אחד הדברים בהם ידוע הספרטתלון, מרוץ האולטרה מרתון הנחשב לאחד הקשים בעולם, הוא אחוזי הנשירה הגבוהים בו. מרוץ של 246 ק"מ עם לא מעט עליות וירידות, הוא קשה ממילא ועלול לגרום ללא מעט רצים מנוסים לפרוש, אולם כשמוסיפים לכך 75 נקודות מדידה אליהן חייבים להגיע בזמן יעד קשוח (קאט-אוף) הדבר הופך לקשה שבעתיים, ולא בכדי יותר מ-40 אחוז מהמזנקים לא מגיעים לקו הסיום.
היסטוריה: שני שיאי ספרטתלון חדשים נשברו
אלא שהיום (ראשון) הראתה המשלחת הישראלית לספרטתלון שהיא יכולה לשבור את כל הסטטיסטיקות. שבעה מתוך שמונת הישראלית שזינקו למרוץ בשבת בבוקר באקרופוליס באתונה הצליחו להגיע אל פסלו של לאונידס בספרטה, תוך עמידה בכל זמני היעד הקשים בדרך, ותוך סיוע צמוד ממלווים מסורים ומקצועיים (כל רץ יגיד שבלעדיהם, זה לא אפשרי).
יניב שיינהורן בספרטתלון | צילום: אופל שיינהורן
ראשון להגיע לקו הסיום מבין הישראלים היה יניב שיינהורן, שיאן ישראל ב-100 ק"מ וב-100 מייל, שעשה זאת בזמן של 31:41:56 שעות. מדובר בפיצוי נהדר עבור יניב, שאשתקד פרש בק"מ ה-160, אולם הפעם היה חזק במיוחד וקבע את התוצאה השלישית בטיבה של ישראלי במרוץ (בשתי התוצאות הראשונות מחזיק אריאל רוזנפלד). שני, ומי שמסיים בפעם השנייה ברציפות, היה סטס חלפסקי, בזמן של 33:54:37 שעות.
בדומה לשיינהורן, גם תום שנברון לא הגיע לקו הסיום בשנה שעברה, אולם השנה עשה זאת ובגדול, כשהוא מגיע לקו הסיום בזמן של 35:00:01 שעות. 19 דקות אחריו הגיע רועי יהודה, שזינק בפעם הראשונה למרוץ וגם הצליח לסיים אותו, מה שלא רבים מצליחים לעשות.
סטס חלפסקי | צילום: הצוות המלווה של סטס
עוד בין המסיימים היה שליו ברוש, שעשה היסטוריה גם הוא כשהפך לישראלי הראשון שמסיים את מרוץ ה-Badwater והספרטתלון באותה שנה. שליו סיים בפעם השלישית את הספרטתלון וכעת הוא שני רק לבכיר הרצים הישראלים בספרטתלון, גלעד קראוז, שסיים אותו חמש פעמים, יש יותר סיומות של המרוץ.
את הנציגות הנשית בקו הסיום החזיקה בגאון פנינה צדיקריו ומי שהשלים את הרשימה המפוארת היה אלי חיות. השניים נעזרו לא מעט זה בזו במהלך הדרך, וגם עבורם מדובר בהצלחה גדולה בזינוק הראשון שלהם למרוץ. מי שלא הצליחה לסיים את המרוץ הייתה סופי וקסלר, לא הספיקה להגיע לזמן היעד (קאט-אוף) של הנקודה ה-47 מתוך 75 נקודות ונאלצה להפסיק. נציין ששבעה מתוך הרצים השיגו את הקריטריון להשתתפות במרוץ (שהוא קשוח בפני עצמו) על אדמת ישראל במרוץ הספרטניון.
שליו ברוש עם פסלו של לאונידס | צילום: פביאן לדראן
מרוץ משעמם לאנשים משועממים…
דיי חלאס, ריצה זה לא מעניין ולמרחקים כאלה זה גם בכלל לא בריא, לא למסת שריר, ל לעצמות, לא למערכת המטבולית של הגוף ובטח שלא לנפש….
צריך לבטל את כל המרוצי אירובי האינסופיים באלה ולהחליף אותם בתחרויות קצת יותר כוחניות/קרוספיטיות שמשלבות יותר מאמץ לטווח קצר ופחות מייצרות לנו תמונות של ספורטאי על שמתאמנים כל החיים שלהם בשביל להראות כמו זומבים/נרקומנים על המסלול…
לא אוהב את הספורט הזה, תעשו שחייה למרחקים ארוכים, הרבה יותר עדיף והרבה יותר בריא ובהרבה הרבה הרבה יותר כיףף