לכאורה, הכנה מנטלית לתחרות היא הצד השני של ההכנה הגופנית. על ההכנה הגופנית עמלתם קשות, תקופה ממושכת, עם או בלי מאמן. כעת, כחודש לפני התחרות, העבודה בעצם הושלמה. ההכנה המנטלית היא עניין יותר חמקמק, אי אפשר להעלות אותה על גארמין וגם לא עושים לה טייפר. הכנה מנטאלית נראית לי כתחום התמחותו של פסיכולוג ספורט, אבל עם יד על הלב,כפי שרובינו לא זקוקים לפסיכולוג כדי לחיות, גם בספורט אפשר להקשיב לחברים. שורות אלה הן לכן העצות שלי בתור חברה, מהדברים הרבים שלמדתי מחברים והניסיון המצומצם האישי שלי
מאת:דורה הלר- מנצחת ישראמן 2011
תהיו מציאותיים
לאחרונה יצא מחקר הקושר אגוצנטריות להצלחה בספורט. ספורטאי מצליח, קובע המחקר, הוא זה שמייחס את ההצלחה לעצמו ואילו את כשלונותיו לאחרים ולתנאי הסביבה. מבלי לפקפק בממצאי המחקר, אני חושבת שיש, בספורט שלנו הרבה מקום לצניעות. אם מכל מיני אילוצים לא הצלחתם להגיע לרמת הכושר ששאפתם אליה הנמיכו ציפיות. לפעמים "רק לסיים" זו תוכנית מכובדת. כשאתם עושים הערכה, לפני התחרות כדי לקבוע מטרה ספציפית, תהיו ריאלים ותוסיפו לזה עוד קצת זמן למען הספק. אל תחשבו את הזמן המשוער לפי האימונים הטובים ביותר שלכם, אלא לפי הממוצע וקחו בחשבון תוספת זמן לרוח, לתקלות ולמשברים. אל תכפילו את הזמן שבו עשיתם חצי מרתון ולא מספר בריכות. הדבר האמיתי יהיה תמיד שונה. אם תסיימו מהר מהצפוי תיהנו יותר. הייתי הולכת אפילו צעד נוסף קדימה, תשאירו את שעון הספורט במלון. נינה פקרמן מתאמנת עם שלל אמצעים טכנולוגיים ומתחרה בלי והיא אחת שאפשר ללמוד ממנה הרבה.
ברוח התקופה המתוחה באזורינו, רבים שואלים את עצמם למה להתכונן בישראמן, עליות? מישור? רוח? במסלול המקורי יש עלייה רצינית אחת. עוברים אותה מיד בהתחלה ואפשר לראות בה חימום אחרי השחייה. הן בעלייה עצמה והן לאחר מכן הגורם העיקרי איתו צריך להתמודד הוא הרוח. הרוח היא גם הגורם המשפיע ביותר במסלול החלופי על כביש הערבה. מי שיכול להתאמן ולרכב ברוח מה טוב. מי שמתאמן באזור שלא התברך ברוחות עזים יכול לפצות על כך באימוני עליות על הארובר ואימון אינטנסיבי כזה גם יחסוך זמן.
כאן המקום להתייחס לחלק המנטאלי באימונים אלה. הישראמן הוא תחרות עם הרבה רוח וכל איש ברזל היא תחרות של לב. רחש הרוח באוזניים מעצים את תחושת הבדידות. לכן זה הזמן להיפרד לעת עתה מהטוסיק שלפניכם בדבוקה האהובה עליכם ולצאת לאימונים לבד. ההבדל הוא משמעותי.
דבר שעוזר לי מאוד בתחרויות סיבולת בכלל ובבתנאי רוח בפרט הוא דמיון מודרך. אלופת איש הברזל, איבון ואן ולרקן, אמרה שהיא מדמיינת את עצמה כקטנה מספיק כדי לחמוק מתחת לרוח. עלי זה עובד. אבל אם אתם בחורים תמירים תצטרכו לחשוב על דימוי מתאים יותר. דמיון מודרך משמעותו הסחת הדעת במכוון לדבר חיובי יותר. כשמדובר בכאב פיזי אני מנסה "להרחיק" את המקום הכואב ולהתרכז באיבר, מרוחק משם, שמתפקד היטב. אני מתעלמת למשל מהרגליים הכואבות ומתרכזת בשחרור הכתפיים. כשירידה במוטיבציה מתחילה להתבטא בביצוע, אני מעלה בדימיוני סצנה מרגשת (קריסי וולינגטון חוצה את קו הסיום בקונה, למשל) או מישהו שמבצע משהו בצורה מדהימה (קריס ליאטו חורך את מסלול האופניים, מירינדה קרפריי בריצה. גם גלעד רותם עובד). באופן אוטומטי היציבה משתפרת והחיוך חוזר. מומלץ לתרגל לפני התחרות.
