בניו יורק טיימס הקדישו לאחרונה כתבה ליוקי קוואוצ'י, שנחשב לאחד מרצי המרתון המרשימים ביותר בעולם בזכות העובדה שהוא ניצח במרתון בוסטון האחרון למרות שהוא מגדיר את עצמו כרץ חובבן שעובד במשרה מלאה. תרגמנו חלק מהכתבה של ירה לונגמן מה"ניו יורק טיימס".
עוד כתבות בנושא
יוקי קוואוצ'י הדהים במרתון בוסטון
מה עשה קוואוצ'י במרתון קפוא בשיא החורף?
מהם מאפייני האישיות של ספורטאי סבולת מצליחים?
רוב רצי המרתון הטובים בעולם הם ספורטאים מקצוענים שרצים שני מרתונים בשנה, אחד באביב והשני בסתיו. מרתון שיקגו היה התשיעי של יוקי קוואוצ'י ב-2018. בין אוגוסט לספטמבר הוא רץ שני מרתונים בהפרש של שמונה ימים. הוא גם השתתף בשני אולטרה מרתונים.
קוואוצ'י בן ה-31 עובד 40 שעות בשבוע במשרד של בית הספר התיכון בעיר הולדתו קוקי, שנמצאת צפונית לטוקיו. כעובד מדינה, הוא רשאי לקבל פרסים כספיים במרוצים בהם הוא משתתף (כמו 150 אלף דולר על הניצחון במרתון בוסטון), אבל אסור לו לשתף פעולה עם חברות עסקיות, ולא לקבל חוזי פרסום משתלמים מחברות נעלי ריצה.
באפריל הקרוב זה ישתנה. קוואוצ'י מתכוון לעזוב את עבודתו ולהתמסר לגמרי לריצה. כל עוד זה לא קורה, הוא מבצע אימוני חיזוק עם משקולות ביתיות, מכין לעצמו את משקאות הספורט שלו ומתייעץ בדיאטן מקומי מבית הספר.
כל פעם לפני שהוא רץ מרתון הוא דואג לאכול אוכל יפני מסורתי, וגם המבורגר. בעבר הוא עבד כסטודנט ב"מקדונלדס", למד להכין צ'יזבורגר ב-28 שניות וכיום הוא מצלם כל המבורגר שהוא אוכל בכל מקום בעולם. אם הןא לא יכתוב ספר על ריצה, קרוב לוודאי שהוא יכתוב מדריך על מסעדות גורמה של המבורגרים.
עובד במשרה מלאה
קרי פינקובסקי, המנהל של מרתון שיקגו, התייחס לתופעה ששמה קוואוצ'י ואמר: "אנחנו מכירים רצים המקומיים שעושים שני מרתונים בחודש כי הם ממש אוהבים את הפעילות הזאת, הם רצים את המרתונים בזמן של ארבע עד ארבע וחצי שעות. יוקי הוא כזה, רק שהוא רץ הרבה יותר מהר, עובד במשרה מלאה ולפעמים לובש חליפת פנדה".
במרץ האחרון, שלושה שבועות לפני מרתון בוסטון, קוואוצ'י רץ חצי מרתון בחליפת דב פנדה. באותו מרוץ שנתיים לפני כן, הוא קבע את שיא העולם הבלתי רשמי לחצי מרתון עם חליפת עסקים. הוא רץ בזמן של שעה, שש דקות ו-42 שניות. "לפעמים מתחשק לי לבדר את האנשים", הוא מסביר. כנראה שקוואוצ'י לא יהיה שיאן עולם, שיאו האישי במרתון רחוק בשבע דקות משיא העולם של אליוד קיפצ'וגה, אבל יש לו כישרון נדיר אחר שהוא יכול להתגאות בו. הוא רץ עד היום 26 מרתונים בזמן מהיר מ-2:12 שעות, ועוד 82 מרתונים בזמן מהיר מ-2:20 שעות. בטווח של שישה שבועות, הוא רץ בשנת 2013 את שני המרתונים המהירים ביותר שלו: 2:08:14 שע' ו-2:08:15 שע'.
