15.1.2013 יום שלישי, שמונה בערב. שני מחשבים דלוקים. ג'נט וליזל חברות קבוצת הריצה במצב הקשב. האצבעות דרוכות. הפרטים משוננים. אמצעי התשלום מוכנים. אין מקום לטעויות
מאת:הילה לביא
השנה חייבים לתפוס מקום. ההרשמה נקלטה. קבוצה אחת. 8 רצים. ארבע עלמות וארבעה אדונים.
יש מספר אירועי ריצה ששמם הולך לפניהם. כאלו שעצם ההשתתפות בהם היא המטרה, היא החוויה. מרוץ השליחים הר לעמק הוא מהמובילים שבהם.
"השתתפתי בהר לעמק" זה סוג של אמירה.
20:07 הצלחנו. אנחנו שם. רשומים במקצה הלא תחרותי. קבוצה מיוחדת במינה. קשת של צבעים וגילאים. הצעיר שבחבורה נרי בן ה- 17 והרצה הוותיקה היא אמו, שלא מכבר עברה את גיל 50.
מתרגשים. זו מילה קטנה. מילה גדולה. מילה מלאה. כזו שמגדירה ומעבירה בדיוק את התחושה הנכונה.
כבר לא אירוע אישי. אירוע מחבר. מקשר. 24 שעות של ביחד.
קבוצת הריצה של רמת הכובש
הריצה הופכת פתאום לתפאורה, וכל מה שיקרה בין אותם קטעי ריצה, זה המסלול. זו המטרה.
פעם ראשונה שלנו. כזו ששולחת אותנו לעיין עמוקות באתר הבית של המרוץ. להיות חלק מהפורום. לקרוא וללמוד מחוויית השנים הקודמות. יושבים ומחלקים את מקטעי הריצה לפי רמת הכושר של הרצים. מארגני המרוץ הזמינו את הקבוצות לערב הדרכה והיכרות המסלול, שנערך במשרדי חברת נייק בהרצליה.
זו בעצם הייתה הפעם הראשונה שהבנו את גודל החוויה. למדנו את מקטעי הריצה. קיבלנו הסבר מפורט על תחנות ההחלפות, אופי הריצה בשטח, ריצת הלילה, הציוד הנדרש, המסלולים, הסימונים, מתחמי המנוחה.
בדרך להר לעמק
חוזרים לקיבוץ ומתחילים לתכנן הלאה. ריצה קבוצתית ראשונה. החלטנו למתג אותה. לשמחתנו המפעל הקיבוצי שלנו "מוצרי גומי DURAM " פרס את חסותו עלינו, ומכאן השם .DURAM do-run
כיאה לקיבוצניקים, אנחנו מקימים גם צוות מנהלה, שיהיה אחראי על הצד הקולינרי של המרוץ, על ה"שאטלים" מנקודה לנקודה וכמובן על ומתחמי המנוחה. אל הצוות המובחר צוותנו עוד שני רצים מוכשרים שילוו את העלמות הצעירות בריצת הלילה, וצלם רכוב על אופניים – כי כזה אירוע פשוט חייבים לתעד.
מרגישים מוכנים.
ועכשיו…? רק נשאר להתחיל לרוץ. בעצם… אנחנו כבר רצים. חלקנו חצה את קו הסיום של המרתון. חלקנו חצי מרתון והשאר מספר עשיריות.
אבל… לא בלילה, לא מספר פעמים באותה היממה ולא עם מחסור בשעות שינה. ומעבר לכך, ישנם כאלו שעד היום רצו רק על כביש.
אז מה עושים ילדים? מ ת א מ נ י ם!
סביב הקיבוץ מגוון של שטחים חקלאים. כביש המוביל. מסלול העמק הנעלם. דיונות חול ליד החורשה המזרחית.יותר אידיאלי מזה? מתרגלים לרוץ בשטח. המסלול המועדף עלינו רמת הכובש – כפר סבא דרך המוביל (הכביש הלבן). רצים מוקדם בבוקר. רצים בלילה. רצים עם ציוד, בלי ציוד. מתרגלים עליות. מתגלגלים בירידות.
כל הזמן מדמיינים שככה זה בעצם יהיה. זה תוואי המסלול הצפוי לנו (בלי הדיונות של קו החוף).
שבת אחר הצהריים. עוד ישיבת צוות. שולחן קטן, עוגה, ענבים, מיץ ממותק. חברים עם זיק בעיניים. עם ציפיה. ענני התרגשות.
סגירות אחרונות. רשימת הציוד מוכנה. רשימת המזון מוכנה. הגדילו לעשות שניים מחברנו, והכינו אפילו דוח אקסל מפורט עם רשימת החלוקה לרכבים וההקפצה לתחנות.
פשוט כיף.
מישהו חכם ממש (הבוס שלי) כל הזמן אומר לי שהריצה למרחקים, זה בעצם כל כך הרבה חוץ מלרוץ.
כמה שהוא צדק. כמה שהוא צודק. בכל פעם מחדש. רצים על המסלול. יד ביד. כתף לצד כתף. עיניים מול גב.
האמא החורגת של העליות
שומרים אחד על השנייה. חיוכים מחבקים. מילים ממלאות. מבטים מחזקים.
יחד. ביחד. מסלול משותף. שיח נעים. משפטים שנחרתים. תחושת בטחון. שיירה שעוטפת. חבורה שמחבקת. יחד. ביחד.
ימים בודדים עד קו הזינוק. מרחק של שעות מהדרך לתל חי.
שבוע אחרון. מתחדדים. מתרגשים. מצפים. מחייכים. בשעה 09:30 תפגשו אותנו על קו הזינוק.
DURAM do-run עוד רגע שם.
22.4.2013
הילה לביא- אימא ברוכה בשלשה אינדיאנים ופוקהונטס
