חודש מרץ הינו חודש חשוב לספורט הנשי בישראל. בתחילת החודש היה יום האישה הבין-לאומי אשר צוין על ידנו בשוונג, בסוף החודש יתקיים פתיחת אירועי "נשים על גלגלים". ביום רביע 9 במרץ, התרחש אירוע חשוב נוסף, אשר היווה הזדמנות מיוחדת לראיון חגיגי. יום הולדתה (19) של טריאתלטית בין-לאומית, אחת מהספורטאיות הגדולות שיש למדינת ישראל כיום. היא סיימה את אולימפיאדת הנוער בסינגפור עם מדליית זהב במרוץ השליחים, מקום ה-6 בטריאתלון האישי ומקום ה-25 בעולם באליפות העולם לנוער (הישג אותו היא מחשיבה כפקשוש רציני). היא מתאמנת ומתחרה באוסטרליה הרחוקה, בעוד היא מתכוננת לתחרות סבב חשובה, אשר תיערך בסוף החודש. ותנסו לעצור אותה– פני בייסרון
מאת:אילן גולדמן
כדי להבין מי זו פני בייסרון וכיצד הגיעה למקומות כה גבוהים בגיל צעיר, רציתי לחזור עם פני מעט אחורה בחיים, לנסות לשחזר יחד איתה את הדרך הספורטיבית והאישית אותה עברה טריאתלטית העל. תמיד סברתי, כי בכדי להגיע לצמרתו של ענף ספורט, צריך משהו "אחר" אשר יגרום לך לרעוב לניצחון. וכך יצאתי עם פני למסע חיפוש קצר בחייה, אחר אותו גורם אשר נותן לה את ה"דרייב" והרעב לניצחון.
האם כבר בתחילת דרכך בעולם הטריאתלון סומנת כעילוי ?
לא…ממש לא. היה לי נורא קשה בהתחלה. אני חושבת ששנה שלמה לא יכולתי לרוץ יותר מ-20 דקות. תמיד היה לי קושי כזה של התנשפויות .מאז שאני זוכרת את עצמי מתאמנת זה היה עם בנים. תמיד ניסיתי להחזיק איתם. בתחילה זה לא עבד אך זה השתפר בהדרגה. תמיד רציתי לעקוף את המתחרות שלי ולנצח, זה היה ה'פוש' הרציני
באיזה גיל ידעת כי טריאתלון הוא ענף הספורט שלך ?
טריאתלון תמיד היה בשבילי סוג של תעסוקה אחרי ביה"ס. אני חושבת שבגיל 15 זה נהיה רציני כשכבר רציתי לעקוף את המתחרות שלי ולנצח. זה היה ה"פוש" האמיתי. אם תראה את התוצאות שלי בטריאתלון אילת במשך 3 שנים, תראה כי תמיד הייתי שנייה. אחרי הפעם השלישית שלא הייתי בראש הפודיום, אמרתי לעצמי שאני חייבת לעשות מהפך פנימי כלשהו והגישה לאימונים השתנתה. זה לא היה החשק לגביעים, את אלו היה לי כבר לפני גיל 15.
פני, קיצונית משמאל, עם הנבחרת הרוסית
"אמא שלי הייתה מחליקה על הקרח ואבא היה שחקן כדור-רגל"
כדי להצליח בספורט, הספורטאי חייב סביבה תומכת מסביבו. במעט המרוצים שנפגשנו ראיתי כי הוריך מעורבים מאוד וחיים את החלום יחד איתך. ראיתי כי אביך אף לוקח מאוד ללב אם את נפגעת בדרך זו או אחרת כפי שקרה במרוץ כפר ורדים, בו שכחו להקריא את שמך כמנצחת הקטגוריה.
נכון !אבי מאוד תומך והספורט שלי הוא חלק בלתי נפרד ממנו. הוא תחרותי, זה נראה לעין. אני בטוחה שכל הורה שבא עם בנו לתחרות, רוצה בלב לראות את הבן שלו חוצה את קו הסיום ראשון. אני יודעת שזה מביא להורי אושר. קשה להתפתח בתחום כזה בלי סביבה חמה. חשוב לחזור הביתה מאימון קשה או כשלא הולך ויש אוזן קשבת. הורי מבינים ספורט. הם עלו לארץ בשנות ה-90 ממוסקבה. אמי החליקה על הקרח במשך 11 שנה ואבי שיחק כדורגל. כשהיינו נוסעים בעבר למרכז קנדה היה מגניב לראות את אימי עושה תרגילים. סוג של בית ישראלי סטדנדרטי לחלוטין…
ניסיתי להסביר לפאני כי בבית ישראלי סטנדרטי אין הורים אשר מחליקים על הקרח.
עיסוק בטריאתלון ברמות הגבוהות דורש הקרבה מוחלטת. מדוע את צריכה את כאב הראש הזה?