והשאלה היא איך הוא מצליח להתאושש כל כך מהר? וכל כך הרבה פעמים? אין לזה הסבר פשוט. לקוואוצ'י יש צריכת חמצן מרבית טובה יותר מלרוב רצי המרתון היפנים, כך אומרים המדענים. בנוסף הוא נושא גן שאופייני יותר לרצי ספרינט מאשר לרצי סבולת. ובכל זאת, כנגד כל הסיכויים הוא ניצח במרתון בוסטון שהוא הוותיק והיוקרתי מבין המרתונים הגדולים בעולם, בטמפרטורות קרות, רוחות חסרות רחמים וגשם.
הריצה למרחקים ארוכים מאוד פופולרית ביפן. חברות מסחריות ביפן תומכות בהמון רצים. המאמנים היפנים ידועים כנוקשים עד כדי מפחידים. באמצע ספטמבר מאמן ריצה יפני פוטר מאחת האוניברסיטאות אחרי שבעט ברגליים של הרצים שלו וגער בהם תוך כדי שהוא נהג ברכבו בזמן שהם רצו.
אמו של קוואוצ'י, מיקה, היתה רצה למרחקים בינוניים וגם המאמנת הראשונה שלו. היא היתה מענישה אותו בלרוץ למרחקים נוספים כשהוא לא היה מבצע את המטלות שלו בבית הספר היסודי. בבית הספר התיכון, הוא סבל מפציעות רבות בגלל אימון יתר. כשלמד במכללה הוא פיתח את התשוקה שלו לריצת המרתון. כדי להפחית את המתח באימונים, הוא נהג ללכת למועדוני קריוקי ולשיר לבד בחדרים ריקים.
הוא מעולם לא רצה להיות חלק מהמערכת היפנים לטיפוח רצים למרחקים ארוכים. הוא אימן את עצמו, עם עזרה מהסוכן הבלתי רשמי שלו ברט לרנר, עיתונאי קנדי שחי ביפן בשני העשורים האחרונים ומפעיל שם אתר אינטרנט לחדשות מעולם הריצה. "אם אתה עושה הכל לבד ומצליח, זו ההצלחה שלך, לא ההצלחה של המאמן. אני אחראי לעצמי", אומר קוואוצ'י.
במרתון בוסטון האחרון הוא פרח. הוא אוהב את התנאים הקשים האלו. הוא נסע להתאמן על מסלול המרתון הזה בדצמבר, כאשר בינואר הוא רץ מרתון בעיירת חוף באזור כשהטמפרטורה בזינוק היתה 17 מתחת לאפס. הוא היה אחד מבין שלושת הרצים היחידים שהצליחו לסיים את המרתון הזה, רק שהוא עשה את זה בזמן של 2:18:59 שעות.
גובהו הוא 1.75 מ' ומשקלו נע בין 62 ל-64 קילוגרם. הוא חזק מאוד בריצה בירידה וזה גם מה שעזר לו בקילומטרים האחרונים בבוסטון. חוץ מזה, צריכת החמצן המרבית שלו (82) היא שוות ערך לזו של ספורטאי הסבולת הטובים בעולם. חוקר שבדי בשם מיקאל מאטסון אמר שנדיר מאוד למצוא רצי עלית יפנים למרחקים ארוכים עם צריכת חמצן מרבית של יותר מ-75.
לפני שהוא התחרה בבוסטון, קוואוצ'י רץ את החצי השני של המסלול פעמיים. מארי קיט שיי, רצת עלית אמריקאית וחלק מהצוות המארגן של המרתון אמרה: "אני לא יודעת אם היה רץ שהגיע למרתון הזה יותר מוכן ממנו". ועדיין, אף אחד לא ציפה לניצחון שני כשלידו שמות כמו ג'פרי קירוי הקנייתי שניצח שנה לפני כן וגיילן ראפ האמריקאי. אבל הסוכן שלו לרנר האמין ואמר לקוואוצ'י לפנ הזינוק: "זה היום שעבורו נולדת".
למרות הקור והרוחות, קוואוצ'י הגיע בלבוש מינימלי. הוא פתח את המייל הראשון בירידה בקצב מסחרר, ומשם רק המשיך. גיילן ראפ נאלץ לפרוש בשלב מסוים, קירוי ניסה לפתוח פער אבל איבד כוחות. קוואוצ'י עשה את המהלך שלו כשנותר מייל אחד לסיום והוא לא היה לגמרי בטוח שהוא תפס את ההובלה כי קירוי "נבלע" בתוך הרצות המובילות של הנשים שזינקו חצי שעה לפני הגברים. הוא הבין את זה רק אחרי שחצה את קו הסיום וצעק "עשיתי את זה".