הכנה מנטאלית קשורה קשר הדוק לא רק למוכנות הגופנית. הידיעה שכל פרט מתוכנן והציוד מוכן היא בהחלט חלק חשוב ממנה.
כאן יש שתי גישות הכנה, שיכולות להתקיים במקביל:
1. הכנת ציוד מושלם
אפשר לשאוף להכנת ציוד תוך חישוב כל בעיה אפשרית. לא מעט מתחרים רוכבים עם ציוד מגוון לכל תקלה שתצוץ. למזלנו אנחנו לומדים מטעויות ולכן כולם ייקחו פנימיות נוספות בעיקר אם למישהו היה תקר בתחרות קודמת. אבל בואו נודה, היעילות האמיתית של בית המלאכה שבתיק האופניים היא בתחושת הביטחון שהוא משרה.
2. ואם תעבור יונה – תוכנית ב'
נגיד ציפור תחרבן לכם על השעון (תגידו שאין יונים באילת, אבל המתחרה צחי פינקלשטיין יכול לצלם לכם שלל ציפורים אחרות). עכשיו אתם יכולים לעצור, לקרצף או לוותר על התענוג. תהיו מוכנים לכך שהתוכנית המושלמת לא תעבוד, ג'לים ייפלו, הרוכסן ייתפס. תהיו מוכנים משמעותו: תבליגו. תעברו לתוכנית ב'.
אפשר לתרגל איך להסתדר אחרת. תעלו על האופניים בלי אוכל (תירגול נפילת הג'לים), כנסו מתישהו לתחנת דלק ותקחו משהו שאתם לא רגילים אליו. תרוצו אחרי ארוחת המבורגרים כמו טים דה-בום, אלוף העולם לשעבר (תירגול קיבה סרבנית שמסרבת להעביר את חטיפי האנרגיה הלאה) והעיקר אל תראו בתקלה סימן מבשר רע. ג'ל נפל, לבריאות. זה לא אומר שדברים מתחילים להשתבש.
כולנו שמענו וכולם מסכימים על כך: תחרות איש ברזל היא עם עצמך. למרות זאת יש לא מעט מתחרים הנגררים להיסחפויות אחרי אחרים, קצבים שנשברים כי מישהו חלף בצד. יש מי שמוציא קודם את המיטב ומנסה לשרוד את ההמשך. אני משתדלת להישאר באותו קצב. אין עקיפות שמצריכות הגברת הילוך, רק מי שהיה איטי יותר באופן כללי נעקף. מאידך לא ארדוף אחרי אף אחד, כי אם הוא עקף אותי הוא היה כנראה בקצב מהיר משלי. זה לא פשוט כמו שזה נשמע. זה מצריך התעלמות מכוונת מהרגלי הצייד. כמובן שיש רגעים שהקצב יורד משום סיבה והתקלות במתחרה יכולה לעורר. אבל התפרצויות אפשר לשמור לשלב קרוב לקו הסיום.
תחרות ארוכה, כאיש ברזל, מביאה איתה משברים הנובעים מעצם המרחק הנראה כאינסופי. טכניקה ידועה, כדי להתגבר על מרחק כזה, היא חלוקה למקטעים שקל יותר לתפוס. אפשר לחלק את הזמן. יש לי חברים שאוכלים לפי שעון. יש כאן שילוב של שמירה על הכנסת קלוריות ותמריץ בצורת אוכל (אם כי לסוף הריצה אין שום תמריץ בג'ל כלשהו).
אני אוהבת לחלק את המרחק. ככל שקשה לי יותר החלקים קטנים. "עכשיו רק עוד מרתון" היא לא חלוקה יעילה למוח הספורטאי, אבל החלוקה לקילומטרים, או סימני דרך היא כן. אפשר גם שלא לחלק, אלא לחלוק. דמיינו מישהו שלא יכול לעשות את התחרות, תדמיינו שאתם עושים את זה בשבילו, במקומו או לזכרו. תרגישו את הכוח של ביחד בתחרות של בדידות.
לסיום בקשה: תעשו לחבריכם את מה שהייתם רוצים שיעשו לכם. חיוך לא יוסיף לכם דקה על התוצאה. עצירה בשביל אדם שזקוק לעזרה אולי כן תעכב ובכל זאת, אם מישהו פצוע, כאוב או מיואש באופן ברור, קחו את הרגע ותתעניינו אם אפשר לעזור, תנו מילה של עידוד.
דורה הלר – טריאתלטית ואשת ברזל. מנצחת ישראמן 2011
כל הפרטים על ישראמן סמסונג 2012 – כאן
הרשמה לישראמן סמסונג 2012 כאן
אתר התחרות –
ישראמן סמסונג 2012
תאור מסלולי התחרות
התדריך
עמוד ישראמן סמסונג בשוונג –כאן
