריכת הסוכר שלנו, המונעת בחלקה על ידי הפוביה משומן, גבוהה מדי? כן. האם עלינו לאמץ גישה מאוזנת יותר לתזונה, כזו שמכירה שמזון מעובד כמעט תמיד איננו האפשרות הטובה ביותר? ללא ספק.
עם זאת, בשלב מסוים תומכי העקרונות ההגיוניים נוטשים את האיזון ומכניסים קונספירציות, קיצוניות ודוגמה נטולת ראיות לוויכוח, אשר בתורן פוגעות ברבים, ובסופו של דבר מפחיתים מן היתרונות האפשריים אשר עשויים היו לצמוח מדו-שיח קשור לקרקע.
האם עלינו להימנע מכל הפחמימות, ולהחליף אותן ללא הבחנה בשומנים? כנראה שלא, בהתבסס בקונצנזוס המדעי, לא יותר מאשר שצריך להימנע מכל השומנים, מה שגורם לאותה השגיאה בכיוון ההפוך. יש עוד הרבה מושגים ותיאוריות נוספים שהם מעבר למה שניתן לתמיכה באופן סביר בעזרת ראיות טובות, היכן שהטענות של נואקס ושל אחרים מוטלות בספק, אבל זו השיטה של הדיון שברצוני להתמקד בה.
ראשית, ביקרו את נואקס כמי ששינה את דעתו על פחמימות. אני לא מסכים. מדענים נאלצים לשנות את דעתם – זה סימן להתקדמות טובה בידע כאשר עמדות המומחים משתנות בתגובה למידע חדש. הנוקשים חושפים את חוסר המומחיות שלהם, בגלל שכל התהליך של רכישת ידע, כפי שלמדתי מטים וכל מדען אחר שאי פעם היתה לי הזכות ללמוד ממנו, כרוך בשאלות מתמידות, והתשובות לשאלות האלה נותנת דחיפה קלה לידע מהמקום בו הוא נמצא למקום שבו הוא צריך להיות.
המילה האופרטיבית היא "דחיפה קלה". כבר מזמן עברו הימים של "העולם הוא שטוח. סליחה טעינו, העולם הוא עגול". מדע וידע אינם כדורי הרס האהובים על מיילי סיירוס הנעים מקיצוניות אחת לשנייה בתנופה ומשמידים את כל האמונות שהחזיקו בהן בעבר ואת הממצאים המדעיים שנקרו בדרכם.
זה צריך להיות גם מובן מאליו שאם מדע טוב וידע דורשים התפתחות של הדעות, אז מי שנע מ-X ל-Y, ולאחר מכן הופך נוקשה בנוגע ל-Y, עושה טעות. אם ידע הוא נוזל, אז הוא נשאר נוזל, ואיננו הופך למוצק אחרי שינוי אחד.
אין פתרונות פשוטים
זה שולל את סוג החשיבה הפגום והמפושט יתר על המידה שאפיין את מלחמות התזונה. מאמר סקירה שפורסם לאחרונה דן בתיאוריות להשמנה, וזיהה שקיימים 104 מודלים או תיאוריות שונות אשר מסבירים את משבר הבריאות הזה שהולך וגדל. לא אחד, אלא 104. שום פתרון או הסבר יחיד לא עבד, או יעבוד.
כשאני, כפיזיולוג ספורט, צופה בספורט עילית, אני רואה את יוסיין בולט מבצע ספרינט, מייקל פלפס שוחה, או את כריס פרום רוכב במעבר הרים תלול, אני מעריך שאין סיבה שלשלושת אנשים אלה תהיה פיזיולוגיה זהה. לעולם לא הייתי מצפה שהביצועים שלהם ניתנים להחלפה ביניהם, או שהאימונים שלהם צריכים להיות זהים, או שהם צריכים לאכול את אותם המאכלים לביצועים ומשטרי האימון שלהם.
באופן דומה, אם אתם קוראים מאמר זה בבית קפה, הסתכלו על המשפחה אשר יושבת במרחק כמה שולחנות מכם. האם יש סיבה אמינה שאתם תצפו שהפיזיולוגיה שלהם תושפע לחיוב או לשלילה על ידי אותם מיני מאכלים כמו שלכם? אתם יכולים להיזכר בעובדה שאותו כדור לכאב ראש שעוזר לכם לישון אינו מסייע כלל למשפחה שלכם, שלא לומר לזרים גמורים.
אז מדוע אנחנו מאמצים את הפשטות הכוללנית של תפיסת "הדמוניזציה" של קבוצת מזון ו-"התמכרות לסוכר" כאשר ייתכן שאנשים שונים עשויים לא רק להיות בעלי צרכים שונים, אלא בעלי ביוכימיה, אנדוקרינולוגיה ופיזיולוגיה לגמרי שונות?
זוהי נקודת התחלה המביסה את עצמה לבעיה מורכבת, להניח שמה שעובד אצל אדם אחד יעבוד עבור אחר. זה לא כמו להחליף גלגל במכונית שלכם, בו מדריך למשתמש יכול לקחת אתכם דרך התהליך צעד-אחרי-צעד, ומובטח שיביא את התוצאה שאתם מחפשים כל עוד ביצעתם את ההוראות הכתובות.
