מאת:עומר ברק
הילית לוי כמו רבים אחרים הציצה לעולם הטריאתלון, הציצה ונפגעה.
היא היא הצטרפה לקבוצת הטריאתלון של הטכניו), התאמנה ברצינות,
לא בקשה הנחות והגיעה לתחרויות.
אתמול לצער כולנו הילית נפגעה שנית והפעם ע"י נהג משאית שברגע
אחד של חוסר תשומת לב קטע חיים שלמים והרג את הילית בעת שרכבה
עם שתיים מחברותיה (לירון כהן והדס וייס) במסגרת עוד אימון אופניים.
לא הכרתי את הילית אך משיחות שקיימתי עם חבריה וממבט בפורום שוונג נוכחתי לדעת כמה אהובה היתה על חבריה.
הילית לוי על קו הסיום בטריאתלון הנשים
להלן מספר מילים שכתבו חברים על הכרותם עם הילית ולזכרה כפי שהופיעו בפורום שוונג:
משפחת ריבק – בועז והדר
בשיחת הטלפון האחרונה שלנו אמרנו ש"ניפגש בתחילת השבוע…"
לא כך תיארתי שיהיה המפגש הבא שלנו… בבוקר שבועז סיפר לי על התאונה מיד הודעתי לו שאנחנו בדרך אלייך לבית החולים ושאני בטוחה שאת יוצאת מזה כמו גדולה, עם כמה מילות עידוד ודירבון מאתנו שאיתך לאורך כל הדרך. אבל ידעתי שבשום אופן לא מוותרים… השעות חולפות, אני לא מרוכזת בגרוש ויום העבודה לא זז (מצד שני גם אין טעם ללכת הביתה ולהיות לבד). אני מחכה שבועז יעדכן אותי ויגיד שהכל בסדר ושאנחנו בדרך אליך…
הטלפון הגורלי מגיע ואחריו גם ההודעות ברדיו, אני פשוט לא מאמינה.
הילית, רק רציתי להגיד שהיית חברה נפלאה ושאני אוהב אותך תמיד.
מבטיחה שעוד ניפגש…
תשמרי עלינו שם, מלמעלה נוחי על משכבך בשלום
לרן, מחזקים אותך ומשתתפים בצערך
אוהבים, הדר, בועז והג´וניור שבדרך ריבק
כמה מילים על הילית לוי (דביר):
יצא לי להכיר את הילית לפני 4 שנים כשהחלה ללמוד אדריכלות נוף בטכניון והצטרפה לחוג הטריאתלון במסגרת שעורי הספורט האקדמיים. לא היה לה רקע קודם בענף, לשחות היא ידעה אז רק חזה, והמטרה שלה בהצטרפות לחוג הייתה בסה"כ להתאמן בריצה, אבל במהרה היא השתכנעה להתנסות בטריאתלון. בשנתה השנייה בטכניון היא החלה להשתתף בתחרויות וצורפה לנבחרת הטריאתלון של הטכניון. כמאמן הטריאתלון בטכניון ב- 3 השנים האחרונות, יצא לי ללוות ולסייע להילית בשלבי התפתחותה בענף: מההשתתפות הראשונה על גבי אופני הרים חובבניות, דרך הטרמפים לתחרויות, ההתלבטויות והחיפושים לרכישת אופני כביש, תיכנון ובניית תוכנית אימונים אישית, ההשתתפות בספרינט-טריאתלונים וזכייה בגביעים בכמה מהם. כבת היחידה במסגרת האימון של הטכניון היא לא זכתה לשום הנחות והתאמנה בחריצות ביחד עם הגברים. לקראת עונה זו הילית שמה לעצמה למטרה ´לעלות ליגה´ ולהתחיל להתחרות במרחק האולימפי, אך נאלצה לדחות תוכניות עקב שברי מאמץ, ולהתמקד באופניים ובשחיה. התחרות האחרונה בה השתתפה היתה טריעתלית.
לפני קצת פחות משנה היא נישאה לרן. לאחרונה הם אף קנו שני זוגות אופני הרים לטיולי שטח משותפים.
יהי זכרה ברוך.
תנחומי למשפחות דביר ולוי, בשמי ובשם היחידה לספורט בטכניון.
בועז
שחר איתן
יצא לי ללוות את הילית מיומה הראשון בחוג הטריאטלון בטכניון, היינו קבוצת טריאטלון קשוחה שהסתכלה מגבוה על הספורטאים שסביבה, התאמנו הכי קשה, הכי הרבה. הילית כבשה את כולנו עם העינים הגדולות והחיוך הממיס שלה, ומהר מאוד היתה חלק מאיתנו. תמיד ניהניתי לראות אותה בתחרויות (הרגשתי גם מעט גאווה), בטריאטלון אוקלי נפגשנו פעם אחרונה.