הוא ניצח בזמן של 2:15:58 שעות והקדים את קירוי בשתי דקות. הדבר הבא שעשה היה לבטל את הטיסה בחזרה ליפן שתוכננה למועד מוקדם יותר, היו לו הרבה מסיבות עיתונאים להגיע אליהן בבוסטון. "אני מצטער אבל בדיוק ניצחתי במרתון בוסטון, זה בסדר אם אקח יום חופש נוסף?", הוא אמר בשיחת טלפון לבוס שלו בתיכון בקוקי.
שישה שבועות לאחר בוסטון הוא כבר רץ חצי מרתון. למעשה, בחודשיים שאחרי הוא רץ שישה חצאי מרתון, מרתון אחד ועוד שני אולטרה מרתונים. לוח זמנים מטורף שאף רץ מהצמרת העולמית לא יעז לחשוב עליו. "לא הייתי יכול לדמיין שצריך לעבוד יום לאחר מכן", אמר בארצות הברית מב קפלזיגי, אחד מאלופי מרתון בוסטון, "אני לא יכול ללכת במשך 4-5 ימים, ואת הירידות אני הולך אחורה אני מרגיש כמו בן 80 במצב הזה, אבל הוא הולך כרגיל לעבודה וממשיך לרוץ".
הגן הכל כך מיוחד שקוואוצ'י נושא נקרא ACTN3 או "גן המהירות". חוקרים מצאו שיש קשר בין הגן שהוא נושא להצלחה לא רק בתחום הספרינטים. נוריוקי פוקו, שחקר את ה-DNA של קוואוצ'י אמר שהיתרון הגדול שלו הוא הפחתת הפגיעה בשרירים במהלך האימונים, התאוששות מהירה יותר, שרירים קשים יותר ברגליים והפחתת הסיכון לפציעה – בכך הוא הופך לרץ יעיל במיוחד. פוקו אמר בנוסף שלפחות ביפן הוא לא נתקל בספורטאים מהסוג הזה וכי מדובר במקרה מאוד מיוחד.
הגנים הם הסבר אחד, אבל צריך לזכור שקוואוצ'י בנה לעצמו סבולת של רץ למרחקים ארוכים כבר מגיל 6. בגלל שהוא עובד, הוא מתאמן פעם אחת ביום ולא פעמיים כמו שעושים רוב רצי העילית. הוא רץ בממוצע 600 קילומטרים בחודש, בעוד שיש רצי עילית יפניים שמגיעים גם ליותר מ-900 קילומטרים בחודש. רוב רצי העילית מתאמנים כדי להתחרות, אבל קוואוצ'י הפך את התחרויות לאימונים שלו וכדי להתכונן למרתון גדול הוא משתתף במרתונים קטנים ובחצאי מרתון.
קוואוצ'י משתדל לישון לפחות שבע שעות וחצי כל לילה, והוא גם מנסה להכניס כמה שיותר ריצות נפל ארוכות לתכנית האימונים שלו כדי לבנות סבולת. ידוע שפעם הוא השלים שלוש ריצות למרחק של מרתון בשבוע אחת, והוא גם נוהג להגיע בפעמים אחרות למרחקים רצופים של 60 עד 100 קילומטרים.
השאלה הגדולה היא עד כמה קוואוצ'י יוכל לשפר את היכולות שלו כשיהפוך לאתלט מקצוען? ואולי בכלל התגובה שלו להעמסת קילומטרים נוספים לא תהיה טובה? דווקא ריצת המרתון במשחקים האולימפיים טוקיו 2020 לא עומדת על הפרק מבחינתו, בגלל שהיא צפויה להתקיים בתנאים קשים של חום ולחות.
מה שהוא כן רוצה להשיג זה שיפור השיא האישי שלו, ומדליה באליפות העולם באתלטיקה שתתקיים ב-2021 באורגון, ארצות הברית, שם הוא מצפה למזג האוויר שהוא אוהב. הוא גם רוצה להשתתף בכמה שיותר מרתונים בכמה שיותר מדינות. בתור מקצוען, יהיה לו זמן לצאת לחו"ל לעתים קרובות יותר.