סר רוג'ר בניסטר היה מזדעזע מחשיבה רדוקציונית ופשטנית שכזו. פרופסור נואקס צריך גם הוא, כמו כל מומחה שנהנה מהתענוגות והנטל של לנסות להבין את המורכבות של המכונה הפיזיולוגית האנושית.
הסכסוך הוא רק הרסני
בואו ונזנח גם את תיאוריות הקונספירציה אשר משמשות רק להעליב ולהרחיק אנשים שיכלו להיות בעלי ברית, תוך טשטוש מכלול התמונה שאנחנו מנסים לבנות. כן, לאנשים יש ניגודי אינטרסים, לפעמים פיננסיים, אך לבטל אותם ואת דעותיהם מבלי לאמץ את המוח זו עצלנות ומגבלה, מכיוון שאפילו דעות מוטלות בספק עשויות להכיל שמץ של אמת.
יש את העניין הקטן שגם אם יש מי שמרוויחים כסף בצד אחד של הדיון הזה (על ידי הרבה פחמימות), אז המעבר לצד השני ייצור אותן ההזדמנויות לעשות כסף על ידי חברות אחרות. וכך במקום להיות צלבנים כנגד הקונספירציות, אולי יש מי שיכולים להסתכל על עצמם ככלים במשחק קונספירציה שהם רואים רק מחצית ממנו. בלי שכל ישר, תיאוריות קונספירציה הופכות למטופשות ומובילות לתוצאה ההפוכה. בהקשר זה אני גם רוצה לציין כי אני לא מאמין שטים נואקס מונע מרווח כספי. מעולם לא פגשתי מישהו כל כך נדיב עם כסף, כל כך מוכן לתת אותו. עם זאת, אני חייב לומר שאחרים בוויכוח הזה ללא כל ספק מונעים על ידי כסף, והם מנצלים את חמדנות התאגידים הגדולים לרווחים שלהם. כשאני רואה סמינרים שההשתתפות בהם עולה אלפים, אני תוהה מה המניעים שלהם. פרט לכסף, כוח ואגו הם מניעים של רבים מהאנשים הבולטים ביותר במאבק הזה.
והאם נוכל להסכים להפסיק להעליב את הכוונות, הישרה והיכולות של אנשים שאינם חולקים את אותם רעיונות של פתרונות פשוטים לבעיות מורכבות? אני מצפה להיות בצד המקבל של כמה התקפות כאלה בתגובה לכתבה זו, אך למרבה המזל (או אולי בתמימות), לא אכפת לי במיוחד מפופולריות, שיעור נוסף שלמדתי מנואקס. עם זאת, אם רוצים לזכות בתמיכה של דמויות מפתח בכדי לעזור להעביר מסר בעל כוונות טובות על תזונה טובה יותר (ואין לי ספק שכוונותיו של טים נהדרות), יהיה מטופש אסטרטגית להעליב את המניעים או היכולות שלהם מלכתחילה.
זכור לי במיוחד מקרה אחד של קוצר ראיה אסטרטגית כזו. בשלב מוקדם בקמפיין נגד הפחמימות, נואקס נעם באירוע של UCT, ופנה אל קבוצה של עמיתים, כולל קומץ דיאטנים שחלקו ביניהם לפחות 100 שנים של ניסיון קליני ומחקרי בתחום התזונה. הוא הניף ספר שנכתב על ידי גארי טאובס (פיזיקאי, לא מומחה לתזונה), ואמר כי אם לא קראו את הספר הזה, הם אינם צריכים לעסוק בתורת התזונה, כאשר הוא מוחק בהינף יד 100 שנות ניסיון וכוונות טובות.
כאשר דיאטנים הואשמו מאוחר כמי שמונחים בכיס של חברות הסוכר, ההשפעה היתה מורכבת, וההזדמנויות לדיאלוג נעלמו. האם זה פלא שאנשים נעלבו והגיבו קשה למסר כאשר הוא הוצג בדרך זו? שהם הגיבו באנטגוניזם שהוביל למה שנראה כהאשמה של נואקס ותזונת ה-LCHF? הגשר נהרס לפני שניתן היה לחצות אותו.
ובאותו סטנדרט, הרשו לי לומר כי הדבר נכון גם לגבי דיאטנים רבים, אשר התגובה שלהם לנואקס היתה כמו לשפוך דלק על להבה פתוחה, בעוד שראשים רגועים ואסטרטגיים יותר אולי היו מוצאים הזדמנות נפלאה לשתף פעולה עם אחד המדענים הידוענים הבודדים, אשר יכולים להעביר מסר טוב להרבה יותר אנשים מאשר הגיע בעבר. שני הצדדים לא הצליחו לשתף את סירת ההצלה, למרות ששניהם ראו בעיות בספינה שהיו עליה.
