בחודש אוקטובר יצאה קבוצה של 8 רוכבים למסע אופניים אתגרי במאלי. המסע הוכן ואורגן על ידי ד"ר חזי יצחק ממדרשת שדה בוקר. איתמר בריל כתב את יומן המסע וכבר מהימים הראשונים אפשר להרגיש שהמסע לא יהיה קל. חלק ב'
מאת:איתמר ברי"ל
יצאנו לארוחת בוקר במסעדה מקומית. הלכנו בסמטאות העיר על שבילי עפר ובהם שלוליות של מי ביוב, הרבה מאוד ניירות פזורים, שאריות של פלסטיקים ולכלוכים אחרים. הארוחה הייתה מורכבת מחביתה, לחם מקומי עם חמאה וריבות, תה או קפה. הלחם המקומי נראה כמו באגט במרקם רך מאוד ללא הקרום הפריך של הבאגט הקלאסי. אכיל בהחלט.
בדרך חזרה למלון תיירנו סביב העיירה דרך השוק שרק התחיל לפעול. רוכלים הופיעו מכל עבר עם שפע של מתנות ומזכרות וכל אחד ניסה כמובן לשכנע אותנו לקנות ממנו. הרוכלים הם ערב רב של טיפוסים, החל מילדים וילדות וכלה בגברים בגילים שונים. הרוכלים אינם מרפים. הם מדברים צרפתית או במברה שהיא השפה המקומית השלטת. תופעת רוכלים אלה ליוותה אותנו לכל אורך הטיול. בכל מקום שעצרנו הם עטו משום מקום והציקו. המחירים שהם הציעו למרכולתם היו בתחלה גבוהים וניתן להשיג לאחר משא ומתן עיסקה בפחות מחצי מהמחיר ההתחלתי. צריך סבלנות ואורך רוח.
עברנו על יד בית ספר ונכנסנו לחצרו. מיד החלה התקהלות של ילדים סביבנו. ביקשנו רשות להכנס לכיתה כדי לראות את הילדים והמורה בזמן הלימודים. עלי המדריך הסביר לנו קודם לכן כי בכיתות בתי הספר לומדים כ – 60 ילדים וילדות. ואכן התרשמנו כי מספר הילדים בכיתה היה גבוה מאוד. על הלוח היו כתובים בגיר משפטים באנגלית ותרגילי חשבון שונים. הילדים שמחו מאוד עם בואנו ושמחו גם להצטלם. אחר כך המשכנו בסיורנו בעיר והלכנו לאורך גדת הנהר. סגו שוכנת על גדתו הדרומית של נהר הניג'ר. רוחבו של הנהר במקום זה הוא כ – 300 מ' מגדה לגדה. לאורך הנהר יש חומה בנויה מלבנים ובה פתחים המאפשרים ירידה עד המים. דרך הפתחים האלה יורדות הנשים המקומיות לשטוף את כלי האוכל והבישול שלהן, לכבס ולהתרחץ. הגברים יושבים על כסאות או ספסלים מתחת לעצים בבטלה גמורה.
חזרנו למלון, עלינו על הרכבים והמשכנו בנסיעה לפי התכנית לעיר ג'נה (Djene). כדי להגיע לג'נה יש לחצות את נהר הניג'ר במעבורת. התכנית היתה להגיע למעבורת האחרונה היוצאת בשעה 18:00, אלא שתכנית לחוד ומציאות לחוד. הנסיעה ערכה יותר מהצפוי כאשר עצרנו בדרך במספר כפרים להתרשם מהאוכלוסיה ולחוות את היחודיות של המקום. נוכחנו לדעת כי החושך מתקרב ולא נספיק להגיע למעבורת בזמן. עלי התקשר למפעיל המעבורת והודיע לו כי נאחר והוא הבטיח כי יעביר אותנו כשנגיע. חלק מהעיכוב היה בגלל תנאי הדרך הגרועים.
הגענו למעבורת וגם שם נתקלנו בחושך עם הרוכלים. חצינו בעלטה את הניג'ר בזמן של כרבע שעה. משיט המעבורת מנווט לצד השני בלי תאורה, ג'י פי אס או מכשיר ניווט כלשהו. מהמעבורת עברנו לרכבים ונסענו למלון להתארגנות עם ארוחת ערב. אמנם הובטח לנו קינוח, קרפ עם רוטב מייפל, אבל במקומו קיבלנו מלון קשה וחסר טעם. אחרי נטישה של מספר חברים לשינה, הגיע הקרפ שהיה לגמרי לא רע.
יום ד' היום השלישי למסע
אחרי ארוחת הבוקר יצאנו לסיור בג'נה. ג'נה ידועה כעיר הבנויה כולה מלבני בוץ. נמצא בה גם המסגד הגדול ביותר במדינה הבנוי כולו מלבני בוץ.
