רצה ומתרגשת. מביטה לצדדים, אל עשרות הרצים וכל כך מאושרת להיות חלק מזה. הריצה מתחילה בירידה. ברגע הכביש מתמלא בצבעי הרצים. עדיין מחייכים, עדיין מדברים. רצה בהנאה. שמחה על הרגע הזה. נשארת בקצב שלי. נזהרת לא להגביר מהירות. לאט לאט עוברים אותי עוד ועוד רצים. מזהה את מכתיבי הקצב השונים וקבוצות הרצים הצמודות להם. ממשיכה בריצה. נמצאת במקום הבטוח שלי. את הקילומטרים האלו כבר רצתי. אמנם מתרגשת יותר מהרגיל עם זאת הגוף כבר מאומן. המאמץ נסבל. מחייכת כל הזמן. הירוק עוטף מכל כוון. קסם של ממש על גדת הכנרת. משמאלי פסגות הגולן המושלגות, מימיני המושבה כנרת. בצעדים קטנים וקלים מטפסת את העלייה וממשיכה. לאורך כל הדרך עשרות מעודדים. אנשים מקסימים שהפסיקו את שגרת יומם ובאו בשבילנו. לפרגן לנו. והריצה ממשיכה. הריצה מהנה. הריצה קלה.

ואני רצה. ממשיכה. הדרך ארוכה ומהנה. השרירים כואבים והראש לא נכנע. רק חושבת קדימה. על היפה והנפלא. על המקום שלי היום כאן על המסלול לצד הכנרת המלאה. על מה שהשגתי בדרך הזו. לא נכנעת לרגע לשדים שמאיימים לצאת. נועלת אותם בפנים חזק. מבלי להשאיר אפילו חור אוורור קטן. אני כל כך מרוכזת וכל כך רוצה את זה.

לוגמת קצת קולה שמרווה ומרימה. מחייכת וממשיכה. כבר 26 וקדימה הלאה..28, 30, 32 רואה את השלטים. מביטה במספרים ולא מאמינה. אני כבר כל כך קרובה. אז שיכאב לו לגוף שלי אז מה? מה קרה? יש מטרה!