זה סוג הקיטוב שעלינו להימנע ממנו. התקדמות תתרחש רק כאשר הגיבורים בדיון יבינו ש: א. זה לא תמיד אישי, ו-ב. רק בגלל שמישהו לא מסכים איתך על עמדה A, לא אומר שהוא מחויב באופן אוטומטי להחזיק בדעה Z, בקצה ההפוך ממך. יש אלפבית שלם בין לבין, ולא נואקס או הדיאטנים לא הכירו בכך (אני מכליל כמובן, מתוך אינטרס להמחיש מושג).
שלושה תחנונים לשינוי
תנו לי לסיים בתחינה לכל הצדדים המעורבים בדיון הנהדר על תזונה. ראשית לדיאטנים: אם אתם במגננה, ולוקחים ביקורת באופן אישי, אתם לא יכולים לשנות את החשיבה שלכם, כאשר ייתכן שאתם צריכים. אין לי ספק כי 99 מתוך 100 מכם בעלי כוונות טהורות וטובות, ומחויבים לבריאותם של הדרום אפריקאים. אתם עשויים למצוא בטים נואקס את בעל הברית הפוטנציאלי הגדול ביותר שאתם יכולים לקוות לו. בקשו למצוא הסכמה לפני שאתם מחפשים מחלוקת, וכוונו את מכונת הפרסום להזדמנות להפוך את עצמכם ליותר רלוונטיים ויותר יעילים.
לפרופסור טים נואקס, תודה על אתגור הדוגמה ועל שלמדת אותי לעשות את אותו הדבר. כולנו נהנינו מלהיות חלק בעידן הזה שלא יחזור לעולם. אני שונא לראות את כל התרומות החיוביות האלה נשחקות בגלל התשוקה וההתלהבות שלך להוביל השקפות קיצוניות על תופעות מורכבות. למדתי ממך מה היא מורכבות, ויהיה זה יומרני מצדי להציע אותה חזרה (זה מרגיש כמעט מעליב), אבל זה כל מה שיש לי. זה בתוספת הבקשה להיות קצת יותר מורכב ופחות דוגמתי ולאמץ נימה פייסנית. הפסק להזדקק לאנקדוטות חלשות המהוות מדע עלוב, ולערער את המעמד שלך, ובמקום זאת חזור לחפש את הביסוס ואת החשיבה המדעית אשר זעזעו כה הרבה כשלים בהבנה של עייפות והתייבשות בעזרת טיעונים משלך. המסרים הטובים שלך יהיו רק חזקים יותר.
ולבסוף לכל הקוראים, אל תצפו שבעיות מורכבות יפתרו על ידי תשובות פשוטות. אל תצפו שהשכנים שלכם יגיבו באותה הדרך שאתם מגיבים. פתחו חשיבה ביקורתית עליכם, ואפשרו ל"מומחים" להדריך אתכם, אבל לא להכתיב לכם. תהיה זו טעות לומר שאתם ניסוי בגודל אחד, כי אנחנו (החוקרים) איננו מגששים בעיוורון בעולם פוסט-מודרני שכולם מצייתים לחוקים משלהם. אבל אתם חייבים לכבד את המדע ואת המורכבות של בניסטר, ולבקש למצוא את התכנית האינדיבידואלית האופטימלית שלכם.
אני יודע שמושגים כמו "איזון" אינם סקסיים. אנחנו אוהבים פתרונות פשוטים, בקצוות, הלוכדים את דמיוננו, במיוחד כאשר הם עולים בקנה אחד עם הרצונות שלנו. אבל אולי אנחנו, דרום אפריקה, יכולים להיות הארץ הראשונה לדחות שיטות תזונה אפנתיות, מנופחות וחשיבה תזונתית שטותית/כיתתית, ולהפוך למובילים העולמיים בתזונה בריאה ומאוזנת. זה יעמוד לעד בתור המגדל של הקפלה.
ד"ר רוס טאקר | מרצה בכיר במחלקת מדעי האימון ורפואת ספורט באוניברסיטת קייפטאון. עובד עם קבוצות ספורט ואתלטים אולימפיים
ד"ר ג'ונתן דוגאס | פרופסור קליני מסייע באוניברסיטה של אילינוי בשיקגו. רץ מרתון בעל שיא אישי של 2:48 שע', מאמן רכיבה מוסמך ברמה II, ורוכב חצי תחרותי בעצמו
תומר גמנידר, המתרגם | טכנולוג תקשורת מחשבים ואבטחה בימים, וטריאתלט, נווט וצלם בשעות הפנאי
תודה רבה, תומר.
נדמה לי שכותבי המאמר, ברוב מילים, אמרו מס' דברים פשוטים: אין פתרונות אחידים למצבים מגוונים, מה שמתאים לאחד לא בהכרח מתאים לאחר ולכל אחד המענה האופטימלי עבורו, אם מצאת המענה האופטימלי- תמשיך איתו, בלי לותר על הסקרנות, הלמידה והמשך הניסיונות מכיון שתגובות הגוף משתנות במצבים המגוונים- וחוזר חלילה ושוב בלי הרף.
פשוט, אבל חשוב לחזור על זה לנוכח האופנות המשתנות.