ישראמן 2018 לא התחיל ביום שישי האחרון בשעה 6:20, ישראמן 2018 התחיל יום אחרי ישראמן 2017. האירגון המשתפר מדי שנה הוא פועל יוצא של השקעה רבה ואפילו כבר לא מעט נסיון של כל הנוגעים בסדר, ומגיע להם. מגיע להם כי ללא התחרות הזו לא היה לנו איש ברזל ישראלי. בשנים האחרונות הפכה התחרות לאבן שואבת החוצה ענפים ומגיעים במיוחד עבור מקצה השלשות גם שחיינים רוכבים ורצים רבים, שאין להם קשר שוטף לענף הטריאתלון, אך האירוע הזה מחבר אותם ונוטע בהם את הרצון להיות חלק מהדבר המדהים הזה ואולי, בשנה הבאה, לעשות את הכל לבד, אולי חצי. טריאתלטים וקבוצות טריאתלון רבות מסמנים את התחרות הזו שנה מראש, כולל בניית תכנית אימונים מתאימה ולמעשה מתחילים את ההכנות לקראת האירוע הבא כשנה מראש.
לקח חלק בשלב הריצה לחצי מרחק כחלק מזוג. תום מרמרלי | צילום: אלבום פרטי
מדי שנה אני מסמן את התחרות למרחק החצי כתחרות היעד של הקבוצה ובשנה הבאה אני מתכוון לתת דגש למרחק המלא, במיוחד עבור ספורטאים שכבר חוו תחרות ברזל אחת או שתיים בחו"ל. השנה הגעתי לתחרות הזו יחד עם המון מתאמנים למרחקי החצי, המלא, השלשות והזוגות, ואף לקחתי חלק בשלב הריצה לחצי מרחק כחלק מזוג. מספר ימים לפני התחרות קראתי שמקיימים השנה מיני תחרות למרחק קילומטר אחד, בקטע השטח מכיכר שחמון והמנצח מוכתר כ"מלך השביל", קפצתי על ההזדמנות כי בכל שנה אחרת בה אני עושה את כל המרחק בעצמי לא אקח סיכון לרוץ קילומטר אחד משמעותית מהר יותר, אז אפילו יצא וזכיתי בנעלי ריצה חדשות!
מיד לאחר התחרות רצתי אל עמדת ההזנה שתפעלנו לראשונה השנה בסמוך למסעדת אגאדיר, שם עודדנו וסייענו עד אחרון המתחרים של המקצה המלא. נקודת אגדיר מסתמנת כאחת הנקודות הקשות למתחרים. בדומה לנקודת ריף הדולפינים, באגאדיר אין הרבה מעודדים וזו אחת הנקודות המבודדות במסלול, קרובה לנקודת הפרסה הצפונית שם מתחילה מלחמה מנטלית קשה כי המתחרים מתרחקים מנקודת הסיום, רק כדי לחזור אליה עוד פעמיים. שמחתי להיות שם, לצעוק, להצחיק ולסייע למתחרים.
המנצח מבין ישראלים. בר רדנסקי | צילום: ניר עמוס
כיאה לאירוע הברזל הישראלי היחיד, התחרות מוגדרת כאליפות ישראל למרחק איש ברזל ומשתתפים בה מדי שנה יותר ספורטאים ישראלים חזקים. השנה הקרב על הניצחון היה מותח וקרוב מתמיד וחוויתי אותו מהקווים כמאמן של מנצח התחרות. התחרות השנה כללה ארבעה מתחרים דומיננטים: דן אלתרמן, דן קוני, אוהד סיני ובר רדנסקי. השלושה הראשונים הגיעו גם כשלשה הראשונה בשנה שעברה והם חזרו גם השנה לתת פייט ולהילחם על המקום הראשון, בר רדנסקי מנצח הישראלים התחרה השנה בארה"ב בתחרות שהיתה מוצלחת מאוד עד חצי המרתון בריצה, אך שם היא נגמרה והוא לא סיים אותה. את האימונים לתחרות הזו מינפנו כדי לנסות לנצח את הישראמן שוב, אחרי שניצח ב-2016 ולא התחרה ב-2017. בר מתאמן ומתחרה מצוין אך הלו"ז שלו בחודשים האחרונים סביב העבודה והרחבת חדר הכושר היה צפוף במיוחד, מה שלא אפשר הכנה אופטימלית, אז בנינו תכנית תחרות מדויקת ככל הניתן המתחשבת בכל תרחיש אפשרי, זה עבד.
הדבר היחידי שמאכזב אותי הוא שסיימו את התחרות המלאה בסה"כ 174 משתתפים, וביניהם גם מתחרים זרים. זו התחרות הביתית היחידה שלנו, נכון שהיא מתקיימת נהדר גם ממרחק החצי אך הלב של התחרות הוא המרחק המלא. כספורטאי ברזל ישראלי שחווה לא מעט תחרויות, כולל הגדולות שבהן באליפות אירופה ואליפות העולם אני יכול לומר בפה מלא שהישראמן לא נופל בשום פרמטר מהתחרויות בחו"ל. רק באיירונמן אוסטריה השתתפו השנה מעל 200 ישראלים, התשובה המרכזית לכך היא שרובם מחפשים תחרות ראשונה קלה, אבל מה עם אלה שלהם זו לא תחרות ראשונה? הם כנראה מחפשים תוצאה כדי לספר לחבריהם. ישראמן יש רק אחד, נתראה ב-2019!
הי תום, אני עשיתי את אוסטריה ומבחינתי העניין זה לא תוצאה לספר לחברים,אני פשוט מחפש חוץ מהאתגר גם להנות מהפעילות עצמה, פשוט בישראמן מדובר על סבל ארוך וזה לא מה שאני מחפש. באוסטריה נהניתי מרוב התחרות, בעצם עד אמצע הריצה. בישראמן הסתפקתי בחצי וההנאה הסתיימה בנטפים….לא מצטער על מה שעשיתי , זו התחרות שלנו וכדאי לעשות את החצי, אבל זה היה חד פעמי מבחינתי. חוזר לאירופה…. כל אחד ומה שהוא מחפש בתחרויות האלה, לא צריך לשפוט….