עם 40 שנה של ניסיון באימון שחייה ומאות שחיינים שעברו בכהונתו, לאוניד שייכט,63, המאמן הראשי של אגודת הפועל ירושלים בשחייה, יוצא במסר ברור, התפקיד של המאמן הוא להדביק את הספורטאי בחיידק ההישג. "מחלה" שנותנת לספורטאי את התשוקה, המוטיבציה, האמונה והרצון להצליח – זה הדבר החשוב ביותר.
יודע דבר או שניים על גידול שחיינים. לאוניד שייכט | צילום: מיכל ליברמן
עוד כתבות בנושא
הפרשה שהסעירה את השחייה ההונגרית והעולמית
שיא עולם מדהים לקייטי לדקי ב-1,500 חתירה
שני שיאים ישראלים בני 10 נשברו בגביע האיגוד
פגשתי את שייכט לראיון על תורת האימון, על פוטנציאל בגיל הצעיר ואפילו על בנות בספורט, המאמן המוכר לא היסס לשתף בתבונות שרכש לאורך השנים ונתן הצצה לעולם המורכב של מאמן השחייה. ההיסטוריה של שייכט כמאמן התחילה מיד אחרי שסיים את האוניברסיטה במולדתו קזחסטן, עם תואר מורחב בספורט.
"למאמן יש השפעה אדירה על השחיין"
התואר אפשר לו לבחור קריירה כמאמן כושר, פיזיותרפיסט או מאמן שחייה, אבל הלב החליט שעליו ללכת לכיוון האימון והיישום בפועל מאחורי המקפצה, ולא לכיוון המחקר והמדע מאחורי המבחנה. בתחילת דרכו שייכט התנסה באימון ולימוד ילדים, והבין שיש לו כימיה טובה עם הגילאים הצעירים, הוא קיבל לידיו בשלהי שנות השמונים קבוצה מקומית חלשה והביא אותה לאליפות הארצית, הישג אדיר שהקפיץ את מעמדו של שייכט כמאמן,
מהר מאוד הוא קיבל את תפקיד מאמן נבחרת ברית המועצות, תפקיד ששירת בין השנים 1985-1991, ומאמן ראשי של נבחרת קזחסטן בין השנים 1989-1991. "הייתי מאוד שאפתן ורציתי להיות מאמן ברמה", מספר שייכט "המאמן שהיה לי כשהייתי ספורטאי לא השקיע בי או בקבוצה, ואני חושב שהייתי מגיע רחוק יותר אם הייתי נופל לידי מאמן אחר". מספר שייכט, שהצליח בתקופה הזו להביא שני שחיינים למשחקים האולימפיים סיאול 1988.
שייכט מסביר שלמאמן יש השפעה אדירה על השחיין, הוא זה שמשריש בשחיין את האמונה שלו בספורט והאמונה שלו בעצמו, משריש בו את הרצון להגיע לשלמות, להיות אלוף והכי חשוב לאהוב את השחייה. "המאמן צריך להדביק את הספורטאי בחיידק ההישג, המחלה הזאת שנותנת את התשוקה לספורט, אחרת הספורטאי סתם בא, שורף זמן ולא שואף לכלום". למעשה, שייכט ציין שהדבר האהוב עליו ביותר בספורט זה לראות פוטנציאל בשחיין – להסתכל על ספורטאי ועל תיק הכלים שלו ולזהות אצלו מעין קצה של פסגה, "כדי להגיע לפסגה הזו אני בונה מסלול בו אני מנחה את הספורטאי לעבור, וכשאני מצליח להביא את הספורטאי דרך המסלול ואל הפסגה אותה הוא כובש, הסיפוק הוא גדול מאוד", אומר שייכט בחיוך.
איך מזהים פוטנציאל ועוד בגיל צעיר?
"רואים שהילד קל על המים, שהתנועות שלו רפויות ולא נוקשות, גמישות טובה במפרקים וקלילות. הוא אוהב את המים והמים אוהבים אותו. את התכונה הזו מאוד קשה לפתח, אבל הכישרון הראשוני הזה הוא רק חצי הדרך", אומר שייכט, "אחרי זיהוי הפוטנציאל יש לפתח עבודה, התמדה, כוח סבל וכוח רצון. לא לכל אחד יש את זה, 90% מכל המוכשרים בגילאי עשר נושרים כי אין להם את היכולת והרצון לעבוד קשה באמת. תופעה נוספת שמערערת את השחיינים המוכשרים זה העובדה שבתחילת הדרך, ההישגים באים להם בקלות, אבל כשהם מתפתחים וגדלים הפונקציות משתנות. בתהליך פיתוח השריר הם יכולים להתקשות ולאבד את הרכות במים. פתאום הם צריכים להתאמץ הרבה יותר, לבנות הכל מחדש. אסור להסתמך על הכישרון, זה רק חצי הדרך", קובע שייכט.