לא נשכח, שחר איתן
אורי שרון
את הילית הכרתי במסגרת נבחרת הטריאתלון של הטכניון לפני כ-4 שנים. למרות שהיתה הבת היחידה בקבוצה, לא חשבה לרגע שהיא צריכה לקבל הקלות באימונים. היא היתה סקרנית לגבי תוכניות אימונים ותזונה נכונה. היה לי העונג לפגוש אותה באימונים ולהתאמן גם מחוץ לשעות האימונים של הקבוצה. לעיתים קרובות היינו נפגשים בבריכה ומחליפים חוויות.
קשה לעלות על הדעת שחברה וספורטאית טובה נעלמת פתאום מאיתנו. כל כך קשה הידיעה שלא נזכה לראות אותה שוב. הילית תחסר לכולנו, ולי אישית.
תמיד אזכור אותה, את כוח הרצון ואת הנחישות.
עד מתי יהיה דם ספורטאים הפקר!!!
יהי זכרה ברוך ….
דן דבוסקין – אביה של תמר דבוסקין ז"ל לזכרה טריאתלון הנשים
לא עברו חודשים רבים מאז שנהרג אביחי הלר ואנו שוב נאלצים להרכין ראשנו בזעזוע בילתי משוער ובילתי נסבל על הרצח הנמשך של רוכבי האופניים בכבישי ישראל והפעם זאת הילית. כמעט 6 שנים עברו מאז שנהרגה תמר בכביש ועד הריגתה של הילית. ביינהם עיבדנו עוד הרבה מחבירנו הרוכבים חברי שני האיגודים. עד מתי נאפשר למצב זה להימשך. לאחר הריגתו של אביחי פנינו שוב ושוב למשרד הספורט כדי שמישהו יזיז משהו ונוכל לדבר עם מע"צ ומשרד התחבורה. כל פניתנו של יוני ושלי הושבו ריקם ושום פגישה או דיון לא התקימן בנושא. כנראה שהמלצות דו"ח ועדת אלוני יגיעו לישום רק לאחר שלא ישארו כבר רוכבי אופניים חיים בישראל. חברים היגיע הזמן לפעול. כנראה שרשויות הספורט פשוט אינם מעונינות בעימות עם משרד התחבורה ומע"צ סביב הנושא ומוכנים להמשיך ולהקריב אותנו על מזבח שתיקתם.
בימים הקרובים נפנה ביחד אל חברי שני האיגודים עם פרטים על אופי הפעולה המוצעת. בנתיים כל מי שיש לו הצעה או רעיון אנא התקשרו עימי דרך הפורום או לטלפון 053-580-004 או ליוני ירום מאיגוד האופניים.
ולמשפחה, קשה לנחם כי הניחומים אינם מרפאים כאב שאינו ניתן לריפוי. נרגיש בחסרונה של הילית האיגוד בכלל ובטריאתלון נשים בפרט.
דני דבוסקין
דן פורת
רק שלשום הייתם בים, את ורן, שיחקתם מטקות.
התקשרתי, ביקשת שאבוא ונורא נורא שמחת לספר לי שצרבת לי את הדיסק של ניק דרייק עם השיר האהוב עלי.
התדיינו קצת למי הוא כתב את השיר ועל מה.
דיברנו שאולי אצטרף אלייך ואל רן לרכיבה ביום שישי או שבת כשתהיו בצפון , וגם בשבוע הבא רן תכנן טיול לילה. כמו שרן אמר אתמול "היו הרבה תוכניות"…
עצוב לי הילית , עצוב לי נורא.
אני לא חושב שאי פעם ראית אותי בוכה. אולי למעט בהלוויה של הרן ומיכה מהיחידה.
אני כ"כ שמח שאת לא המסך מולי שרואה אותי בוכה כל הבוקר.
העצב שלי הוא קצת אגואיסטי כי אין עוד מי שיצחק מהבדיחות בצחוק מתגלגל ויקרא לי DEN.
עצוב לי כי לרן (שאותו אני כ"כ אוהב) לא היה דבר שהיה אכפת לו יותר ממך , הילית.
עצוב לי כי ראיתי את אמך בפעם הראשונה אתמול , והיא אשה מקסימה וחזקה , (וכעת אני מבין כיצד את יצאת כזו מקסימה) , ולאמך אין נחם.
עצוב לי הילית ,עצוב נורא.
אל תסתכלי עלי עכשיו שאני בוכה , עדיף שתזכרי את הקטעים הכיפיים והסבבה שבהם אהבת לקרוא לי "מטורף" ואני אהבתי שקראת לי "מטורף".
עוד מעט ניפגש , ושם אבכה הרבה , הרבה.
אלה מילים מתוך אחד השירים שהילית הקליטה עבורי מתוך הדיסק של ניק דרייק אך לא הספיקה לתת לי. זה השיר שעליו התדיינו בטלפון ביום שלפני.
When the Party's through
Seems so very sad For you
Didn't do the things you meant to do
Now there's no time to start anew
Now the party's through
הילית לוי ביציאה מהמים
חברים המעונינים לצרף דברים נוספים מוזמנים לשלוח.
