האלוף האולימפי ושיאן העולם לשעבר, השחיין האגדי לאנס לארסון, הלך לעולמו בסוף השבוע, והוא בן 83 במותו. לארסון זכור בעיקר בזכות היותו השחיין הראשון בהיסטוריה שירד מגבול הדקה במשחה ל-100 פרפר, וכן בשל ההפסד שלו בגמר האולימפי ב-100 חופשי ב-1960, שנודע כאחד משערוריות השיפוט הגדולות בהיסטוריה.
לכתבות נוספות בנושא שחייה:
עובדי איגוד השחייה יוצאו לחל"ת, קיומן של אליפויות ישראל בספק
השלימו רביעיית שליחים: בן רביעי נולד למייקל פלפס ולאשתו ניקול
פציעות, איחורים וכישרון: הכירו את מרטין קרטאבי, השחיין האולימפי הבא של ישראל
לארסון חלה בפוליו בילדותו, אולם החלים והפך לסוג של "ילד פלא" בבריכה כבר משנותיו הראשונות במים. כבר בתיכון ולאחר מכן בליגת המכללות באוניברסיטת USC הוא רשם ניצחונות ובגיל 19 כבר הפך לשיאן העולם במשחה ל-200 מעורב אישי. שנה לאחר מכן עשה היסטוריה כשקבע תוצאה של 59.0 שניות במשחה ל-100 פרפר והפך לראשון שמשלים את המרחק בפחות מ-60 שניות, מה שנראה עד אז רחוק מאוד מהשגה, שכן שיא העולם הקודם היה 1:01.0 של היפני טקאשי אישימוטו. בהמשך, העמיד את השיא על 58.7 שניות.
Passages: Lance Larson, Former World-Record Holder Controversially Denied Olympic Gold, Dies at 83 – https://t.co/r4W3nKoMb2 pic.twitter.com/c2Lo87F12Y
— Swimming World (@SwimmingWorld) January 24, 2024
לרוע מזלו, במשחקים האולימפיים ברומא ב-1960 לא נערכו המשחים החזקים שלו ל-100 פרפר ו-200 מעורב אישי, אך הוא התחרה ב-100 חופשי והיה קרוב לנצח גם במשחה זה, אך אז התרחש האירוע מעורר המחלוקת. בתום קרב צמוד במיוחד מול ג'ון דוויט האוסטרלי (שהלך גם הוא לעולמו רק לפני חמישה חודשים בגיל 86), הוכרז דוויט כאלוף האולימפי ב-100 חופשי עם שיא אולימפי של 55.2 שניות, אולם עד היום כלל לא בטוח מי מבין השניים ניצח.
באותה תקופה, היו תשעה שופטים שקבעו את מיקום המדליות – שלושה שקבעו את זהות המנצח, שלושה שקבעו את זהות המקום השני ושלושה עבור המקום השלישי. במשחה המדובר, שניים משלושת שופטי המקום הראשון קבעו כי דוויט ניצח, אולם גם שניים משלושת שופטי המקום השני קבעו כי דוויט הגיע שני. שלושת שופטי הזמן במסלולו של דוויט מדדו לו תוצאה של 55.2 שניות, בעוד שלושת השופטים במסלול של לארסון מדדו תוצאות מהירות יותר (שופט אחד מדד 55.0 שניות, ושני שופטים מדדו 55.1 שניות).
בנוסף אליהם, היה בשימוש באותם משחקים מכשיר מדידה אלקטרוני חדש, אשר החל למדוד באופן אוטומטי עם ההזנקה, אולם נעצר באופן ידני על ידי השופטים, והיה אמור לשמש כגיבוי בדיוק למקרים כאלו. כדי להעצים את הדרמה, מכשיר זה הראה כי זמנו של לארסון הוא 55.10 שניות ואילו של דוויט הוא 55.16 שניות.
ג'ון דוויט במשחקים האולימפיים של 1960 | צילום: Harry Pot, Wikimedia
אז איך מחליטים מי ניצח? פה נכנס לסיפור השופט הראשי בתחרות, האנס רונסטרומר. השופט החליט להתעלם משופטי הזמן ומהגיבוי של השעון האלקטרוני ולהתייחס אך ורק לשופטי ההמיקום. ולפיכך, קבע כי דוויט ניצח. הוא העניק לשני השחיינים את אותו זמן, 55.2 שניות (אז עוד לא ציינו את המאיות בתוצאה), ושניהם יחד היו השיאנים האולימפיים החדשים.
רונסטרומר טען בין היתר כי ראה את הסיום ואת הניצחון של דוויט בעצמו מזווית טובה, אולם תמונה שפורסמה לאחר מכן חשפה כי הוא עמד כ-20 מטר מהמקום. האמריקאים הגישו בשנים שלאחר מכן שלושה ערעורים לערכאות שונות, אולם הערעורים שלהם לא התקבלו, ועד היום ישנה מחלוקת אמיתית לגבי זהות המנצח. המשחה השנוי במחלוקת היה הגורם העיקרי לזירוז כניסתם של אמצעים אלקטרוניים ושמונה שנים לאחר מכן, הוכנסה מערכת המדידה האלקטרונית האוטומטית לשימוש מלא, ומקרים כאלו לא חזרו עוד.
במידת מה של פיצוי, זכה לארסון יחד עם נבחרת ארה"ב במדליית הזהב במשחה ל-4X100 מעורב, כאשר הוא שוחה את החלק של הפרפר בזמן של 58.0 שניות, התוצאה המהירה בהיסטוריה באותו זמן. בסך הכל קבע לארסון במהלך הקריירה שלו חמישה שיאי עולם וב-1980 נכנס להיכל התהילה של השחייה העולמית. לאחר הפרישה מספורט הפך לרופא שיניים ואף שימש כרופא צבאי בחיל הים האמריקאי.
ב-1 במרץ ייערך אירוע גדול לזכרו אותה ביקשה המשפחה לציין כ"חגיגה של החיים" בקליפורניה ובמקום פרחים, ביקשה לציין את זכרו באמצעות תרומות לזכרו לקרן התומכת בקבוצות השחייה באוניברסיטת USC בה למד, כדי לציין שם את מורשתו.