"הכישרון הוא רק חצי הדרך". | צילום: גיא יחיאלי
באפריל האחרון שייכט קטף כמה פירות ששתל. תומר פרנקל בן ה-17 שהתאמן אצלו עד לפני שבעה חודשים כאשר עבר להתאמן בסגל הלאומי, קבע שיאים ישראלים במשחים הבינוניים 200 מטר חתירה (1:47:16 דק') ו-100 מטר פרפר (52:25 שניות). "אני החלטתי שאני לא ממהר אתו, רק לפני שנתיים התחיל אימוני בוקר", מספר שייכט.
פרנקל פרץ כבר בגיל 10, וכשהגיע לירידה בגיל 14, העלה הילוך, ויחד עם משמעת עצמית, הקשבה לגוף ולמאמן הצליחו לעלות על המסלול בדרך לפסגה אותה טרם כבשו במלואה. "כששחיין ברמה כזו גבוהה גדל פה באגודה, זה נותן מוטיבציה אדירה לשחיינים האחרים, הם מבינים שאם הם ישקיעו כמוהו הם יכולו גם כן להגיע להישגים", מסביר שייכט.
כשנשאל על המחסור של בנות בעולם השחייה, אומר שייכט, "הסוד לקבוצה טובה וחזקה הוא קבוצת בנות טובה וחזקה. בנות הן 'חיות'. הן מגיעות לאימון עם מוכנות של יציאה למלחמה, ועובדות מאוד קשה על מנת לרצות את המאמן. כשיש קבוצת בנות חזקה, הבנים מתחזקים בהתאם, הם לא רוצים לתת לבנות לעקוף אותן. יש לזכור שבנות הן זן אחר. הן רגישות ורגשיות יותר, אבל נאמנות יותר מהבנים וזה היתרון שלהן".
"רק לפני שנתיים התחיל אימוני בוקר". תומר פרנקל | צילום: גיא יחיאלי
משרד התרבות והספורט בישראל ציין שכיום 83% מהספורטאים בגילאי 10-15 הם בנים, ושייכט משתף את הסוד שלו למזעור הבעיה. על המאמן לעבור את המחסום של הקרבה והאמון עם הספורטאית, וכשהמחסום יוסר, הספורטאית תהיה מוכנה לעשות הכל למען המאמן ולמען האגודה. "המאמן צריך להכניס אותה לספורט כך שיהיה עבורה כמו סם, שלעולם לא תוכל להיגמל" שייכט מסביר, "עם בנות, המאמן צריך להיות קשוח וצודק כשזה מגיע להחלטות מקצועיות, ונחמד כשהאימון נגמר – צריך לפתח יחסים אישיים מחוץ לגבולות הבריכה.. אם המאמן ייתן לספורטאיות שלו הרגשה שהן עם סגולה; יחייך אליהן, ישאל לשלומן, ייתן להן תנאים מועדפים – הוא יבנה מערכת יחסים עם הבנות, ויבנה קבוצה מטורפת של בנות שתרים גם את הבנים".
שייכט מוסיף ומזהיר שיש "לתפוס" את הבנות בגיל הצעיר, לפני גיל 10 – להתחיל לעצב את האופי והרצון להישאר בספורט. עם הבנים, אפשר להיות קשוחים גם מחוץ לגבולות האימון, אבל עם הבנות אסור. "אם חס וחלילה המאמן מעליב את הספורטאית, למחרת היא לא תרצה לחזור לאימון" שייכט מספר, יש לשמור את הקשיחות לגבולות האימון.
כשסיימנו את הראיון, הרגשתי שבשעה הקלה תפסתי קצת את "חיידק ההישג", והבנתי איך ולמה השחיינים של לאוניד שייכט אוהבים אותו כל כך ומגיעים אתו להישגים. מאחלים בהצלחה רבה ללאוניד ושחייניו בהמשך הדרך ובמיוחד באליפות ישראל הקרובה בוינגייט ביולי 2018.