המסגד מרשים מאוד בצורתו ובגודלו. כל שנה יש לשפץ חלקים מהמבנה שניזוקים מהגשמים, וזאת מלאכה לאומנים. לפי ההסבר שקיבלנו מעלי כל המבנה בנוי ללא שימוש באנך והקירות אנכיים לחלוטין. בניית קירות אנכיים מלבנים היא מלאכה של בעלי מקצוע הלומדים אותה במשך שנים רבות. האומנים בעבודה זאת מאמצים ילדים צעירים העוזרים להם ולומדים את רזי המקצוע במשך מספר שנים. כשהם מגיעים לגיל 18 הם מתחילים לעבוד בעצמם בהשגחה של האומן, עד אשר הוא מחליט כי הם כבר מספיק מקצועיים לעבוד לבד.
מבנה המסגד הוא אופייני למסגדים בכל המדינה. חומה בנויה מסביב למסגד ובמרכזה מגדלים שתקועים בהם לוחות עץ בקבוצות של ארבעה לוחות בכל קבוצה. אנחנו חשבנו שלוחות העץ נועדו לחיזוק, אבל עלי הסביר כי כל לוח מסמל משפחה שתרמה כסף לבניית המסגד. הלכנו בסמטאות עפר שהביוב זרם בהן בחופשיות, בדרכנו לבקר את פמה. יחד איתנו עוברת תנועה של אנשים, חמורים, כבשים ורוכבי אופניים מקומיים.
פמה היא אשה מבוגרת העוסקת בצביעת בדים. כל הצביעה נעשית ביד על פי דוגמאות יחודיות שלה. פמה למדה את מלאכת צביעת הבדים מאימה, והיום העסק מנוהל על ידי בנה אבל היא עדיין שולטת בממלכה. כל הצבעים הם צבעים טבעיים המופקים מצמחים, פרחים, עפר וכד'. לאחר הצביעה עובר הבד תהליך של ייצוב הצבעים. הצבעים יציבים ולא יורדים בכביסה לא דוהים במשך הזמן. יש לה עשרות של דוגמאות צבועות על הבדים בגדלים שונים. גם כאן כמו בכל מקום במאלי יש צורך להתמקח על המחיר. עם תום הביקור אצל פמה עלינו על גג אחד הבתים כדי להתרשם מהעיר וממבני הבוץ שלה.
חזרנו למלון, פירקנו את אריזות האופניים, הרכבנו אותם והיינו מוכנים להתחיל את יום הרכיבה הראשון שלנו במאלי. יצאנו ברכיבה מהמלון ואחרי כחצי שעה הגענו למעבורת שתחזיר אותנו לגדה הדרומית של הניג'ר. רכבנו על כביש שהיה יחסית במצב טוב. הרכיבה היתה נעימה כי עדיין לא היה חם מאוד, והקצב היה מתאים להתחלת רכיבה. בזמן שרכבנו העבירו הג'יפים את קרטוני האופניים לעיר מופטי (Mopti). התכנית היתה לרכב כ – 50 ק"מ. בדרך עברנו מספר כלי רכב שהיו תקועים על הכביש. תמונה אופיינית למקום.
אחרי כ – 50 ק"מ העמסנו את האופניים על הג'יפים ונסענו למופטי. בדרך עצרנו להפסקת צהריים וארוחה מעשה ידיו של מקי. חנינו בצל עצי קאריטה. על העצים ראינו מין גלילים מוארכים. עלי הסביר כי אלה כוורות דבורים של המקומיים וביקש מכל מי שמשתמש בקרם הגנה נגד השמש להתרחק מהמקום כי הדבורים רגישות לריח הזה והן עלולות לתקוף.
הגענו למופטי עם ערב והתארגנו במלון. יצאנו למסעדה בעיר לארוחת ערב, שם הכינו לנו עוף צלוי עם ירקות, צ'יפס, מין בצק מטוגן דמוי אגרולים ממולאים בבשר טחון והבגטים המקומיים. סך הכל לא רע, רק שזה לא היה ממש חם.
לאחר הארוחה, עלי שאל אם אנחנו מעוניינים לצפות בהופעה של נגנים וזמרים מקומיים. "מוסיקה חיה," הוא אמר. כמובן שהסכמנו. הלכנו למקום שבו אמורה להתקיים ההופעה, שתינו כמה בירות ומשקאות קלים והמתנו. חכינו אולי שעה ולא קרה כלום. חלק מאתנו החליטו לוותר וחזרו למלון,
השאר המתינו. בינתיים הופיע משום מקום בחור בשם איסמעיל ופתח בשיחה איתנו באנגלית רצוצה. התברר כי איסמעיל הוא רוכל כמו כל הרוכלים המסתובבים בעיר ומנסים לצוד תיירים פראיירים. איסמעיל התחיל לשלוף מהתיק שהיה לו כל מיני בגדים. אני רציתי לקנות חולצה ומכנסיים צבעוניים. החולצות של איסמעיל היו קטנות עלי, אבל הוא לא ויתר ואמר כי יש לו משהו מיוחד בשבילי: Air Conditon Trousers , מכנסיים ממוזגים. מכנסיים אלה לא התאימו לי למרות ההסברים של איסמעיל ונפרדנו כידידים.
בינתיים עבר הזמן והנגנים לא הגיעו. עלי חזר אלינו ובידו הפתרון לתעלומה. הם נשארו לצפות במשחק כדורגל ששודר באותו הזמן בטלויזיה. בלית ברירה ויתרנו על ההופעה וחזרנו לישון.
לפרק הקודם
