אליפות אירופה עד גיל 20 באתלטיקה החזירה אותי בזמן כמה עשורים לאחור. כשהייתי ילד, בכל שנה אבא שלי היה לוקח אותי לאצטדיון האתלטיקה בהדר יוסף לאליפות ישראל. הוא היה קונה כרטיסים בהנחה דרך אחד הבנקים הגדולים, דואג להזמין כמה שבועות מראש שלא יאזלו, והיינו מקפידים להגיע מוקדם כדי לתפוס מקום טוב מול בור הקפיצה המשולשת ולראות את רוגל נחום.
לסיכומים היומיים מהאליפות:
יום 1 | יום 2 | יום 3 | יום 4
באותן שנים בכל אליפות היציעים היו מלאים באלפי אוהדות ואוהדי אתלטיקה, ואנחנו ביניהם, שהגיעו לראות פרט לרוגל גם את אלכס אברבוך, אירנה לנסקי, קונסטנטין מטוסביץ', הקרבות האדירים ב-100 וב-200, ועוד שלל ריצות ומקצועות שדה מהנים. גם אם חלקם לא היו ברמה עולמית, אני כילד לא ממש ידעתי את זה והתלהבתי בכל מקרה. אליפות אירופה עד גיל 20 שהסתיימה אמש (חמישי) בירושלים, הוכיחה שיש גם היום בעידן המסכים עוד לא מעט ילדים כמוני, שבאים לראות אתלטיקה. ואחרי האירוע שקיבלנו השבוע, אין לי שום ספק שמרביתם התאהבו.
האווירה ביציעי אצטדיון האתלטיקה המחודש בגבעת רם הייתה מיוחדת. כמה מיוחדת? כמעט כל הצגות הערב היו סולד-אאוט לחלוטין. ביציע החדש יש כ-4,000 מקומות והוא היה מלא מפה לפה. באיגוד האתלטיקה מספרים שכבר אחרי יום התחרויות הראשון, בו אולי עוד נותרו כמה כרטיסים בודדים בקופה, קיבלו שלל הודעות שמבקשות לדעת איך אפשר להשיג כרטיסים לימים הבאים, אך אלו כבר נחטפו.
קמע האליפות בתוך היציע המלא | צילום: גלעד קוולרצ'יק
"היציעים היו מלאים בכל יום בזכות שיווק נכון של האירוע", מספר לשוונג מנכ"ל איגוד האתלטיקה גל לוי: "הקהל הירושלמי הוכיח את אהבתו לענף, לצד קהל רב שהגיע מכל הארץ. שמחתי מאד לראות גם אתלטי עבר ופעילי אתלטיקה מגיעים יום אחרי יום".
הקהל הירושלמי כבר מתרגל לטוב. זו השנה השנייה ברציפות שאירוע בסדר גודל כזה מגיע לבירה, אחרי אליפות אירופה עד גיל 18 שנערכה כאן אשתקד, ובאיגוד לא מתכוונים לעצור. ישראל כבר הציעה לארח את אליפות אירופה לאומות (התחרות הקבוצתית) ב-2025 וכן את אליפות אירופה עד גיל 23 ב-2027. כל גורם איתו שוחחתי במהלך האליפות מההתאחדות האירופית או בכלל מהצוות שהגיע, שפע מחמאות על הארגון המקצועי ועל הקהל הישראלי, וכמי שראה זאת מקרוב (לשמחתי זכיתי גם לשמש כאחד הכרוזים בתחרות), המחמאות בהחלט מוצדקות.
"ישראל בשנתיים האחרונות הפכה להיות אחת המדינות שמארחות אירועים בינלאומיים ברמה הגבוהה ביותר באירופה", מספר לוי: "זה הרבה הודות לשיתוף הפעולה של איגוד האתלטיקה ועיריית ירושלים, התגובות מדהימות גם של המשלחות מהמדינות השונות, של מובילי הספורט בישראל וגם של מובילי הענף באירופה. אני מקווה שבשנים הקרובות נמשיך להיות מובילים באירוח האירועים נראה אתלטים ישראלים נוספים קובעים קריטריונים ונעלה את הרמה עוד ועוד".
מתיאה פורלאני. אחד מכוכבי האליפות | צילום: גלעד קוולרצ'יק
התגובות החמות ביותר, אגב, הגיעו מהמשפחות הרבות של האתלטים האירופיים שהגיעו לכאן. בדרך החוצה מהאצטדיון ביום התחרויות האחרון, פגשתי ארבעה זוגות הורים לאתלטים מנבחרת אירלנד. "אנחנו כל כך שמחים שבאנו לכאן לירושלים", סיפרה אחת מהן: "היה כל כך כיף, גם מבחינת האתלטים שקיבלו את התנאים הכי טובים שיש וגם מבחינתנו, שנהנינו להיות כאן כאורחים ולשבת ביציע".
אירוע כזה מראה בעיקר כי אולי האתלטיקה לא תמיד זוכה בארץ להתייחסות לה היא ראויה (הכינוי מלכת הספורט לא ניתן סתם), אך בקרב רבים אוהדי הספורט מדובר בענף שיש רעב אליו, במיוחד לתחרויות איכותיות כאלו. כל ילד וילדה שהיו ביציע יקחו איתם משהו מהאליפות, וגם אם לא הפכו באחת לחובבי הענף לכל החיים, ודאי הסיכוי לכך שיהיו כאלה גדל בעשרות מונים.
וכאן מגיע ה"אבל". ההסתברות שהילדים הללו שהיו ביציע, גם אם התלהבו והחליטו שהם רוצים להיות אתלטים, יהפכו לכאלה, היא לצערנו נמוכה מדי, ולא באשמתם. כמות מתקני האתלטיקה הראויים בישראל היא מזערית. רבים מהמתקנים, אפילו זה שהתהדר עד לא מכבר בכינוי "האצטדיון הלאומי" בהדר יוסף, משמשים במקביל לאתלטיקה גם ענפי ספורט אחרים, מה שעוד יותר מפתה את הילדים לפסוח על האתלטיקה לטובת ענפים אחרים. האגודות הגדולות הן אמנם איכותיות, אך הן מעטות מדי וגם להן לא מעט קשיים ביום-יום.
אגתה קאונה. שברה שיא אליפות איכותי | צילום: גלעד קוולרצ'יק
אם בעבר היה חיבור בין בתי הספר לאגודות האתלטיקה, בשנים אלו הוא לא קיים כמעט כלל באופן ממסדי, אלא רק לעתים רחוקות בהסתמך על קשרים אישיים. אתלטיקה היא בסיס כמעט לכל הענפים האחרים, וגם בעצמה היא עדיין הענף הנצפה ביותר במשחקים האולימפיים. ההצלחות שהגיעו לאחרונה בישראל, בעיקר בריצות הארוכות, הן נהדרות ומבורכות, אך לצערנו נדירות ונובעות בעיקר משיפור התנאים והטיפול המקצועי המצוין בספורטאי העלית, ולא מהגדלת בסיס הפירמידה והרחבת מאגר הכישרונות.
כולי תקווה שמקבלי ההחלטות השונים, שחלקם ישבו ביציע במהלך התחרות, יצאו ממנה גם הם עם תובנות. כולנו יודעים שאם יש משהו שיכול לשנות תפיסה בארץ, אלו הצלחות. והאליפות הזו, בכל קנה מידה, הייתה הצלחה מסחררת.