אולי בגלל שאני כבר בתוך זה, איני רואה עצמי עושה שום דבר אחר. אני משתעממת מדברים אחרים מהר מאוד. ותאמין או לא, אני נורא עצלנית. מזל שאני עושה משהו כזה שמחזיק אותי. אולי אני בכלל בחיפוש אחר משהו יוצא דופן. חייו של ספורטאי מקצועי אינם פשוטים, אבל עם זאת, המעמד פשוט שווה את זה. אני אוהבת להסתכל למתחרות שלי בעיניים ולדעת שאני לא פחות טובה. זה משהו בפנים. אני תחרותית, אבל באותה מידה אני יכולה לדרבן מתחרה שלי ולהגיד לה: יאללללה כל הכבוד על הקצב. אני לא אוהבת להיות מספר 2. כל אחד רוצה לעמוד בראש הפודיום ולנופף. בסופו של יום, כולנו (הספורטאים) מקריבים, קמים בחשיכה, הולכים לישון מוקדם ומוותרים על ישיבה בבאר, אך לא כולנו מגיעים לפודיום. בתחרויות אני פשוט אוהבת לתת שואו ולדעת שזו הזירה שלי, לעבור במהירות האור ליד המאמן, מבלי שהוא מספיק להוציא מילה. רון (דרמון) פעם אמר לי שהוא אוהב לשמוע את המתחרים שלו מתנשפים.
זה לא סוד שאת גם אחת מהספורטאיות היפות כיום. האם גם זה חלק מה" שואו?
תודה רבה קודם כל. בנות שמעוניינות להראות את פרצופן במגזינים בוחרות תחום אחר לגמרי. בספורט, השעון הוא זה שקובע מי ניצח, לא המראה. אני נהנית מזה שאומרים ' וואו ישראל' בכל פעם שאני מגיעה להישג טוב. משום מה, זה עדיין מפתיע כל פעם מחדש (את הזרים) שאנחנו לא רוכבים על גמלים ויש לנו חשמל בבית.
רצה לחלום
צילום: תומר יעקובסון
האם זה קשה לדעת שאת כה טובה ולקבל חשיפה כה קטנה בתקשורת הקונבנציונאלית ?
טריאתלון פשוט לא מעניין את הציבור. יתכן וחוסר העניין הציבורי נובע גם מאורכה של תחרות טריאתלון. עובדה שהשחייה היא ענף המושך יותר קהל. תכלס לראות תחרות של דקה, זה יותר מעניין מלראות 'טחינה' של שעתיים פלוס.
מה פני אוהבת לעשות חוץ מלהתאמן? ספרי קצת למעריצים מה התחביב הכי גדול שלך?
התחביב הכי גדול שלי הוא לחזור הביתה מאימון סוחט ופשוט להימרח על המיטה, לחזור לעצמי אחרי חצי שעה ואז לאכול."
פני בשעת תחביב
"זה קורה כל יום, זה תחביב"
לא הייתי קורה לזה תחביב.
איך את מתמודדת בימים אלו עם כל נושא הגיוס לצה"ל?
נלחמתי המון כדי לקבל דחייה. צה"ל אינו מבין את הצורך, הם נורא קשוחים בקטע הזה. החלטתי כי אשאר בארץ עד שאקבל את הדחייה, ולפני שבועיים הודיעו לנו כי קיבלתי אותה עד סוף העונה. אני מקווה כי האנשים שעוסקים בזה יבינו כי ספורט ברמה הזו הוא גיוס בפני עצמו. הם חושבים שספורטאי מצטיין זו פשרה.
אז מה פני מבשלת לנו לעונת 2011 ?
קודם כל הרבה תחרויות בחו"ל במרחק האולימפי, התנסויות רבות שאיתן אני בטוחה שיבואו גם התוצאות. אני כנראה מצטרפת לרון באוסטרליה ( בעת עריכת שורות אלו פאני כבר נמצאת באוסטרליה ומתכוננת לתחרות חשובה). אני רוצה לנסות קצת אווירה אחרת, שיטות אחרות. עד כה התאמנתי עם מאמן נבחרת רוסי קשוח מאוד. אני אוהבת אותו מאוד ומעריכה אותו, אך לפעמים הוא שוכח שיש לי מנטאליות אחרת ואני ישראלית. הוא זורק לי מילים שגורמות לי לדמעות. אני יודעת כי זה שובר את הסטיגמה שלי!! כיום המאמן הרוסי מבין שאני לא אחת משלהם.
לסיום, מה הוא החלום של פני ?
אולימפיאדה!!! כמובן שניצחון יהיה משהו אדיר אבל כרגע אני רק חולמת להגיע למעמד. וואו כמה שזה יהיה מרגש. אני רוצה להודות לאיגוד הטריאתלון על התמיכה, לאדידס המספקים לי ציוד, לרשת מצמן את מרוץ, הפועל ירושלים, וכמובן להורים!!
אילן גולדמן– עורך משנה אתר שוונג
אלוף ישראל לשעבר באופני כביש בעל תואר במזרחונות ומייסד Road Rush sports המציע בין השאר שירותי ייעוץ לרכישת אופניים.
קישורים: טריאתלון, טריאתלון נשים
