זה מרגיש כאילו התקיפו אתכם מהמארב. כאשר שריר מתכווץ בכאב במהלך אימון או תחרות, התנועה שלכם קדימה נעצרת בחריקת צמיגים, ולפעמים בצרחה. כמעט כולם חוו התכווצות שרירים – כיווץ כואב, בלתי רצוני, ומתמשך של שריר אחד או יותר שיכול להוביל להפסקה הפתאומית של הפעילות. יתכן שתיתקלו גם בכאב מתמשך, ירידה בתפקוד הרגיל של השרירים, ואפילו סימנים ותסמינים של נזק לשרירים. אתם מכירים את הכאב, אבל מה לגבי שורש ההתכווצות? אתם מכירים את הטיפולים הביתיים הפופולריים: בננות, כדורי מלח ואלקטרוליטים. אבל מה המדע האמתי אומר על מניעה וטיפול?
עוד כתבות בנושא
מה אתם יודעים על עיסוי ספורטיבי ועד כמה הוא יעזור לכם?
איך מטפלים בהתכווצויות ברגליים בזמן שחייה?
כיצד הנשימה משפיעה על האימונים שלכם?
התכווצויות אינן דבר חדש
שלא במפתיע, יש תיעוד בכתב של התכווצויות שרירים לפחות מלפני מאה שנים. דבר אחד שההיסטוריה מלמדת אותנו לבטח, הוא שהשרירים לא מתכווצים מעצמם. שרשרת האירועים היא שכאשר מחליטים לזוז, המוח שולח אותות לתאי עצב בחוט השדרה שמתחברים לשרירים. השריר המגורה מתכווץ, ואתם נעים. כאשר קלט העצבים לשרירים מפסיק, כך גם התכווצות השרירים. הסבר פשטני זה מזניח פרטים רבים, לרבות העובדה החשובה שכאשר השרירים מתכווצים – הרבה מידע נשלח מהשרירים והגידים הקשורים אליהם בחזרה לחוט השדרה כדי לידע את מערכת העצבים המרכזית על הפוזיציה של המפרקים, אורך השרירים, המתח בגידים, טמפרטורת השרירים והסביבה הכימית סביב. הגוף הוא מעגל מודפס מורכב, אשר כל הזמן מסתגל לקלטים חדשים.
התכווצויות הן כשל בפעולה העצבית-שרירית
כאשר המערכת העצבית-שרירית עובדת בסנכרון, שגרת האימונים שלכם יכולה להמשיך במשך שעות. אתם מרגישים בלתי ניתנים לעצירה. אבל כאשר המערכת מוטרדת מגלוקוז נמוך בדם, דלדול הגליקוגן בשריר, התייבשות, נזק מצטבר לשרירים, טמפרטורת גוף גבוהה, אבדן מלח חמור, הצטברות של מטבוליטים או זרימת דם מופחתת לשריר – תתרחש עייפות הדרגתית או פתאומית. המערכת העצבית-שרירית הופכת בלתי יציבה. התכווצויות שרירים לעתים קרובות קשורות לעייפות, דוגמה כואבת של כישלון בביצועים העצביים-שריריים.
ככל שתמונה מלאה יותר של האטיולוגיה (הסיבה) להתכווצויות שרירים מתגלה באמצעות מחקרים על ידי חוקרים כמו ד"ר רוד מקינון, מדען מוח חתן פרס נובל, צומחות תובנות חדשות שיסייעו למנוע או למזער את ההתכווצויות. ראשית, ההתכווצויות אינן באשמתכם. סביר להניח שלהתכווצות אין קשר הדוק להכנה או לכושר. כפי שאנו למדים, פריצת הדרך בפתרון תעלומת ההתכווצות היא בהבנת שורש הבעיה. זה לא השריר; זה העצב.
זה לא השריר, זה העצב
תאי שרירי השלד, בניגוד לתאי שריר הלב והשרירים החלקים המצפים את החלק הפנימי של כלי הדם והמעי, נמצאים תחת שליטה רצונית. אתם מורים לשריר להתכווץ והוא מציית. אבל כל אותן השעות שביליתם באימונים יכולות להיות לחינם אם התכווצות שרירים תכה בכם בתזמון גרוע. אתם לא תוכלו להשלים את המרוץ או האימון. ללא קשר לתנאים שמעוררים אותה, התכווצות שרירים נגרמת בגלל עצב היפר-מגורה, ואם נדייק יותר הכוונה לנוירון מוטורי מסוג אלפא (alpha motoneurons), תאי העצב שמקרינים מעמוד השדרה ישירות לסיבי שריר שלד מרובים. הנוירונים המוטוריים ותאי השריר המחוברים אליהם משתוללים, והיחידה המוטורית מתפקדת שלא כהלכה. במעבדה, ניתן לגרום לשרירים להתכווץ על ידי גירוי חשמלי של הנוירונים המוטוריים, דרך פשוטה להמחיש את הנקודה שהשרירים הם עבדים של מערכת העצבים.
שמירה על ביצועים עצביים-שריריים
בשנים האחרונות צצו כמה רמזים חשובים התומכים ברעיון ש"הרגעה" של עצבים היפר-מרוגשים תמנע התכווצויות שרירים. ממצא ראשוני הוא שאצל אנשים הנוטים להתכווצות נדרש פחות גירוי חשמלי כדי לייצר התכווצות, מה שמצביע על כך שהמערכת העצבית-שרירית שלהם רגישה יותר להתכווצויות. תצפית זו עוזרת להסביר מדוע חלק מהספורטאים נרדפים על ידי התכווצויות, ואילו אחרים סובלים מהבעיה רק לעתים נדירות.
בעבר הוצעו מיני "מרפא" שונים להתכווצויות שרירים, כולל אכילת חרדל ושתיית מיץ מלפפונים חמוץ. תחילה האפקטיביות של מיץ מלפפונים חמוצים גרמה למדענים לתהות, אך מחקרי מעבדה אישרו את היעילות שלו, לפחות בקבוצות שרירים קטנות ברגל שגורו חשמלית להתכווץ. תוצאות אלה הובילו מדענים לשער כי מיץ חמוצים עשוי להפעיל סיבים תחושתיים בפה ובגרון לשלוח אותות למערכת העצבים שיירגעו את הנוירונים המוטוריים ההיפר מרוגשים ולהפחית את משך ההתכווצות.
חיבור זה בין הפה לחוט השדרה ולשריר איננו מופרך כפי שעלול להישמע. כולנו חווינו איך מערכת העצבים מגיבה למשקאות קרים כקרח, תמיסות חומציות כגון מיץ מלפפונים חמוצים ותבלינים חריפים. לדוגמה, "קפיאת המוח" מתרחשת לעתים קרובות כתוצאה משתייה מהירה של משקאות קרים כקרח בגלל קירור המהיר של גנגליון הספנו-פלטיני (sphenopalatine), אשכול של עצבים הסמוך לגג הפה. מסיבות דומות, תבלינים מסוימים וחומרים טבעיים אחרים עשויים להיות מועמדים טובים למניעת התכווצויות, מאחר שתבלינים כגון קפסאיצין בפלפלים אדומים מפעילים ערוצים ספציפיים בקרום של עצבים תחושתיים בשם TRP הנמצאים באזור הלוע התחתון (פה וגרון) והוושט, אשר מקרינים לחוט השדרה ובעקיפין מעכבים נוירונים מוטוריים מסוג אלפא היפר-מרוגשים.
תיאוריה זו הגיעה למקינון שהוא ספורטאי סיבולת וחותר קיאק ימי בעצמו, לאחר שסבל מהתקף של התכווצויות כואבות בים הפתוח. הניסיון הזכיר לו שמלבד היותם מטרד כואב, התכווצויות שרירים יכולות להיות ההבדל בין חיים ומוות במצבים מסוימים. מקינון זכה בפרס נובל לכימיה בשנת 2003 על עבודתו בהבנה כיצד ערוצים בקרום תא פועלים בכדי להעביר יונים כגון אשלגן מצד אחד של הקרום לצד השני. כשהוא בונה על זה, הוא טען ששילוב משפעלי ערוצי TRP טבעיים יכולים לשפעל עצבים שיכולים בתורם לעכב את הנוירון המוטורי מסוג אלפא ההיפר מרוגש שגורם להתכווצויות.
הרעיון המקורי של מקינון הביא לגל של מחקרי מעבדה ושדה, כאשר התוצאות האחרונות מראות שהתדירות ומשך הזמן של התכווצויות ניתנות להפחתה כאשר הנחקרים בולעים משקה חריף שפותח במיוחד לפני הפעילות הגופנית.
כתוצאה ממחקר זה, אנו מתקרבים עוד צעד להבנת הסיבה האמיתית להתכווצויות. בעוד שאלקטרוליטים, שתייה וכושר בהחלט חשובים לביצועים, ספורטאים לא צריכים לחפש אלמנטים אלה כדי לרפא את בעיית ההתכווצויות שלהם. ככל שאנו ממשיכים ללמוד יותר על השורש של התכווצויות, אנו גם מתחילים להבין כיצד אנו יכולים למנוע אותן.